הגשש החיוור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הגשש החיוור

מקור	תל אביב, ישראל
שנות פעילות	1963—היום
ז'אנר	הומור זמר עברי
חברת תקליטים	הד ארצי מדיה דיירקט
חברי ההרכב	שייקה לוי ישראל פוליאקוב גברי בנאי
חברים לשעבר	{{{חברים לשעבר}}}
{{{אתר}}}

הגשש החיוור היא להקת בידור אשר פעלה בנוף הישראלי במשך שלושים שנה, ויצרה דפוס תרבות שהשפיע על הלשון העברית וסגנון החיים שנגע כמעט לכל פרט בחברה הישראלית.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
2 מערכונים זכורים
3 תוכניות וסרטים
- 3.1 תכניות הגשש החיוור
- 3.2 סרטים בהם השתתפה השלישיה
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

שלושת חברי הלהקה, גבריאל בנאי (גברי), ישעיהו לוי (שייקה) וישראל פוליאקוב (פולי), היו בוגרי להקת "התרנגולים", להקה שפעלה בשנות השישים בהדרכת נעמי פולני. ב-1964 החליט האמרגן אברהם דשא (פשנל), לקחת את השלושה תחת חסותו ולהקים להקה יחודית לעומת מה שהיה מוכר עד אז. התכנון הראשוני היה לשלב בין השירים מערכונים קצרים כקטעי אתנחתה, אך כעבור זמן מה הסדר התחלף והמערכונים היוו את העיקר. מנהלה הראשון של הלהקה היה שייקה אופיר, והוא העלה איתם את המופע "שמחת זקנתי". לאחריו פעלו עם השלישיה טובי האנשים בתחום אמנות הבמה בארץ, ביניהם נסים אלוני ויוסי בנאי. גם טובי המוזיקאים שיתפו פעולה עם "הגשש החיוור", ובהם אריה לבנון, יצחק גרציאני ויאיר רוזנבלום. על כותבי מערכוני הגשש החיוור נמנו יוסי בנאי, ניסים אלוני, שייקה אופיר, עמוס קינן, דן בן אמוץ, אפרים קישון ופשנל עצמו.

שלישיית "הגשש החיוור" למרות שנועדה להצחיק, לקחה את פעילותה ברצינות שהתבטאה בחזרות ובמופעים עצמם. הם לא העלו מופע מבלי שהיו משוכנעים שמיצו את הכול כדי שיהיה בנוי היטב מבחינת הטקסטים והחומר המזומר. עשרה מופעים העלתה הלהקה, ביניהם :"תוכנית ד'" (שהייתה תוכניתם השנייה), "קרקר נגד קרקר", "בעבור חוקן דולרים" והצגתם האחרונה "גשש ולהתראות".

מערכוניהם ושיריהם של השלישייה, קומיים ככל שהיו, היו גם סאטיריים להפליא, כמו המערכון "שחקן כדורסל" המתאר את הסחפות המדינה לעבר שגעון ניצחון מכבי ת"א, שגבר גם על השאיפה להשכלה. בשיר "איפה כל החבר'ה", מתוארת הירידה הגדולה מהארץ לפני מלחמת ששת הימים והנהירה לארץ במהלך ולאחר המלחמה. אחד השירים הסאטיריים ביותר של השלישייה הוא "אף אחד לא קם", המלא באמרות שפר: "מי שקיבל צו קריאה חודשי לתשעים יום מילואים, ונהיה עצוב כי זה לא הספיק לו - שיקום. מי שהלך לשוק עם מאתיים לירות וחזר עם עודף -שיקום. אף אחד לא קם..."

הלהקה גם השתתפה במספר סרטים, כגון: "שלאגר" (עם עפרה חזה), "הקרב על הוועד" ו"גבעת חלפון אינה עונה", שהפך לסרט פולחן ישראלי. שירים שבוצעו על ידי הלהקה זכו להצלחה רבה בזכות המקצועיות שבאה לידי ביטוי בשילוב הקולי העיבודים ותלבושות. זכור במיוחד ביצוע השיר "מים לדוד המלך" שחיבר עקיבא נוף לפסטיבל הזמר, בו היו לבושים השלושה בחצאיות קצרות נוסח התנ"ך. מספרים שכאשר ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, הייתה אמורה לחזות בהופעתם, הם ביצעו את השיר ללא החצאיות מהן בצבצו התחתונים שלהם, שכן המארגנים סברו שזה לא יהיה מכובד כך להופיע. לאחר ההופעה הביעה גולדה את התפעלותה מהם, רק שאלה: "אבל למה לא הופעתם עם החצאיות?". במלחמת יום כיפור ביצעו ה"גששים" את שירה של נעמי שמר "לו יהי", שהפך לאחד מסמלי המלחמה. ב-1979 הקליטו אלבום שלם משיריה של שמר, בהם שירים שכתבה להם במיוחד כמו "יש לי יום יום חג" ו"אורחים לקיץ". שירים ידועים נוספים שלהם, שביצעו בהופעות כמעבר קומי בין המערכונים היו "עובדים עלינו" ו"שיר הטלפון".

