עמוס עוז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמוס עוז (נולד ב-4 במאי, 1939), סופר ישראלי. מגדולי הכותבים בעברית בימינו.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
עמוס עוז נולד בירושלים ב־1939 בשם עמוס קלוזנר למשפחת משכילים רוויוזניסטים ידועה. דודו של אביו, יוסף קלוזנר, היה ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים ומועמד תנועת החרות לנשיאות מול חיים ויצמן.
סבו מצד אמו היה בעל טחנת קמח בעיר רובנו שבאוקראינה, ועלה ארצה בשנת 1934. אביו, יהודה אריה, היה דוקטור ועבד בארכיון הלאומי, אמו פניה התאבדה כשהיה בן 12 שנים בלבד.
בכיתה ב' למד אצל המשוררת הידועה זלדה. למרות שמשפחתו והוא היו רחוקים מהדת ובזו לאי-הרציונליות שלה, למד בביה"ס העממי הדתי "תחכמוני" מכיוון שהאלטרנטיבה הייתה לימודים בבית החינוך לילדי עובדים בעל רוח סוציאליסטית שהיה שייך לתנועת העבודה, אליו התנגד אביו נחרצות מסיבות ערכיות-פוליטיות. את לימודיו התיכוניים עשה בגימנסיה העברית "רחביה".
בגיל 15 עזב את הבית והצטרף לקיבוץ חולדה, שם אומץ על ידי משפחת חולדאי (בנם רון מכהן כראש עיריית תל אביב) וחי חיי קיבוץ מלאים. עוז התחתן עם בת הקיבוץ נילי, שהייתה בתו של הספרן הקיבוצי, אותה הוא מגדיר כקוראת האולטימטיבית. לזוג שלושה ילדים. מספר שנים לאחר הולדת בנו הצעיר עזב את הקיבוץ מפאת מחלת הקצרת שבה לקה בנו, ועבר לערד.
את שירותו הצבאי עשה עוז בנח"ל, ולאחר מכן למד פילוסופיה וספרות עברית באוניברסיטה העברית.
פרט לכמה פירסומים קטנים בעלון הקיבוץ ובעיתון "דבר" לא פירסם דבר עד גיל 22, בו החל לפרסם סיפורים. קובץ סיפוריו הראשון "ארצות התן" פורסם בשנת 1965. הרומן הראשון שלו "מקום אחר" יצא לאור בשנת 1966 מאז לא הפסיק לכתוב ופרסם בממוצע ספר לשנה במסגרת הוצאת "עם עובד" של ההסתדרות.
עוז עזב את הוצאת "עם עובד" למרות שיוכה הפוליטי, ועבר להוצאת "כתר" מכיוון ששם קיבל חוזה ייחודי המעניק לו שכר חודשי קבוע ללא קשר לתדירות פרסומיו.
עוז מרבה לפרסם מאמרים פובליציסטיים בנושאי פוליטיקה, ספרות ושלום. בין השאר פירסם ב"ידיעות אחרונות", "דבר", "הארץ" וב"ניו יורק טיימס". הוגדר על ידי אישי ימין רבים כ"דובר הרהוט ביותר של השמאל הציוני" [1].
[עריכה] מעורבות חברתית-ציבורית, זווית פוליטית
עמוס עוז הוא בין אישי הרוח המובילים והנחשבים בישראל והדבר גם מתבטא בתחום הציבורי בו הוא נוהג להתבטא בקביעות, אם כי לא באותה כמות בה נהג באמצע שנות ה-90 אז זכה לכיסוי עיתונאי לאחר כל אמירה.
עמדותיו של עוז הן יוניות מובהקות בתחום המדיני וסוציאל-דמוקרטיות בתחום הכלכלי-חברתי. הוא התנגד למפעל ההתנחלויות מיומו הראשון והיה בין המברכים הראשיים על הסכמי אוסלו והידברות עם אש"ף. בנאומיו ומאמריו מרבה עוז לתקוף את השמאל הלא-ציוני, "עד כדי התבטלות עצמית" כלשונו, ומדגיש את היותו ציוני בכל עת.
