ריקוד עם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריקוד עם הוא ריקוד שמקורו קדום (בן יותר ממאה שנה), והוא מתבצע בקבוצות על-ידי המוני העם (להבדיל מריקוד על-ידי רקדנים מקצועיים). במציאות יש חריגות שונות מהגדרה בסיסית זו.
[עריכה] ריקודי עם בישראל
ריקודי עם הם נוהג חברתי שרווח עוד מימי העליות הראשונות, וקיבל תנופה עם קום המדינה כשהשיא היה בחג המחולות המסורתי בקיבוץ דליה.
בכנס מחולות העם בדליה בשנים 1944-1968, השתתפו מאות רקדנים שיצרו את ריקודי העם הישראלים, ביניהם גורית קדמן ויונתן כרמון.
אט אט הפכו ריקודי העם להיות נוהג חברתי רווח לצד השירה בציבור, המקיף ציבור גדול של האוכלוסייה, מגדול ועד קטן, ומשמש מפלט מהמציאות האישית והלאומית.
בדרך כלל ריקוד עם לא נוצר מלכתחילה להיות שכזה. ראשיתו בזמר העברי, שלאחר שמתפרסם יוצרים לו כוריאוגרפיה, והוא מתפרסם בחוגי ריקודי עם. ישנם מרקידים מקצועיים שזה עיסוקם העיקרי, והם מפעילים חוגים במסגרת בתי-ספר ומתנ"סים.
בסוף שנות השמונים חודשה מסורת מפגש המחולות בפסטיבל מחול כרמיאל, שנוסד על ידי הכוריאוגרף יונתן כרמון.
בין ריקודי העם הידועים:
- "שבולת בשדה"
- "הרועה הקטנה"
- "הורה חדרה"
- "צדיק כתמר יפרח"
- "אל גינת אגוז"
- "עוד לא אהבתי די"
- "ושאבתם מים"
- "אנה הלך דודך"
