בוסטון רד סוקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בוסטון רד סוקס

סמל
ליגה	הליגה האמריקאית
דיוויזיה	הבית המזרחי
נוסד	1901
מגרש ביתי	פאנוויי פארק
עיר	בוסטון
צבעי הקבוצה	{{{צבעים}}}
אליפויות ליגה (6) {{{שנות אליפויות ליגה}}}

בוסטון רד סוקס היא קבוצת בייסבול מליגת ה-MLB, שמקורה בעיר בוסטון, מסצ'וסטס. מאז שנת 1969, משחקת הקבוצת בבית המזרחי של הליגה האמריקאית. אצטדיון הבית של הקבוצה, פאנוויי פארק, נפתח באפריל 1912, ומאז הקבוצה משחקת בו. בוסטון רד סוקס זכתה בפעם הראשונה בסידרת העולם ב-1903, אז ניצחה את פיטסבורג פיירטס.

קבוצת הניו יורק יאנקיז היא היריבה העיקרית של הרד סוקס, ויחד הן יוצרות את אחת התחרויות המתוחות ביותר שיש בספורט האמריקאי.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] תחילת המאה ה-20

אוהדי הרד סוקס מחכים לפתיחת סידרת העולם ב-1903

הבוסטון רד סוקס, או "האמריקאים" באותה תקופה, זכו בסידרת העולם הראשונה ב-1903 נגד קבוצת הליגה הלאומית המועדפת, הפיטסבורג פייראטס. בעשור הבא, הקבוצה זכתה בארבע אליפיויות בשש שנים למרות שינוי ההנהלה מספר פעמים. לקבוצות של 1912 ו-1915 היה שחקנים קיצוניים שנחשבו לכמה מהשחקנים הטובים ביותר אי פעם: טריס ספיקר, הארי הופר, דאפי לואיס והמגיש ג'ו ווד. בוסטון זכו בסידרת העולם בשנתיים האלו.

מ-1913 ועד 1916 הבעלים של בוסטון היה ג'וזף לנין. לנין החתים את בייב רות', שנחשב בעיני רבים לשחקן הכי טוב בהיסטוריה. ב-1919, הבעלים החדש של הקבוצה, הארי פרזי, מכר את רות' ואת לואיס לניו יורק יאנקיז, מעשה שגרם לירידה משמעותית בכושר של הרד סוקס. האגדה מספרת שהוא עשה זאת כדי לממן מחזה בשם "No, No, Nanette" שבו כיכב חברו, אבל המחזה לא עלה בברודוויי עד לשנת 1925.

הסיפור האמיתי הייתה בעיה בבעלות הקבוצה של פרזי. למרות שפרזי היה הבעלים של בוסטון, הוא לא היה הבעלים של האצטדיון, פנוואי פארק, אשר היה שייך ל"קרן פנוואי פארק", וזה גרם לבעלות שלו להיות מסוכנת כי בן ג'ונסון, נשיא הליגה האמריקנית, יכל להעביר קבוצה אחרת לשחק בפנוואי פארק בבוסטון. למרות העובדה שהכוכב בייב רות' החזיק את שיא ההקפות (home runs) לשנה (כשחבט 29 ב-1919), מכר פרזי את רות' כי היה צריך כסף לקנות את האצטדיון. קבוצתה של בוסטון הייתה בחובות ענקיים, לרות' הייתה בעיית משמעת רצינית (והוא המשיך איתה בניו יורק), ולכן מכר אותו פרזי.

החוזה הייתה מכירה ישרה; הרד סוקס לא קיבלו שום שחקן בחזרה. המהלך הזה אחר כך יהפוך להיות המקור לאגדת "קללת הבאמבינו", שאומרת שנגזרו על הקבוצה שנים של בצורת כתוצאה מההעברה. פרזי גם שלח כמה שחקנים שהיו ראויים להיכל התהילה של הבייסבול ליאנקיז מסיבות אחרות. קרל מייז עזב את הקבוצה באמצע משחק וסירב לחזור; ההעברה הייתה בעיקר ניסיון הצלה. עוד שחקנים מתקופת פרזי כמו סאם ג'ונס ווויט הויט הלכו לניו יורק כחלק מהאסטרטגיה הפיננסית של פרזי שלאחר מכן סולק על ידי בן ג'ונסון. השחקנים האלו, חלקם חברים ב"היכל התהילה" היו הגרעין של היאנקיז בשנות ה-20, עשור בו זכו בהרבה אליפויות.

[עריכה] עידן טד וויליאמס

טד וויליאמס (משמאל) ותום יאווקי

הרד סוקס נקנו ב-1933 על ידי אדם צעיר וביישן בשם תום יאווקי שהתחיל להזרים כסף לקבוצה. ב-1939, הרד סוקס החתימו את האאוטפילדר הצעיר, טד וויליאמס, ששיחק אז בליגת החוף הפאסיפי, והוא הוביל את הקבוצה בתקופה שלפעמים נקראה ה"טד סוקס". וויליאמס היה אולי החובט הכי אובססיבי בהיסטוריה של בייסבול, ונחשב בעיני רבים לחובט הכי טוב אי פעם בגלל היכולת שלו לחבוט באחוזים גבוהים ועם עוצמה רבה. הסיפורים על איך שהוא יכל להחזיק מחבט ביד ולנחש נכונה את המשקל שלו עד ליחידה הכי קטנה התרוצצו בבייסבול כבר עשורים. "המדע של החבטה", הספר שלו על הנושא, נחשב בעיני רבים לתנ"ך של חבטה נכונה. הוא גם השחקן האחרון שחבט מעל 400. אחוזי הצלחה בעונה מלאה, כשעשה זאת ב-1941.

