הר געש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הר געש הינו תצורה גיאולוגית הנוצרת כאשר מאגמה מגיעה אל פניו של כוכב לכת. על פני כדור הארץ , ממוקמים הרי געש בדרך כלל בתפר שבין לוחות טקטוניים. התהליך בו פורצת המאגמה אל פני השטח נקרא התפרצות וולקנית.
תוכן עניינים |
[עריכה] היווצרות הרי געש
כדור הארץ בנוי מ-3 שכבות עיקריות:
- גרעין כדור הארץ: הפנים המתכתי של כדור הארץ, מחולק ל-2 חלקים: גלעין פנימי וגלעין חיצוני (ההבדל ביניהם הוא שהחיצוני הוא נוזל והפנימי מוצק, הבדל זה הוא כתוצאה מהלחץ הרב שישנו בפנים הגרעין, הנוזל הוא תצורת אטומים חופשית יותר ולכן אותה הכמות של אטומים מפוזרים על שטח גדול יותר, בגלל הלחץ הרב אין תהליך כזה מתאפשר- דבר שתורם עוד ללחץ.)
- מעטפת- החלק החיצוני יותר של כדור הארץ מורכב ממעטפת דייסתית שהיא, למעשה, מוכיחה שהרי געש הם סלעים מותכים.
- קרום כדור הארץ- הקל יותר, מורכב מסלעים וימים (ליתוספירה והידרוספירה).
התפרצות הרי געש נגרמת משני גורמים:
- הלחץ הרב שנוצר בפנים כדור הארץ רוצה לצאת ומוצא לו מקומות רכים בבטן האדמה, משם פורצת הלבה, תופעה זו מתרחשת בעיקר בלוחות אוקיניים עקב העובי הדק שלהם- כ-6 קילומטרים.
- התנגשות של לוחות טקטוניים, זה בזה גורמת ללוח האוקייני, הכבד יותר לשקוע מתחת ללוח היבשתי, כך נכנס הוא מתחת ללוח היבשתי, מותך בתהליך שנקרא הפחתה, המגמה עולה באותם מקומות, מתפרצת ויוצרת שרשרות הרים באזורים אלו.
מרגע שהמאגמה פורצת אל פני האדמה היא נקראת: לבה על שם המילה הלטינית: labi שפירושה זרימה. המאגמה יכולה לפרוץ החוצה ולזרום בצורת לבה, או ליצור תגובה עם מים הגורמת להתפוצצויות , שחרור כמויות גדולות של עשן וקיטור, העפת סלעים, שחרור אפר וולקני או זכוכית געשית. ההתפוצצויות שהוזכרו ייגרמו כתוצאה משחרור של לחץ רב של גזים הנמצאים בתוך הלבה, לפיכך הן ייווצרו בעיקר בלבה צמיגה יותר.
[עריכה] מיון הרי געש
יש סוגים אחדים של הרי געש בהתאם לדרך יצירתם:
- הטיפוס הקלאסי הוא חרוט גבוה, לו צורה סימטרית מכל צדדיו, הוא בנוי מלבה שהתקשתה, או לחילופין, מחומר פירוקלסטי (גושים המושלכים מלוע הר הגעש, הם מורכבים מאפר, לבה קשה ושברי סלע), הרים אלו נקראים מורכבים או משוכבים עקב השכבתיות שלהם. עליהם נמנים: הר פוג'י ביפן, הר סיינט הלנס בארצות הברית, אטנה וסטרומבולי באיטליה ועוד. הלבה שלהם היא לרוב צמיגה מאוד ולכן מלווה בהתפוצצויות, הן מלוות באפר וולקני וגזים רבים וכמו-כן מכילות פצצות וולקניות, גושי לבה שעפו וקיבלו צורה אווירודינמית. לעתים עלולים להיווצר גם זרמים חמים, פירוקלסטיים, היורדים במורד ההר במהירות של עד 150 קמ"ש ומוגדרים כתופעה היותר-קטלנית של התפרצויות וולקניות.
- הרי געש בצורה של מגן, הרי געש כאלו הם רחבים, שטוחים, בנויים משפכי לבה רבים וכמעט אינם מלווים בהתפוצצויות. הן מלוות לעתים במזרקות לבה מרהיבות ומצויים בעיקר מעל נקודות חמות באוקיינוסים.
- "חרוטי אפר" הם סוג נוסף של הרי געש. הם מורכבים מחומ ר פירוקלסטי בלבד ומתפרצים באופן חד-פעמי סביב נקודה מסוימת ולרוב אינם מגיעים לגובה רב. הר הגעש אטנה באיטליה מוקף במאות חרוטי אפר שנצטברו במשך אלפי השנים האחרונות.
