תוכנית ההתכנסות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכנית ההתכנסות - תוכנית מדינית שהגה והציג לציבור ממלא מקום ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט במספר ראיונות לתקשורת במהלך מערכת הבחירות לכנסת השבע עשרה בשנת 2006 ולאחריה.
[עריכה] עיקרי התוכנית
לפי תוכנית זו, תפנה ישראל במשך ארבע שנים את רוב יהודה ושומרון תוך כדי התכנסות לגושי התנחלויות גדולים בלבד, לפי תוואי גדר ההפרדה שבנה קודמו של אולמרט בתפקיד, אריאל שרון, או תוואי דומה שתושג עליו הסכמה לאומית ולגיטימציה בינלאומית. לפי התוכנית, רוב היישובים המפונים יועתקו לגושי ההתיישבות ביהודה ושומרון, 60 לערך במספר- מה שיותיר בידי ישראל כ-7% משטחי יהודה ושומרון לפי גבולות 67' (מעריב, 11.4.2006).
בשל אופיו החד צדדי של המהלך, הוחלט כי קודם לכן תנסה ממשלת ישראל להידבר עם הפלסטינים, ורק אם יתברר שאין פרטנר להידברות, יבוצע הצעד החד צדדי, כאשר רק לקראת 2008 יסתיים תכנון המהלך.
[עריכה] רקע לתוכנית
התוכנית באה לאחר פינוי רצועת עזה שביצעה ממשלת שרון באוגוסט 2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות, וגם בשל כשלון מפת הדרכים ועליית החמאס לשלטון. אולמרט טוען כי הוא פועל ברוחו של שרון, וכי לו שרון היה יכול לשמש כראש הממשלה, היה פועל בצורה דומה. ברם, כוונותיו של שרון עצמו בנושא היו לא ברורות. מצד אחד, שרון אמר מפורשות לאחר תוכנית ההתנתקות ש"לא יהיה מהלך נוסף מסוג זה". אולם היו הדלפות בעיתונות על כוונה להתנתקות נוספת, וייתכן בהחלט שהיה להם מקור בלשכת שרון.
[עריכה] התנגדות לתוכנית
על אף תוצאות הבחירות לכנסת ה-17 אשר נתנו רוב לנסיגות משטחי הגדה וניצחונה של מפלגת קדימה אשר רצה עם תוכנית זו כתוכנית המרכזית שלה, יש לתוכנית מתנגדים מתוך מדינת ישראל ומחוץ לה, מימין ומשמאל.
ממשלת ירדן הודיעה שהיא מתנגדת לתוכנית ההתכנסות, כיוון שלטענתה נסיגה חד צדדית של ישראל ללא כל תמורה או הבטחה מצידם של הפלסטינים עלולה לחזק את הכוחות הקיצוניים ברשות הפלסטינית, כפי שתוכנית ההתנתקות הביאה להתחזקות החמאס. מנגד גם החמאס הביע בפומבי מספר פעמים את התנגדותו לתוכנית בטענה כי אינו טוב לעם הפלסטיני.
פרט לירדן, גם מדינות רבות אחרות, האו"ם ואף ארצות הברית מסתייגות ממהלך ישראלי חד צדדי ואינן מתכוונות להכיר בגבולות שלא נקבעו בהסכמה על ידי שני הצדדים - דבר שמטיל ספק גדול ביעילותה של התוכנית.
בימין בישראל מעלים את טענת הירדנים, כחלק מהטיעונים נגד ההתכנסות. טיעון נוסף הוא להתנגדות הוא העובדה שלאחר ביצוע התוכנית יוכלו הפלסטינים לשגר קסאמים, קטיושות וגראדים מהשטחים שיפונו לעבר ערי ישראל. בניגוד למצב כיום בעוטף עזה בו הפלסטינים לא מצליחים פעמים רבות לפגוע ביישובים ישראלים ופעמים רבות פוגעים בשטחים פתוחים, המתנגדים לתוכנית חוששים שלאחר תוכנית ההתכנסות יוכלו ארגונים פלסטינים לשגר רקטות לעבר אזורים צפופים ומיושבים הרבה יותר, כגון גוש דן ואזור ירושלים, דבר שיגרור נזק כבד והרבה יותר נפגעים בנפש.