עם וויליאמס, הרד סוקס הגיעו לסידרת העולם ב-1946, אבל הפסידו לסט. לואיס קרדינלז בשבעה משחקים, גם בגלל השימוש ב"משמרת וויליאמס" שבא שחקן השורט-סטופ שנמצא בין הבסיס השני לשלישי זז לצד הימני של המגרש כדי להקשות על חובט שמאלי כמו וויליאמס לחבוט לצד זה של המגרש. חלק טוענים שוויליאמס היה יהיר מדי כדי לחבוט את זה לצד השני של המגרש, ולא לתת לקרדינלס לקחת ממנו את סגנון המשחק שלו. הוא לא חבט טוב בסדרה ואסף רק חמישה סינגלים, חבטות של בסיס אחד, ב-25 פעמים שבהם עלה לחבוט, וזה נתן לו 200. אחוזי הצלחה בלבד. למרות זאת, ההופעה שלו גם הושפעה על ידי פציעה במרפק שספג כמה ימים לפני. בכל אופן, 1946 הייתה השנה היחידה שבה שיחק וויליאמס בסידרת העולם.

סמל הרד סוקס בין השנים 1951-1960

לרד סוקס היו עוד כמה שחקנים טובים מאוד בשנות ה-40, כמו השורט-סטופ ג'וני פסקי (אשר העמוד בשדה הימני של המגרש בפנוואי פארק קרוי על שמו, "העמוד של פסקי"), שחקן הבסיס השני בובי דור, והסנטר פילדר (שחקן האמצעי בשדה החיצוני) דום דימאג'יו (אחיו של ג'ו דימאג'יו). למרות זאת, הם הפסידו את אליפות הליגה האמריקאית ב-1948 כשהפסידו משחק פלייאוף לקליבלנד אינדיאנס וב-1949 כשהפסידו את שני המשחקים האחרונים בעונה ליאנקיז.

שנות ה-50 היו דלים לרד סוקס. אחרי שוויליאמס חזר ממלחמת קוריאה, הרבה מהשחקנים הטובים של שנות ה-40 כבר הוחלפו או פרשו. מבקרים קראו לסדר החובטים היומי של בוסטון "טד וויליאמס ושבעת הגמדים". בנוסף, שלא כמו הרבה קבוצות הם סירבו להחתים שחקנים שחורים, כשבדרך הם מוותרים על שחקנים כמו ג'קי רובינסון וווילי מייז ששניהם התאמנו בבוסטון ושובחו על ידי צופיהם של הקבוצה. טד וויליאמס חבט ב-388. אחוזי הצלחה בגיל 38 ב-1957 אבל לא היה דבר נוסף שאוהדי בוסטון יכלו להתעודד בגללו. וויליאמס פרש בסוף עונת 1960, כשהוא חובט הקפה מלאה בחבטה האחרונה שלו. ב-1959, הרד סוקס החתימו שחקן שחור, פאמפסי גרין, ובכך הפכו לקבוצה האחרונה בליגה שהחתימה שחקן שחור.

[עריכה] קארל יסטרזמסקי והחלום הבלתי אפשרי

שנות ה-60 התחילו רע בשביל בוסטון, אך 1961 הייתה שנת הבכורה של קארל יסטרזמסקי שהיה אחד החובטים הכי טובים של עשור הזורקים המצוינים. אוהדי הרד סוקס זוכרים את שנת 1967 כשנה של "החלום הבלתי אפשרי". הכינוי מתייחס לשיר מהמחזמר הפופאלרי "Man of La Mancha". הקבוצה סיימה את עונת 1966 במקום התשיעי, אבל הם מצאו חיים חדשים כשיסטרזמסקי הוביל את הקבוצה לסידרת האליפות ב1967. יסטרזמסקי זכה ב"טריפל קראון" של הליגה האמריקנית (הוביל את הליגה באחוזי הצלחה, הקפות מלאות, ורצים שהכניס כנקודות) ותמיד היה שם שהקבוצה שלו הייתה צריכה אותו בסוף העונה. אבל הרד סוקס הפסידו את הסידרה, שוב לסט. לואיס קרדינלס בשבעה משחקים.

למרות שהרד סוקס היו תחרותיים לשבע העונות הבאות, הם לא סיימו יותר גבוה ממקום שני. הכי קרוב שהם הגיעו לזכייה בליגה, היה כשהם הפסידו את הזכייה בחצי משחק לדטרויט טייגרס ב-1972. התחלת העונה נדחתה על ידי שביתת שחקנים ובוסטון איבדה משחק שנדחה בגלל גשם ולא הושלם מה שגרם לרד סוקס לאבד את הזכייה.

הרד סוקס זכו באליפות הליגה האמריקאית ב-1975, כשיסטרזמסקי וכוכבים אחרים כמו שחקני השדה החיצוני (אאוטפילדרים) הטירונים ג'ים רייס ופרק לין, האאוטפילדר הותיק דוויט אוונס, התופס קרלטון פיסק, הזורק לואיס טייאנט והזורק ביל לי מובילים אותה. במשחקי הפלייאוף ניצחו בוסטון את אוקלנד אתלטיקס וקאטפיש האנטר בשלושה משחקים.

