סבירות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

אינספור תחומים בחיינו נמדדים בכלים הסתברותיים, ועולמנו המושגי נגזר מתפישה זו. בספריו על המזל וההסתברות ממחיש יאן האקינג באותות ובמופתים עד כמה התרבות המערבית של מאתיים השנים האחרונות הושפעה מרעיון ההסתברות ועד כמה דומיננטי מושג זה בחיי היומיום שלנו. מקומה של ההסתברות לא נפקד גם מהעולם המודיעיני (הצבאי, העסקי וכו'). הערכות מודיעין רבות מתייחסות לסבירות התרחשותן החל מ"בסבירות גבוהה", עבור ב"סבירות בינונית", וכלה "בסבירות נמוכה". ביטוי אחר לסבירויות בעגה המודיעינית הוא השימוש בביטויים כגון: "ככל הנראה", "ייתכן ש..", "סביר ש...", "עולה אפשרות", "לא מן הנמנע" וכד'. גם כאשר אנו נמנעים מדיבור ב"שפת הסבירויות" אנו נוהגים להשתמש במונחים ובמושגים היונקים מעולם ההסתברותי.

על מנת לחדד את הדיון בסבירויות נצביע על ההבחנה (המוכרת בספרות) בין מה שמכונה "הסתברות הכרתית", למה שמכונה "הסתברות סטטיסטית". הסתברות הכרתית, מציינת הקניית סבירויות להתרחשויות בהתאם למידת הביטחון של אומרן בהתרחשותן. זוהי לרוב מטרת הביטויים "נראה ש", "יתכן ש" ודומיהם.

הסתברות סטטיסטית, מייחסת סבירויות להתרחשויות בהתאם ל"סיכוי" להתרחשותן בפועל לעומת ההסתברות ההכרתית, ההסתברות הסטטיסטית אינה באה לטעון דבר מה לגבי מידת שכנועו של האומר באמירתו אלא להצביע על סיכוי התרחשות ב"מציאות" (למתקפה סיכוי גבוה לפרוץ "באמת").

את הבלבול הקיים בפועל בין סבירות הכרתית לסבירות סטטיסטית ניתן להדגים בסיפור המפורסם אודות רב אלוף (מיל.) רפאל איתן (רפול), כאשר הציגו לו מבצע במזג אוויר מסוים היה תנאי לביצועו וטענו בפניו שלאחר בדיקות רבות 90% שמזג האוויר יהיה מתאים (סבירות סטטיסטית), הוא ענה להם: לא נכון 50%, או שיהיה מזג אוויר מתאים או שלא... (סבירות הכרתית).

סבירות היא גם ביטוי הלקוח מתחומי המשפט המנהלי ודיני נזיקין. אחד השיקולים בעומדים בפני בית המשפט בעת הפסיקה הוא האם האדם הסביר היה עושה את אותו מעשה בנסיבות דומות, ולא רק חומרת המעשה עצמו וחוקיותו.

לדוגמה: אדם שחש מאויים, ובעקבות כך רצח, עשוי לקבל עונש פחות מעונשו של אדם שלא חש מאוים בעת הרצח, אפילו שתחושת האיום היא סובייקטיבית. בית המשפט יקח בחשבון את שיקוליו של האדם הסביר, שהופך לרצחני יותר בעת איום, ויתכן שיקל על עונשו של הנאשם.

במשפט המנהלי, זהו אחד מן המבחנים שמפעיל בית המשפט כאשר הוא בודק החלטה שהתקבלה על ידי הרשות המנהלית. האקטיביזם השיפוטי מתאפיין בהרחבת תחום שיפוטו של בית המשפט העליון, ומבחן הסבירות תופס מקום נכבד בהרחבת סמכויות זו. אם בעבר קבע בית המשפט העליון בעיקר אם החלטת הרשות המנהלית פגעה בזכויות אדם או היוותה חריגה מסמכות הרשות, בעקבות המגמה המתחזקת של אקטיביזם שיפוטי בית המשפט דן גם בהחלטות שנופלות תחת סמכותה של הרשות המנהלית, אך נעשו בחוסר סבירות. לדוגמה: מותר לרשויות ציבוריות למנות כל איש שירצו למספר תפקידים, אך אם האיש הנבחר לתפקיד מאוד לא יתאים לו, ויהיה חשש לשיקולים זרים במינויו, בית המשפט עשוי להכריע כי המינוי אינו נופל בתחום ההחלטה המצופה מרשות זו.

הסבירות אינה ערך מוחלט ומוגדר בפני עצמו כי אם מתחם, שמתוכו יש לבחור מספר אפשרויות אשר תחשבנה כסבירות ביחס להחלטה העומדת על הפרק. החלטה אשר חורגת ממתחם זה עשויה להיות בטלה לגמרי או בטלה באופן יחסי בכפוף לכללי המשפט המנהלי.