יש נוהגים לסווג את הרי הגעש על פי סוג ההתפרצות:
- טיפוס הוואיני (הרי הגעש הנפוצים באיי הוואי) שבו זרימת הלבה איטית ושקטה ואינו פולט אפר.
- טיפוס וולקנו (הר הגעש וולקנו נמצא ליד סטרומבולי) אחד משני הרי הגעש הפעילים בקבוצת האיים האאוליים. מסופר שהאיים קיבלו את שמם על שם נסיך שידע לצפות את מזג האוויר על פי האדים של וולקנו. ההר מתפרץ אחת ל- 100 שנה בערך ונמשכת לעתים זמן רב מאוד (בפעם האחרונה: 19 חודשים!), המגמה צמיגה ומלווה באפר וולקני, התפוצצויות רבות ופצצות וולקניות. הקרום לאחר ההתפרצות מתקשה והלחץ מתחתיו גובר, עד שהוא מתבקע לבסוף ופולט מגמה רבה בהתפרצויות חזקות מאד. באזור הר הגעש "נשתלו" סיסמוגרפים שתפקידם לזהות תנודות בקרקע ועל פי זאת לקבוע מתי תהיה ההתפרצות הבאה.
- טיפוס סטרומבוליאני (סטרומבולי הוא הר הגעש באיי ליפארי מצפון לסיציליה). הוא מתאפיין בהתפרצויות קבועות, ההר היה ידוע כ"מגדלור", הודות להתפרצויות הקבועות שלו במשך 2500 השנים האחרונות, המגמה היא פחות צמיגה מבהתפרצויות וולקאיניות ולכן אינה מלווה עפ"ר בהתפוצצויות. השכבה העליונה לעיתים מצליחה להתגבש אך גזים מבקיעים אותה על נקלה והיא מתפרצת שנית, לעתים בהפוגות של מספר ימים, הוא מאופיין במספר התפרצויות בדקה- מספר התפרצויות ביום בדרגה בינונית עד נמוכה. לעיתים הוא מתקשה יותר ונדרשת התפרצות חזקה שתלווה באפר והתפוצצויות.
- טיפוס וזובייני – על שם הר הגעש וזוב בסמוך לנאפולי באיטליה. צינור ההזנה של המגמה נסתם בין התפרצויות ולכן הר הגעש רדום בין התפרצויות, אך כשהן קורות הן סוערות ביותר ומלוות בפליטת חומרים פירוקלאסטיים. ההתפרצות שאירעה בשנת 79 קברה תחת כמויות אפר אדירות את הערים פומפי והרקלינאום.
- טיפוס פלאני (על שם הר הגעש פלה במרטיניק) שהוא הטיפוס הסוער ביותר והתפרצותו מלווה בענני גז בוערים וקטלניים הקרויים "שטף פירוקלאסטי" והידועים גם בשמם הצרפתי nuées ardentes (ענן בוער).
[עריכה] הרי געש מתחת לים
בכמה אוקיינוסים, ובעיקר באוקיינוס השקט, נוצרו שרשרות הרי געש תת-מימיות. בהוואי, למשל, מתנשא הר הגעש הגבוה בעולם, מאונה לואה, לגובה של 9100 מטרים מעל בסיסו התת-מימי, 4250 מטר מעל גובה פני הים. הרי געש תת-מימיים מצויים לעיתים קרובות באזורי שוליים פעילים, בסביבות הרכס האמצע-אוקייני. הרי געש כאלו נחלקים גם לשני סוגים נוספים:
- הרי מצולה- הרי געש תת מימיים שראשיהם אינם מגיעים לגובה פני הים.
- במות מצולה- הרי מצולה שראשיהם שוטחו עקב פעולות בלייה, בעיקר על ידי הגלים בזמן שהים היה נמוך יותר. אף הן אינן מגיעות לגובה פני הים.
[עריכה] הרי געש מפורסמים
- פקאיה בגואטמלה.
- אטנה באיטליה.
- הר ארבוס באנטרטיקה.
- הר בייקר.
- וולקנו, שעל שמו נקראים הרי געש בשפות האירופיות.
- וזוב באיטליה.
- מאונה לואה באיי הוואי.
- מאונה קאה.
- הר סיינט הלנס בארצות הברית.
- סנטוריני.
- הר פוג'י.
- קרקטואה.
- אולימפוס מונס - הר הגעש הגבוה ביותר במערכת השמש, המצוי על פני מאדים.
- אל-צ'יצ'ון במקסיקו.
[עריכה] ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הר געש |