המשחק השישי של סדרת העולם של 1975, נגד הסינסינטי רדס שנקראו "המכונה האדומה הגדולה" נחשב בעיני רבים למשחק הכי גדול בהיסטוריה של משחקי הפלייאוף. זה היה משחק של יותר מתשעה תורות חבטה לכל קבוצה, שהראה הקפות דרמטיות של ברני קרבו וקרלטון פיסק וגם תפיסה מדהימה שהצילה את המשחק על ידי דוויט אוונס. למרות הניצחון והשיוויון בסדרה, בוסטון הפסידו את המשחק השביעי והפעם זה היה תורו של יסטרזמסקי לא לשחק שוב בשום סדרת עולם.

ב-1978, היאנקיז והרד סוקס היו מעורבות באחד ממרוצי האליפות הכי זכורים בהיסטוריה של בייסבול. למרות פיגור 14 וחצי משחקים מאחורי בוסטון ביולי, היאנקיז חזרו והשוו את פער אחרי שסיימו סוויפ של 4 משחקים מה-7 בספטמבר ל-10 בספטמבר.

בשלוש השבועות האחרונים של העונה, הקבוצות נלחמו והחליפו את ההובלה מספר פעמים. ביום האחרון בעונה, היאנקיז היו צריכים ניצחון על קליבלנד או הפסד של בוסטון לטורונטו בלו ג'ייז כדי לזכות בבית. אבל, ניו יורק הפסידה 9-2 בעוד בוסטון ניצחו 1-5 מה שקבע שמשחק פלייאוף מכריע ייערך בפנוואי פארק ביום שני ה-2 באוקטובר. המשחק נגמר בהפסד הרד סוקס, כשיסטרזמסקי חבט כדור גבוה וחלש לשחקן הבסיס השלישי, שתפס בעוד ריק ברולסון נמצא בבסיס השלישי כנקודה המשווה.

[עריכה] סידרת העולם 1986 והקסם של מורגן

אחרי הפלייאוף של 1978, הרד סוקס לא הגיעו לפלייאוף בשבע העונות הבאות כשהם מסיימים במקום שלישי ומטה כל עונה. יסטרזמסקי פרש אחרי עונת 1983 כשבוסטון סיימו במקום השישי בבית בן שבע קבוצות, כשהם מסיימים עם המאזן הכי גרוע שלהם זה 17 שנה.

אבל, מזלה של הקבוצה השתנה ב-1986. בזמן שההתקפה נשארה חזקה עם שחקנים כמו ג'ים רייס, דוויט אוונס, דון ביילור ווויד בוגס הקבוצה תמיד חסרה זורק מעולה שיוביל את הזורקים. בעונה ההיא רוג'ר קלמנס לקח את התפקיד הזה, כשהוא שם מאזן של 24 ניצחנות לעומת 4 הפסדים ו2.48 נקודות למשחק (9 סיבובים). באותה עונה קלמנס זכה בגביע סאיי יאנג של הליגה האמריקנית (הזורק הטוב ביותר) וגם ב-MVP של הליגה. זאת הייתה הפעם הראשונה שזורק פותח לוקח את 2 הפרסים מאז וידה בלו ב-1971. הרד סוקס זכו בבית שלהם בפעם הראשונה ב-11 עונות, כשהם מקבלים את הקליפורניה איינג'לס בסידרת אליפות הליגה האמריקנית.

הסדרה נפתחה רע בשביל הרד סוקס. הקבוצות לקחו משחק אחד כל אחת בבוסטון, אבל האיינג'לס לקחו את שני המשחקים הבאים בבית כדי לקחת יתרון 1-3 בסדרה. כשקליפורניה ניסתה לסיים את הסדרה עם ניצחון במשחק החמישי, המצב נראה רע מאוד לבוסטון, כשהם מפגרים 5-2 בסיבוב האחרון. אז הרד סוקס התחילו את הקאמבק ששינה את כל הסדרה. הקפה שהכניסה שני רצים של דון ביילור הקטינה את היתרון לנקודה בלבד; עם שניים בחוץ ושחקן על הבסיסים וזריקה טובה אחת מהדחה, דייב הנדרסון חבט הקפה מלאה נגד דוני מור ונתן לבוסטון את היתרון 5-6. למרות שהאיינג'לס השוו את המשחק בתור שלהם בסיבוב האחרון, בוסטון ניצחו בסיבוב ה-11 כשהנרדסון מכניס הביתה שחקן שוב פעם מול מור. בוסטון ניצחה בגדול במשחק השישי והשביעי כדי לזכות באליפות הליגה האמריקאית בפעם הראשונה מאז 1975. הניצחון של בוסטון במשחק השביעי היה הניצחון הראשון במשחק השביעי של סדרה כלשהי בהיסטוריה של המועדון.

בוסטון פגשו את הניו יורק מטס בסדרת האליפות של 1986. הם פתחו נהדר וניצחו את שני המשחקים הראשונים בחוץ, רק שאז הם הפסידו את שני המשחקים הבאים בפנוואי. במשחק החמישי שהיה בבוסטון ניצחו הרד סוקס וחזרו לניו יורק במטרה לקחת אליפות ראשונה זה 68 שנה.

