צאינה וראינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

צאינה וראינה (טייטש-חומש) הוא ספר ביידיש לנשות ישראל שנכתב על ידי הדרשן יעקב בן יצחק אשכנזי בסוף המאה ה-16.

בתקופת חיבורו הלכה ונפוצה ספרות עממית ביידיש, שרבים בין קוראיה היו נשים. הנשים התקשו בקריאה בעברית והחומר התורני שיכלו להניח ידם עליו ביידיש, היה מועט. רבי יעקב היה דרשן שעבר ביישובי היהודים ודיבר על פרשיות השבוע. ככזה התמחה בשילוב אגדה, מדרש ומקרא.

ב"צאינה וראינה" (על שם הפסוק משיר השירים ג',י"א - "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה") הוא מביא מדרשים, לעתים קרובות מתוך פירוש רבנו בחיי בן אשר, ומשלב אותם במקרא בצורה שעוטה עליו גוון פיוטי וספרותי. כראוי לספר המיועד לנשים, מחברו הדגיש את תפקידן של הנשים המקראיות. דבר זה אפשרו לו המדרשים שבעקבותיהם הלך. אלו הוסיפו לנשות התנ"ך עלילות שאינן בפשט המקרא. הוא לא הכליל דברי קבלה ופילוסופיה.

כותב י"ח בילצקי:

"כשסיימה האישה לקרוא בעקדת יצחק, ידעה את כל המאורע מלפני ולפנים. ידעה את עולמו הפנימי של האב והמובל לעקדה. ידעה גם את כל האגדות על שרה, האם, אשר החומש אינו משתפה כלל במאורע. ידע המגיד היכן לסחוט את הדמעה והיכן להיעצר ולהביא את העקדה על גדלותה ועמקותה".

על הספר אמר גם שמעון דובנוב:

"האישה העבריה שהייתה כמעט מנותקת לגמרי ממקור הדת ונידונה למשמעת סמויה, הלכה והתעוררה בהשפעת הספר לדת שבלב".

המשכילים התנגדו לספר והגיעו עד למלך בטענה שהספר "מפיץ בדיות ומעודד אמונות תפלות". במפתיע הם מצאו בפוסקי ההלכה, כמו המהר"ל מפראג בני ברית, כי אלו לא אהבו את החלפת המקרא באגדה.

אולם כל זה לא פגם בהצלחתו האדירה של הספר, שהפך לתחליף ספרות יפה לנשים והיה מהנפוצים בספרים בעולם היהודי עד השואה, שהכריתה את מרבית היישוב היהודי באירופה. הוא הודפס ב-150 מהדורות. שינויי נוסח שנעשו בו בידי מוציאים לאור מסוימים שיקפו השפעות משכיליות וגם חסידיות.

הספר "צאינה וראינה" תורגם בסוף המאה ה-20 לעברית.

מקור: http://he.wikipedia.org../../../%D7%A6/%D7%90/%D7%99/%D7%A6%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%94.html

קטגוריות: ארון הספרים היהודי | נשים בעולם היהודי | ספרות יידיש