המערכונים של הגשש הפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות והלשון. השפה ה"גששית" הפכה להיות חלק מהשפה העברית המדוברת. היא תרמה לשפה מטבעות לשון כגון: "ישראבלוף", " דבר אוטוסטרדה", " היה מנוע?", "דייג אוהב דגים?", " מה שבע? מה כמה?", " הצ'ופצ'יק של הקומקום"?. מושגים כמו "זה רדיו?", "זרבוביתי זרבוביתך..." , "מר חטף פתח" "בוטיק התחת" ודמויות כמו"הסופר א.ב.ג.ד.ה.ו.מנחם", "ציגלה ופיקסלה" "רפי לירי" ו"גברת מועלם" היו חלק מנוף התרבות. במלאת 13 שנה לגשש, נערך חידון בקיאות על הגשש, בנוסח חידון התנ"ך, אותו הנחה שמואל שי.

בבחירות 1984 הציגה השלישייה מערכונים בתשדירי התעמולה של המערך, שהיוו עימות קומי לספי ריבלין בתשדירי הליכוד. חברי הגשש החיוור השתתפו גם בפרסומות לחברת משקאות קלים ולטוטו. הפרסומות היו קומיות וחברי השלישייה גילמו בהן דמויות קומיות רבות.

לחברי שלישיית הגשש החיוור הוענק פרס ישראל בשנת תש"ס עבור תרומה לחברה. בשנת 2005 יצא לאור ספר בעריכת גברי בנאי ובהוצאת מודן, הקרוי "אז מה היה לנו שם?" הספר מכיל ציטוטים רבים וקלאסיים ממערכונים, שירים וסרטים של השלישיה.

[עריכה] מערכונים זכורים

הגשש החיוור

הקפיטריה בטבריה (כתב: ניסים אלוני) - שלושה זקנים טבריינים יושבים ומתווכחים על בניית קפיטריה בטבריה, כמו על איזו קומה תבנה קודם ואיך יגיעו לקומה העליונה.
המכונית המגוייסת (כתב: ניסים אלוני), בו מתואר הווי השירות של אנשי מילואים לאחר מלחמת ששת הימים, המשרתים ביחידה צבאית שאפסנה מכוניות שהוחרמו מאזרחים בשעת המלחמה. אזרח בא לקבל את מכוניתו ומגלה כי היא פורקה לגמרי. משפטים זכורים: "היה מנוע"? ו"סע לשלום, המפתחות בפנים".
שיח טבחים - מפגש של שני טבחים מילואימניקים ותיקים המעלים זכרונות מימי קום המדינה עם חייל סדיר. על פי המערכון, על סיר המרק בו בישלו הטבחים במלחמת השחרור ונמצא מאוחר יותר על ידי חיילי מלחמת ששת הימים, היה מרוח הכיתוב "ברוך ג'מילי".
שחקן כדורסל - המערכון תיאר אב המנסה ללמד את בנו כבד הגוף והשמיעה את רזי הכדורסל ומאמן אותו בביתם ("נשרק'ה- מעל הפריג'ידר"). כאשר מגיע מורו של הילד ומשוחח עם האב, מתגלה כי האב התלהב, ככל המדינה באותה תקופה, מנצחונה של מכבי ת"א את צסק"א מוסקבה בגמר גביע אירופה, ומעוניין להפוך את בנו לשחקן בקבוצה. כפי שאומר שייקה לוי בהקדמה למערכון בתקליטור התוכנית- התגובה הייתה כה נלהבת במדינה כתוצאה מהנצחון, והמערכון הציג את המצב בצורה מצחיקה ושנונה. משפט זכור: "אתה תהיה ברקוביץ'"! "האם אדוני מתכוון לסופר המהולל י.ד. ברקוביץ'"? "לא, אני מתכוון לשחקן המהולל מ.י.ק.י. ברקוביץ'"!
קרקר נגד קרקר (כתב: יוסי בנאי) על מריבות גירושין בין בני זוג המחלקים ביניהם את הרכוש וכל אחד מרגיש כנגזל. נבחר על ידי צופים למערכון הטוב ביותר.
חתונת הדמים (כתב: יוסי בנאי) - מערכון המציג מפגש בין עדתי בעקבות חתונה מתוכננת: בין אב פולני לבת בשם עצמאותה, לבין אב ודוד ממוצא עיראקי לבן בשם ששון. האב והדוד העירקים שואפים לחתן את הזוג הצעיר באולמי בונבון, עם מסוק שיצניח את החתן והכלה, עם תזמורת החרקים ועם רקדנית בטן, לחרדת האב הפולני. משפט זכור: "אם בחתונה של הקבלן ואטורה החתן והכלה ירדו במטוס, אני מציע שבחתונה שלנו נעיף את הרבי בטיל טומהוק!".
מערכוני פרסומת למשקה "קריסטל" - בפרסומות אלה גילמו הגששים שני מבוגרים המוכנים לתת לתינוק אולר בתמורה למשקה, ראש מפלגה ושני מאבטחיו, כבאים או חזאית ללא תחזית שאומרים "החום בוטל- שותים קריסטל" (הסלוגן שהפך לפופולרי ומזוהה עם המותג).
אמן כן יהי רצון
בעבור חוקן דולרים
המצילים של ש"ס
ילד יצירתי
כלא 6
מתנחלים
פסטיבל שירי דיכאון
שוק הספרים
שירים ושערים וטכנאים