אבל, המשחק השישי היה אחד ההפסדים הכואבים ביותר בהיסטוריה של הקבוצה ושל בייסבול. אחרי הופעה חזקה של קלמנס, המטס השוו את המשחק 3-3 בשמיני כשעשו נקודה על הזורק המחליף קלווין שיראלדי. המשחק הלך לסיבובים נוספים והרד סוקס לקחו יתרון 3-5 בסיבוב העשירי. אחרי שהוציאו שני חובטים במהירות בתור של המטס לחבוט, היו הרד סוקס רק מרחק של שרוף אחד משבירת בצורת האליפות שלהם.

אבל, המצב החמיר בצורה מזעזעת, והתוצאה היא אחד הרגעים הידועים לשמצה בהיסטוריה של בייסבול. אחרי שלוש חבטות של בסיס אחד ברציפות וזריקה פרועה של בוב סטנלי, המטס השוו את המשחק בחמש. זה נראה שהרד סוקס יאריכו את המשחק כשמוקי ווילסון חבט כדור חלש על הרצפה לכיוון שחקן הבסיס הראשון ביל באקנר, למה שהיה צריך לעשות המהלך שיסיים את הסיבוב. במקום זה, הכדור עבר בין הרגלים של באקנר והרץ שהיה על הבסיס השלישי, ריי נייט עשה את הנקודה המכרעת.

בזמן שהאשימו את באקנר כאשם העיקרי, הרבה צופים וגם באקנר וווילסון הבחינו שגם אם באקנר היה תופס את הכדור באופן נקי, ווילסון כנראה היה מגיע לבסיס לפני באקנר. בוסטון תוביל כבר 0-3 במשחק השביעי אבל הפסידו והשלימו את אחת הקריסות הגדולות בהיסטוריה, ועזרו לאגדה שהקבוצה באמת "מקוללת".

הרד סוקס חזרו לפלייאוף בפעם הבאה ב-1988. כשהקבוצה הייתה במקום רביעי המאמן ג'ון מקנמרה פוטר והוחלף על ידי ג'ו מורגן. מידית הקבוצה ניצחה 12 משחקים ברציפות ו-19 מעשרים כדי לזכות באליפות הבית במה שיתייחסו אליו כ"קסם של מורגן". אבל הקסם לא נמשך הרבה זמן, הקבוצה הובסה על ידי אוקלנד אתלטיקס בסדרת אליפות הליגה האמריקאית. באופן אירוני, ה-MVP של הסדרה היה הזורק לשעבר של בוסטון, דניס אקרסלי שקיבל "שמירה" בכל ארבעת הניצחנות של אוקלנד. שנתיים אחר כך, ב-1990, הרד סוקס שוב ניצחו את הבית ופגשו את אוקלנד באותה סדרה. התוצאה הייתה אותו דבר, כשאוקלנד ניצחה בכל ארבעת המשחקים בסדרה.

[עריכה] אחרי יאווקי

תום יאווקי נפטר ב-1976, ואשתו ג'ין לקח את השליטה בקבוצה עד מותה ב-1992. קרן אשר שנוהלה על ידי ג'ון הארינגטון לקחה את השליטה על הקבוצה, אחרי 60 שנה של שלטון יאווקי. ראשי התיבות של ג'ין ותום יאווקי מופיעים בצופן מורס על לוח התוצאות של המפלצת הירוקה בפנוואי פארק.

המנהל הכללי של בוסטון לאורך הרבה זמן, לו גורמן הוחלף ב-1994 על ידי דן דוקט, תושב מסצ'סוטס שניהל בעבר את המונטריאול אקספוס. התקופה של דוקט התחילה עם הבטחה להחיות את מערכת הפארם, שאחראית לטיפוח שחקנים צעירים שמגיעים מהדראפט ומדרום אמריקה. דוקט אכן הצליח קצת בזה, בזמן שלו הפארם טיפחה כמה שחקנים איכותיים כמו נומאר גארסיפרה, קארל פבאנו ודייוויד אקסטיין. בנוסף, שלא כמו ההנהלה הקודמת, לדוקט לא הייתה בעיה לתת חוזים ענקיים לכוכבים, כשהכי מפורסם היה החוזה שנתן למני ראמירז אחרי עונת 2001, 8 שנים ו-160 מיליון דולר. זו הייתה החתימה הראשונה הידועה של שחקן חופשי על ידי הרד סוקס.

דוקט גרם לחרדה רבה של אוהדי רד סוקס עם הרבה מהמהלכים שלו, לדוגמה שנתן לשחקנים האהובים רוג'ר קלמנס ומו ואון לעזוב כשחקנים חופשיים. למרות שהעזיבה של ואון הפופלארי גרמה להתנגדות של אוהדי רד סוקס באותו זמן, ואון בקושי הצליח לאחר שעזב את בוסטון, ופרש ב-2003 בגלל פציעות שונות. אבל, דוקט נתן לקלמנס לעזוב את בוסטון אחרי עונת 1996, וטען שקלמנס כבר מתקרב לסוף הקריירה. אחרי שעזב את בוסטון, קלמנס זכה בארבעה תארי הזורק הטוב ביותר נוספים (2 עם טורונטו, אחד עם היאנקיז ואחד עם יוסטון אסטרוס) וגם בשתי אליפויות עם היריבה השנואה, היאנקיז. על דוקט מתחו ביקורת רבה על כך שנתן לקלמנס לעזוב למרות שהטרידו את קלמנס פציעות רבות, בעיות משקל ושנים לא כל כך טובות שגרמו למאזן של 40 ניצחונות ו-39 הפסדים בארבעת העונות האחרונות שלו בבוסטון.

