ירושלים של זהב (שיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

עטיפת הסינגל "ירושלים של זהב" בביצוע שולי נתן.

ירושלים של זהב הוא שיר אודות ירושלים שחיברה והלחינה נעמי שמר. השיר היה אחד מרגעי השיא בקריירה המוזיקלית של שמר ונחשב לאחד השירים האהובים ביותר בקרב הציבור הישראלי.

[עריכה] כתיבת השיר

השיר נולד כאשר החליט טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, להזמין שיר מיוחד על ירושלים לכבוד פסטיבל הזמר לשנת תשכ"ז שנערך במוצאי יום העצמאות 15 במאי 1967 בבנייני האומה בירושלים. קולק פנה לגיל אלדמע, מעורכי הפסטיבל, ודרכו הגיע לשמר, אך זו הייתה המומה מגודל המעמד ואמרה לאלדמע שהיא לא מסוגלת לכתוב תחת לחץ. אלדמע נזכר לאחר שנים: "אמרתי לה: 'את יודעת מה, את לא חייבת, אם תרגישי השראה תכתבי' - ואז ידעתי שהיא אכן תכתוב". לא עבר זמן רב ואלדמע קיבל לידיו את התווים של "ירושלים של זהב".

שם השיר מבוסס על תכשיט לראש המכונה ירושלים של זהב, שהתנא רבי עקיבא נתן לאשתו רחל על שעודדה אותו ללמוד תורה. השיר מתאר את מצבה של ירושלים באותה עת, לפני מלחמת ששת הימים, כאשר המקומות הקדושים ליהדות במזרח העיר לא היו נגישים ליהודים. לחן השיר מבוסס על טעמי המקרא ויש בו השפעה של שירת "תור הזהב", כגון: "לכל שירייך אני כינור", צירוף שלקוח מרבי יהודה הלוי. השיר זכה להצלחה רבתי בפסטיבל, וזכורה שירת הקהל ברטט את השיר. לביצוע השיר נבחרה זמרת צעירה אלמונית בשם שולי נתן, ששמר בחרה בה משום שקולה הצלול מצא חן בעיניה.

בשנת 1998, ערך "קול ישראל" את מצעד שירי היובל, שהקיף את 50 השירים החשובים ביותר בזמר העברי. השיר "ירושלים של זהב" נבחר על-ידי המאזינים למקום הראשון במצעד זה.

[עריכה] רקע ומשמעות פוליטית

שלושה שבועות לאחר הופעת הבכורה של השיר בפסטיבל, פרצה מלחמת ששת הימים, שבעקבותיה שוחררה ירושלים. שמר הוסיפה לשיר בית חדש בו הנגידה את המצב לפני ואחרי המלחמה. לעומת "איכה יבשו בורות המים" ו"ואין פוקד את הר הבית" הכריז הבית החדש "חזרנו אל בורות המים" ו"שופר קורא בהר הבית". בחודשים שאחרי המלחמה ובשנים שבין המלחמות קנה לו השיר שם והפך למעין המנון-משנה, שהיו אף שקראו להפכו להמנון הלאומי החדש. מאז "ירושלים של זהב" הפכה שמר בעיני רבים - אף כי לא בעיני עצמה - ל"פזמונאית לאומית" האמונה על שיקוף הלכי הרוח בישראל וניסוחם בפזמוניה.

לצד התגובות החיוביות לשיר, היו שהגיבו בציניות לקול הפטריוטי שבו. אחד מביניהם היה מאיר אריאל, שחיבר בתגובה את השיר "ירושלים של ברזל" ובו מחאה על חללי המלחמה ועל התגובות הפטריוטיות המוגזמות לטענתו שהופיעו לאחר שחרור ירושלים וכיבוש מזרח העיר. השיר היווה ומהווה עד היום בעיני רבים אנטי-תזה לשירה של שמר. בפזמון מופיע השיא לרגשותיו של המשורר, שכותב:

ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שכול

הלא לחומותייך קראנו דרור

רבים ראו בשיר ביטוי לראייה חד צדדית, שוביניסטית, של המשוררת, המתעלמת מן המורכבות של הסכסוך הישראלי ערבי, ולמעשה אינה רואה בערבים משום אדם. פיסקאות כ"כיכר השוק ריקה", היו לצנינים בעיני אלו הסבורים כי גם הערבים שהיו באותה כיכר שוק מטאפורית בירושלים המזרחית בין 1948 ל-1967 הינם בני אדם, וכי המצאותם בכיכר השוק היא עובדה שיש להתמודד עמה. דברים ברוח זו ביטא עמוס עוז ואף שאל, האם הייתה המשוררת כותבת גם לגבי כיכר פיקדילי שהיא ריקה.

תגובתה של שמר לביקורת מסוג זה הייתה: "זה מעורר בי זעם נורא, הטיעון הזה. זה כאילו בן אדם מתגעגע לאהובתו והוא בא אל הפסיכיאטר שלו, עמוס עוז, ואז הפסיכיאטר אומר לו 'אל תדאג, היא לא לבד במיטה'... עולם שהוא ריק מיהודים, הוא בשבילי כוכב מת וארץ ישראל שהיא ריקה מיהודים היא בשבילי שוממת וריקה".

[עריכה] האם הלחן הועתק משיר עם באסקי?

במאי 2005 פרסם עיתון הארץ כי שמר הודתה במכתב לגיל אלדמע, זמן קצר לפני מותה, כי שמעה שיר עם באסקי ישן והושפעה ממנו, באופן לא מודע, בכתיבת הלחן ל"ירושלים של זהב". בימי חייה הכחישה שמר את הטענות על גניבה ספרותית [1]. על מידת השפעתו של השיר תעיד העובדה כי "הארץ" בחר לפרסם ידיעה זו ככותרת ראשית.
שמר תיארה את חדירת הלחן הבאסקי לשיר כ"תאונה מצערת" ואמרה שגרמה לה עוגמת נפש כה רבה, עד שאפשר שהביאה למחלתה.

חוקר הזמר העברי, אליהו הכהן, מציין שהזיקה בין השיר "ירושלים של זהב" לשיר העם הבסקי ידועה לו משנת 1969, ואף הציג אותה בהרצאות שנתן ברחבי הארץ בתחילת שנות השבעים. כך הוא מתאר את המסר שהעביר בהרצאות אלה:

דיברתי בזכותה של נעמי שמר ששירה "ירושלים של זהב" אינו שיר גנוב אלא לכל היותר פתיחתו הושפעה מלחן ששמעה נעמי שמר, אך בכל מקרה השיר המקורי היה שיר קצבי – שלא כמו "ירושלים של זהב", וגם את החלק הראשון הזה נעמי שמר שידרגה יפה מאוד, ואולי הבאסקים עוד יודו לה יום אחד על כך שבהשפעת שיר עם די זניח ולא מוכר בעולם יצרה שיר נפלא המוכר בכל רחבי העולם ונכנס בקהילות רבות לסידור התפילה.

כאשר נודע לאליהו הכהן על מכתבה של נעמי שמר לגיל אלדמע הגיב:

לדעתי נעמי מייחסת להשפעה של השיר הבאסקי משקל גדול מדי ביצירה שלה, וכנראה זה העיק עליה כל השנים, וכשהייתה כבר במצב של שכיב מרע אמרה לעצמה: "אדברה וירווח לי."