ברוך מרזל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ברוך מרזל (נולד בשנת 1960 בארצות הברית), פוליטיקאי המזוהה עם הימין הרדיקלי בישראל. כיום, ברוך מרזל עומד בראש מפלגת חזית יהודית לאומית. מרזל היה פעיל בהקמת מספר התנחלויות, בהן עפרה, מצפה יריחו, קדומים, עצמונה, חצר-אדר ובהקמת מאחז יהודי בעיר שכם. השתתף בנסיון למנוע את פינוי ימית. ב־1984 עבר לחברון שם הוא מתגורר עד היום. במסגרת פעילותו הפוליטית נעצר פעמים רבות בידי המשטרה ואף הועמד לדין.

[עריכה] שירותו הצבאי

לאחר סיום לימודיו בישיבת הסדר בימית והוא בן 20 התגייס לצה"ל. במלחמת לבנון נלחם בגזרה המרכזית כטנקיסט והשתתף בכיבוש כביש ביירות-דמשק.

מרזל נלחם נגד מה שתפס כבעיית ההתבוללות בלבנון, ואף הרחיק לכת וירה לעבר לבנונית שנכנסה לבסיס צה"לי. על פעולה זו עמד מרזל לדין.

בסיום שירותו הצבאי נשלח על ידי הצבא כשליח בארצות הברית במסגרת פרויקט 'שראל', להסברת המצב ולגייס עולים ומתנדבים.

[עריכה] פעילותו הפוליטית

מצעירותו היה מרזל פעיל שטח של כ"ך, תנועתו של הרב מאיר כהנא. כילד השתתף בפעילות הבלתי חוקית של תנועת כ"ך, וכבר כשחגג את בר המצווה הופיע הרב כהנא בעיצומה של החגיגה וביקש לברך את הנער הצעיר. שימש דובר התנועה במשך קרוב לעשור. כאשר נבחר הרב כהנא בבחירות לכנסת האחת עשרה (1984), מונה מרזל למזכיר הסיעה בכנסת. בבחירות לכנסת השתים עשרה (1988) נאסר על כ"ך להתמודד כיוון שהציגה מצע גזעני.

לאחר רצח כהנא ב־1990 התפצלה כ"ך לשתי תנועות: "כהנא חי" בראשות בנימין זאב כהנא (בנו של מאיר כהנא) וכ"ך, כאשר מרזל נבחר לראש מזכירות כ"ך. כיו"ר התנועה ניסה לרוץ לכנסת אך הרשימה נפסלה שוב ולא הורשתה להתמודד. מרזל השתייך למנהיגות התנועה עד שהוצאה מחוץ לחוק בשנת 1994 לאחר טבח מערת המכפלה.

בבחירות לכנסת השש עשרה חבר למיכאל קליינר כמספר 2 ברשימת "חירות - התנועה הלאומית". מספר גורמים ערערו על זכותו להתמודד לכנסת, עקב עברו כפעיל כ"ך, אך הערעור נדחה על ידי בית המשפט העליון. המפלגה קיבלה כ־36,000 קולות, והייתה רחוקה מרחק של למעלה מ־11 אלף קולות מאחוז החסימה, ולא נכנסה לכנסת. בשנת 2004 ייסד את מפלגת חי"ל – חזית יהודית לאומית, והוא עמד בראש רשימתה בבחירות לכנסת השבע עשרה, אך שוב לא הצליח להגיע לכנסת.

מרזל ידוע בפרובוקציות שהוא יוצר עם האוכלוסייה הערבית ועם חברי כנסת ערבים. הגדולה שבפעולות אלו נרשמה מספר שבועות לפני הבחירות לכנסת ה-17, כשמרזל הגיע לישוב הערבי סחנין כדי 'לבחון את הבניה הערבית הבלתי חוקית במקום' - כלשונו. ביקור זה זכה להד תקשורתי רב, ורבים מהפוליטקאים בשמאל מתחו בעקבות כך ביקורת קשה על כלי התקשורת.

לעיתים קרובות הוא מבקר חברי כנסת, שרים וגופי שלטון ושופטים באופן בוטה ומזלזל. במסגרת זו אף קיים הפגנות רבות נגד חברי הכנסת של מפלגות הימין - האיחוד הלאומי והמפד"ל, כשאלו סטו ממשנתו האידאולוגית, כששיאן של הפגנות אלו נרשם בימי המאבק בתוכנית ההתנתקות.

[עריכה] פעילות לא חוקית ומעצרים

מרזל נעצר לראשונה בגיל 14. הרשעתו הראשונה הייתה בגיל 17 ומאז הורשע עשרות פעמים. בין השאר, הוא נעצר בחשד להצתת דירה כפעיל שטח של כ"ך והשתתף פעמים רבות בנסיונות להקים מאחזים לאחר פינוי התנחלויות באופן שהצריך פינוי חוזר. מרזל השתתף בהתבצרויות בגגות ימית בעת המאבק על פינויה, על כך גם נשפט. הוא נעצר או עוכב לחקירה פעמים רבות בחשד לתקיפת ערבים. בעת שירותו הצבאי סירב פקודה מספר פעמים בשל התנגשות פקודות עם אמונותיו הדתיות. ב־1992 היה בין מארגני המהומות בבת ים לאחר רצח הלנה ראפ ועל כך נידון ל־8 חודשי מאסר על תנאי^[1]. באותה שנה קרא לפייסל חוסייני רוצח בבית משפט ועל כך נידון ל־3 חודשי עבודות שירות^[2]. ב־1994 היה עצור מינהלית לכמה חודשים לאחר הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. לאחר ששוחרר היה נתון לצו מעצר בית^[3]. ב־2003 הורשע בתקיפת שוטר בעת פינוי חוות גלעד ונידון לחודשיים וחצי עבודות שירות קנס בסך 5000 ש"ח^[4].