ההתנהגות של דוקט גם גרמה לבעיות יחסי ציבור. ב-1999, דוקט קרא לפנוואי פארק "מיושן מבחינה כלכלית" ורצה שיבנו אצטדיון חדש ליד הישן. למרות האישור שזה מבית המחוקקים של מסצ'וסטס היו בעיות עם קניית השכונה ומועצת העיר של בוסטון ביטלה את הרעיון. לדוקט גם הייתה בעיה עם מוכרי הנקניקיות העצמאיים מחוץ לפנוואי פארק, מה שהיה מסורת מאז שהפארק נפתח ב-1912. בעיה זו נפתרה ב-2002, כשהרד סוקס הסכימו לתת למוכרים למכור בתמורה לתמיכה בהרחבת הטיילת של האצטדיון עד לרחוב דרך יאווקי.

בשנה המקוצרת של 1994, בוסטון סיימו במקום הרביעי בבית. אבל, בעונה אחרי, הם זכו בבית וסיימו 7 משחקים לפני היאנקיז. למרות זאת, הם עפו בשלושה משחקים מהפלייאוף על ידי הקליבלנד אינידיאנס. אחרי זה, היה להם רצף של 13 הפסדים ברציפות בפלייאוף, רצף שנמשך מסידרת האליפות של 1986.

ב-1998, בוסטון שלחו את הזורקים הצעירים טוני אראמס ג'וניור וקרל פבאנו למונטריאול אקספוס בתמורה לזורק הכוכב פדרו מרטינז. אחר כך בעונה, הרד סוקס זכו בווילד קארדס (הכרטיס לפלייאוף לקבוצה שלא זכתה בבית עם המאזן הכי טוב) אבל הפסידה שוב את סדרת הפלייאוף הראשונה לקליבלנד. הפעם הם הפסידו את הסדרה 3-1 למרות שניצחו את המשחק הראשון כשמרטינז זרק.

ב-1999, בוסטון נקמו באינדיאנס. קליבלנד לקחה יתרון 2-0 בסדרה, אבל בוסטון חזרה בגדול וניצחה את שלושת המשחקים הבאים מאחרי הפתיחות החזקות של דרק לואו, פדרו מרטינז ואחיו רמון. הסדרה הציגה כמה רגעים לא נשכחים. המשחק הרביעי שהסתיים בניצחון 23-7 של בוסטון היה המשחק פלייאוף עם התוצאה הכי גבוהה אי פעם. המשחק החמישי היה משחק דרמטי בו הובילו האינדיאנס 5-2 אחרי השני, אבל פדרו מרטינז שסחב פציעה בכתף, נכנס בסיבוב הרביעי וזרק 6 אינינגס (סיבובים) בלי שום פגיעה אחת בזמן שההתקפה חזרה וניצחה את המשחק 12-8 עם 2 הקפות מלאות של טרוי אולירי. לאחר מכן, הרד סוקס פגשו את היאנקיז בסדרת האליפות של הליגה האמריקנית, אבל הפסידו שוב, 4 משחקים לעומת 1, כשהניצחון היה תבוסה גדולה של 13-1 במשחק היחיד שמרטינז זרק בסדרה.

[עריכה] 2002: בעלים חדשים, תקופה חדשה

ב-2002, הרד סוקס נמכרו על ידי הנשיא ג'ון הרינגטון, לאיחוד שהובל על ידי המנהל הראשי ג'ון הנרי, עם תום וורנר ששירת כיושב ראש המנהלה ולארי לוצ'ינו שהיה הנשיא. דן דוקט פוטר ב-28 בפברואר בזמן שמייק פורט היה המנכ"ל הכללי. הוא הוחלף על ידי בוגר אוניברסיטת ייל, ת'יאו אפשטיין אחרי שבילי בין של אוקלנד סירב לקבל את התפקיד. אפשטיין, בגיל 28 נהיה המנכ"ל הכי צעיר בהיסטוריה של הבייסבול באותה תקופה.

[עריכה] 2003: כל כך קרוב, ועדיין, כל כך רחוק

התקוות היו גדולות בעונת 2003, שהייתה אחת העונות הטובות בהיסטוריה של בייסבול. אבל בפלייאוף שוב התאכזבו אוהדי בוסטון. הרד סוקס חזרו מפיגור 2-0 בסדרה נגד אוקלנד אייז וניצחו את הסדרה הראשונה של הפלייאוף. לאחר מכן, בוסטון פגשה את היאנקיז בסדרה על אליפות הליגה האמריקנית. במשחק השביעי והמכריע, הובילה בוסטון 5-2 בסיבוב השמיני, אבל פדרו מרטינז שעדיין זרק בסיבוב השמיני נתן 3 נקודות שהשוו את המשחק, ביניהם 2 נקודות בחבטה של 2 בסיסים של ג'ורג' פוסדה. הרד סוקס לא עשו נקודות נגד מריאנו ריברה בשלושת הסיבובים הבאים והפסידו את המשחק 6-5 כשאהרון בון חבט חבטה מלאה נגד טים וויקפילד בזריקה הראשונה שלו בסיבוב ה-11.

הרבה אוהדי בוסטון האשימו את ההפסד על המנג'ר, גריידי ליטל, על זה שלא הוציא את מרטינז אחרי שבע סיבובים טובים ושהוא התחיל להראות סימני עייפות. זה היה השיא של השנתיים של החלטות מוזרות של ליטל שקצת אחרי הסדרה פוטר. החליף אותו טרי פרנקונה, שהוביל את הרד סוקס לא רק לכמה מהרגעים הכי טובים בהיסטוריה של הקבוצה אלא לקאמבק הכי גדול בהיסטוריה של בייסבול.

[עריכה] האליפות של שנת 2004

טבעת האליפות של 2004

בפגרה של שנת 2003-2004, הרד סוקס התחזקו בקרט שילינג ובקית' פולק. התקוות עלו שוב ש2004 תהיה סוף סוף השנה שהרד סוקס יסיימו את בצורת האליפיות שלהם. העונה הרגילה לא התחילה טוב, באמצע העונה הקבוצה נאבקה ונפלה יותר מעשרה משחקים מאחורי היאנקיז. ההנהלה זיעזעה את הקבוצה במועד האחרון להעברות כשהם העבירו את השחקן הכי פופלארי אך מרבה להיפצע וממורמר, נומאר גארסיפרה לשיקגו קאבס ובתמורה קיבלו את אורלנדו קבררה של המונטריאול אקספוס ואת דאג מיינקוויץ' של המיניסוטה טווינס בחזרה באחד הטריידים הגדולים בהיסטוריה של בייסבול. במהלך נפרד, שלחו הרד סוקס שחקן צעיר בשם הנרי סטנלי ללוס אנג'לס דודג'רס בתמורה לסנטר פילדר המהיר דייב רוברטס. הקבוצה השתנתה מהר והגיעה עד שלושה משחקים מהיאנקיז וזכו בווילד קארד של הליגה האמריקנית. השחקנים והאוהדים התייחסו אל הקבוצה כ"האידיוטים". את הכינוי המציאו ג'וני דיימון וקווין מילאר בזמן הפלייאוף במטרה לתאר את הסגל של הקבוצה והגישה של "לא אכפת לנו" לכיוון הזכייה באליפות ושבירת הקללה.

בוסטון התחילו את הפלייאוף בכך שהביסו את אלופי הבית המערבי של הליגה האמריקנית, אנהיים איינג'לס. הרד סוקס הביסו את האיינג'לס 9-3 במשחק הראשון, כשעשו שבע מהנקודות האלו בסיבוב הרביעי. אבל, הרכש של הפגרה קרט שילינג קרע את הגיד ברגלו כשפגע בו כדור. במשחק השני, בו זרק פדרו מרטינז, היה קרוב עד שבוסטון שמו ארבע נקודות בתשיעי וניצחו 8-3. במשחק השלישי, מה שנראה בדרך לתבוסה הפך למשחק דרמטי אחרי שולדמיר גררו חבט חבטה מלאה שהכניסה ארבע רצים הביתה על הזורק מייק טימלין והשווה את המשחק ב-6. למרות זאת, דייוויד אורטיז הידוע לתזמון המעולה שלו, חבט בסיבוב העשירי חבטה מלאה של שתי נקודות שניצחה את המשחק מעל המפלצת הירוקה. הרד סוקס התקדמו למפגש חוזר עם היריבה השנואה בסדרת האליפות של הליגה האמריקנית, הניו יורק יאנקיז.

למרות התקוות הגדולות שבוסטון סוף סוף ינצחו את היריבה הגדולה, הסדרה התחילה נוראי בשבילם. קרט שילינג זרק עם הגיד הקרוע בעקב הימני אשר ספג במשחק הראשון, ועשו עליו שש נקודות בשלושה סיבובים בלבד. מוסינה זרק שישה סיבובים מושלמים והיה לו יתרון של 8-0. למרות הניסיון של הרד סוקס לחזור (הם עשו שבע נקודות וקיצצו ל8-7) הם הפסידו במשחק 10-7. במשחק השני אחרי שפיגרו 1-0 רוב המשחק, ג'ון אולרוד חבט חבטה מלאה של 2 נקודות ונתן את היתרון ליאנקיז. בוסטון כבר היו בפיגור 3-0 בסדרה אחרי הפסד מוחץ בבית במשחק השלישי, 19-8, כשהקבוצות עשו שיא למספר הנקודות בסדרת האליפות של הליגה האמריקנית.

במשחק הרביעי בסדרה, הרד סוקס מצאו את עצמם בפני הדחה, בפיגור 4-3 בסיבוב האחרון עם מריאנו ריברה בתור מגיש. אחרי שריברה עשה הליכה לקווין מילר, נכנס דייב רוברטס לרוץ בשביל מילר וחטף בקושי את הבסיס השני במה שאומרים היה המהלך הגדול ביותר בקאמבק של בוסטון. הוא עשה נקודה בחבטה של בסיס אחד של ביל מיולר ששלח את המשחק לסיבובים נוספים. הרד סוקס ניצחו את המשחק בחבטה מלאה של שתי נקודות של דייוויד אורטיז שוב, בסיבוב ה-12. הרד סוקס ניצחו את המשחק החמישי בלילה שאחרי, במשחק ששוב הציג קאמבק נגד ריברה כדי לעשות סיבובים נוספים. הפעם, בוסטון פיגרו 4-2 אחרי חבטה של שני בסיסים שהכניסה שלושה רצים של דרק ג'יטר. אבל הרד סוקס חזרו בשמיני, כש"מר אוקטובר" דייוויד אורטיז חובט חבטה מלאה מעל המפלצת לצמצם ל4-3. ג'ייסון וריטק חבט כדור "הקרבה" שהכניס את דייב רוברטס להשוות את המשחק.

המשחק נמשך 14 סיבובים, כשהיאנקיז מבזבזים הזדמנויות לקחת את היתרון (הם חבטו 13-1 כשהיו שחקנים במצבי נקודות). בסיבוב ה-12, נכנס טים וויקפילד לזרוק בלי התופס הפרטי שלו דאג מיראבלי. למרות שהיו לוויקפילד קצת צרות ב-12, ה-13 היה סיבוב מרושל כשליאנקיז היה שחקנים בבסיס השני והשלישי. אוהדי בוסטון ניצלו, כשוריטק ווויקפילד יצאו מהאינינג ללא פגיעה. בסיבוב ה-14, אורטיז שוב ניצח את המשחק עם חבטה של בסיס שהכניסה את ג'וני דיימון הביתה. המשחק שבר שיא למשחק הכי ארוך אי פעם בפלייאוף מבחינת הזמן (5 שעות ו49 דקות) והמשחק הכי ארוך בסדרת האליפות הליגה האמריקנית (14 סיבובים).

כשהסדרה חזרה לאצטדיון יאנקי למשחק השישי, החזרה הלא אפשרית המשיכה עם קרט שילינג זורק על עקב עם שלושה תפרים שעטופה בגרב מלא בדם. שילינג הוציא החוצה ארבעה חובטים בסטרייקס, לא הוליך אף אחד ונתן רק נקודה אחת בשבעה סיבובים להוביל את הקבוצה לניצחון. מארק בלהורן גם עזר כשחבט חבטה מלאה של שלושה רצים בסיבוב הרביעי. הכדור במקור נקרא דאבל, אבל השופטים דיברו והחליטו שהכדור יצא, פגע באוהד וחזר למגרש מה שהיה ברור בשידורים החוזרים, אך הכעיס את אוהדי היאנקיז.

מהלך חשוב בסיבוב השמיני התחתון היה כשדרק ג'יטר היה בבסיס הראשון ואלכס רודריגז חובט נגד ברונסון ארויו. רודריגז חבט כדור על הרצפה לכיוון הבסיס הראשון, ארויו הרים את הכדור ונגע ברודריגז כדי לפסול אותו בזמן שהוא רץ לבסיס הראשון. רודריגז סטר את הכפפה של ארויו והכדור השתחרר ועף מאחורי הבסיס. בזמן זה, רודריגז הגיע לבסיס השני וג'יטר עשה נקודה. השופטים דיברו ושוב החליטו לבטל את הפליי, שלחו את ג'יטר חזרה לבסיס השני וקבעו שרודריגז בחוץ, בפעם השנייה במשחק שינו את המהלך. אוהדי היאנקיז זרקו למגרש חפצים שונים, מה שגרם לשופטים לקרוא למשטרה לטפל בהם. הסיבוב האחרון היה אחד הרגעים המפחידים בפלייאוף, כשטוני קלארק שחבט גרוע לבוסטון בשנת 2002 עלה לחבוט כנקודה המשווה. זה היה מורט עצבים לאוהדי בוסטון וכמו שתי'או אפשטיין אמר "הוא הרס לנו את עונת 2002 והוא בטח יהרוס גם את 2004" אך קית' פולק הוציא את קלארק בחוץ בסטרייקס ונשאר משחק שביעי ומכריע.

במשחק השביעי, הרד סוקס סיימו את הקאמבק ההיסטורי והמדהים שלהם עם הפתיחה המצוינת של דרק לואו ושתי ההקפות של ג'וני דיימון, אחת מהם הכניסה ארבעה רצים. אורטיז שחבט את החבטות המכריעות במשחקים 4 ו-5, קיבל את תואר השחקן הכי חשוב בסדרת הליגה האמריקנית. הבוסטון רד סוקס הם הקבוצה היחידה בהיסטוריה של ליגת הבייסבול שחזרה מפיגור של 3-0 בסידרה.

הרד סוקס פגשו את הסנט לואיס קארדינלס בסדרת האליפות של 2004. לקארדינלס היה את המאזן הכי טוב בליגה בשנה הזאת, וניצחו את הרד סוקס ב-1946 ו-1967 בשבעה משחקים בשתי השנים. המומנטום והבטחון שבוסטון צברה בסדרה הקודמת הכניעו את סנט לואיס. הרד סוקס פתחו את הסדרה עם ניצחון 11-9, כשמארק בלהורן עושה הקפה מנצחת על עמוד פסקי. זה היה המשחק הפותח את הסדרת האליפות עם התוצאה הכי גבוה אי פעם (השיא קודם קרה ב-1932). הרד סוקס ניצחו את המשחק השני בבוסטון (הודות לעוד הופעה מדהימה של שילינג והגרב שלו). הרד סוקס ניצחו את שני המשחקים האלו למרות שביצעו ארבע טעויות בכל משחק.

במשחק השלישי, פדרו מרטינז שיתק את הקארדינלס לשבעה סיבובים. הקארדינלס איימו רק פעם אחת, בסיבוב השלישי כשהם שמו שחקנים בבסיס השני והשלישי בלי שרופים. אבל, הסיבוב נהרס כשג'ף סופאן עשה טעות בריצה כשניסה לעשות נקודה בכדור על הרצפה רגיל. בוסטון היו צריכים עוד ניצחון אחד לזכות באליפות ראשונה מאז 1918.

במשחק הרביעי, הרד סוקס לא הרשו נקודה, כשאדגר רנטריה חבט את הכדור חזרה לקית' פולק. אחרי שפולק לקח את הכדור וזרק אותו לדאג מיינקוויץ', הרד סוקס ניצחו רשמית את האליפות הראשונה שלהם ב-86 שנים. הרד סוקס החזיקו את ההתקפה של הקארדס (הכי טובה בליגה "הלאומית") לשלוש נקודות בשלושה משחקים האחרונים. מני ראמירז הוכרז כשחקן החשוב ביותר לקבוצתו בסדרה. הרד סוקס ניצחו במשחק הרביעי של הסדרה ב-27 באוקטובר, 18 שנים מאותו יום שהם הפסידו לניו יורק מטס בסדרה של 1986.

באופן מוזר, בלילה שהרד סוקס זכו, היה ליקוי ירח מלא בשמים מעל אצטדיון בוש בצבע אדום. הרד סוקס זכו באליפות 11 דקות לפני שהשלמות הסתיימה.

הרד סוקס עשו צעדה (או כמה שאמר ראש העיר של בוסטון תומאס מנינו, "אספה מתגלגלת") ביום שבת ה-30 באוקטובר, 2004. קהל של יותר משלושה מיליון איש מילאו את הרחובות של בוסטון לעודד את הקבוצה כשהם נסעו בסירות הברווז המפורסמות של העיר.

[עריכה] 2005

אחרי שזכו בסדרת האליפות הראשונה שלהם ב-86 שנה, ההנהלה של בוסטון נותרה עם האתגר של חתימת כמה שחקנים ידועים שהיו חופשים. פדרו מרטינז, דרק לואו ואורלנדו קבררה הוחלפו בדייוויד וולס, יאנקי לשעבר, מאט קלמנט ואדגר רנטריה. הקבוצה החתימה מחדש את התופס ג'ייסון וריטק והכריזה עליו כ"קפטן" של הקבוצה.

הזורקים קרט שילינג, קית' פולק ווויד מילר שהו זמן רב מהעונה ברשימת הפציעות ולא חזרו לכושר אחר כך. הרבה זמן מהעונה לבוסטון היה את המקום הראשון בבית המזרחי אך בסוף הקבוצה נאבקה ואיבדה את היתרון על היאנקיז והרשו לקליבלנד אינדיאנס לסגור את הפער בווילד קארד.

אליפות הבית הוכרעה בסוף השבוע האחרון של העונה, כשהיאנקיז הגיעו לפנוואי פארק עם יתרון משחק אחד בטבלה. אליפות הבית הוכרעה על ידי משחקי הראש בראש בין הקבוצות. ב-19 המשחקים ביניהם, היאנקיז ניצחו עשר לעומת תשע של הרד סוקס מה שנתן להם את אליפות הבית ולרד סוקס את הווילד קארד.

הרד סוקס פגשו את אלופי הבית המרכזי שיקגו וויט סוקס שלא זכו בסדרת פלייאוף מאז 1917. הוויט סוקס זכו במשחק הראשון בתבוסה 2-14. במשחק השני בוסטון הובילה 4-0 אבל הפסידה 5-4 אחרי הסיבוב החמישי שבא הייתה טעות של שחקן הבסיס השני טוני גראפנינו. במשחק השלישי בבוסטון שיקגו ניצחו 5-3 וסיימו את הסוויפ. שיקגו המשיכה וזכתה באליפות ראשונה מאז 1917.

ב-31 באוקטובר, 2005, המנכ"ל ת'יאו אפשטיין התפטר ביום האחרון של החוזה שלו, כשהוא מסרב להצעה של 3 שנים ו4.5 מיליון דולר הארכת חוזה.

[עריכה] חברי היכל התהילה

[עריכה] מספרי כבוד

•   1 בובי דוהר, 1937-51
•   4 ג'ו קרונין, 1935-47
•   8 קארל יסטרזמסקי, 1961-83
•   9 טד וויליאמס, 1939-60
• 27 קרלטון פיסק, 1969-80
• 42 ג'קי רובינסון, ה-MLB החליטה להוציא את מספרו של רובינסון משימוש, בשל כבוד והישגיו של השחקן.

[עריכה] סגל נוכחי

מעודכן ל-1 במאי, 2006

[עריכה] הרכב פעיל

[עריכה] צוות מאמנים

מנג'ר

• 47 טרי פרנקונה

מאמנים

• 35 ד'מרלו האל (בסיס שלישי)
• 32 ביל האסלמן (בסיס ראשון)
• 15 רון ג'קסון (חבטות)
• 31 בראד מילס (ספסל)
• 41 ריץ' מונטלונה (הגשות)
• 53 רוב תומסון (בולפן)

[עריכה] סניפים של הרד סוקס

• AAA: פאוטאקט רד סוקס, הליגה הבינלאומית
• AA: פורטלנד סי דוגס, הליגה המזרחית
• A מתקדם: וילמינגטון בלו רוקס, קרוליינה ליג
• A: גרינביל דרייב, סאות' אטלנטיק ליג
• A קצר: לוואל ספינרס, ניו יורק-פן ליג
• רוקיז: ג'י.סי.אל רד סוקס, גולף קוסט ליג
• רוקיז: קיודאד אלינזה, ונצואלן סאמר ליג

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי
• הרד סוקס באנציקלופדיית הספורט
• בוסטון רד סוקס בספורטיקי