מספר ציטוטים המבטאים היטב את עמדותיו:
-
- "...צריך להבין שכל הזמן הזה מתנהלות כאן, משני הצדדים, שתי מלחמות, שמנהלים אותן אנשים: יש מלחמה של העם הפלסטיני, שרוצה להיות עם חופשי בארצו, וזו בעיקרה מלחמה צודקת שכל אדם הגון צריך לתמוך בה, גם אם הוא סולד מהאמצעים שהם נוקטים במלחמה הזו. ויש מלחמה שנייה, לאומנית, איסלאמית, שמיועדת לקחת מהעם היהודי את זכותו להגדרה עצמית, וזו מלחמה שבה ישראל צודקת לחלוטין, וגם בה צריך כל אדם הגון לתמוך."
-
- "...הבעיה הכי גדולה שלנו היא היעדר הסולידריות החברתית. מתפתח כאן אגואיזם גס ובוטה, שאפילו לא מתבייש בעצמו. לפני 20 שנה ילדה מבית-שאן אמרה בטלוויזיה: 'אני רעבה', ואמות הספים רעדו. נכון, חלק מזה היה מס שפתיים, אבל היה לפחות מס שפתיים. היום, גם אם היא תמות מרעב בשידור חי, לא יקרה כלום, חוץ מרייטינג גבוה וקופירייטרים שישתמשו בזה לצורכיהם. מי שחשב פעם בתמימות שהקטר של היזמים והעשירים ימשוך אחריו רכבת ארוכה שבה יתקדמו גם הקרונות האחוריים - טעה. זה לא קורה. הקטרים רצים, והקרונות האחוריים נשארים מאחור, על מסילות מחלידות."
עוז היה מזוהה במשך שנים רבות עם מפלגת העבודה והיה מקורב למנהיגה שמעון פרס, אך בשנות ה-90 הסיר את תמיכתו מן העבודה ועבר שמאלה אל מרצ, שעם מנהיגתה שולמית אלוני ניהל קשרים טובים וקרובים. בשנים האחרונות הגדיר את מפלגת העבודה כמפלגה ש"בעיניי כבר כמעט לא קיימת". בבחירות לכנסת ה-16 שהתנהלו בשנת 2003 הופיע עוז בתשדירי הבחירות של מרצ וקרא לציבור הרחב להצביע לה. לקראת הבחירות לכנסת ה-17 מוקם עוז במקום ה-116 הסמלי ברשימת מר"צ לכנסת ה-17.
באחד מנאומיו אמר עוז: "אדם חייב לעשות למען האחרים ולא להעלים עין; אם הוא רואה שריפה, עליו לנסות ולכבות אותה; אם אין ברשותו דלי מים, הוא יכול להשתמש בכוס; אם אין לו כוס, יש לו כף, ואם אין לו כף - אז יש לו כפית." על בסיס הציטוט הזה הוקם באחד מביקוריו בארצות סקנדינביה מסדר הכפית, שחבריו נוהגים לתלות על בגדיהם כפית קטנה.
[עריכה] יצירתו
עמוס עוז הוא אחד הסופרים שחוקרי ספרות עוסקים בחקר יצירותיו בצורה יסודית. באוניברסיטת בן גוריון בנגב אף הוקם ארכיון עליו ועל יצירתו.
ביצירותיו נוטה עמוס עוז לתאר גיבורים באור ריאלי עם נטייה קלה לאירוניה. עיסוקו בנושא הקיבוץ בכתביו מלווה בנימה בקורתית כלשהי.
הרומן מיכאל שלי שיצא לאור בשנת 1968 תורגם לכשלושים שפות. הספר מתאר סיפור אהבתה ונישואיה של נערה על רקע ירושלים של שנות החמישים. הוא מצליח לחדור לתוך מיסתרי עולמה של הנערה הירושלמית, ועוקב אחר הסיוטים אשר הולכים ומשתלטים עליה. תוך כדי כך הקורא מתוודע לאווירה הכללית של ירושלים, לשכונותיה ולסמטאותיה. הופעת הספר האוטוביוגרפי סיפור על אהבה וחושך שפכה אור חדש על דמותה של חנה והסבירה במידה רבה את דמותה המיוסרת, כםי שראה עוז לנכון לתארה.
בספר "קופסה שחורה" מביא עוז לשיאים חדשים את יכולתו הלשונית, כשהוא מצייר את אופיה הייחודי של כל אחת מהדמויות באמצעות מכתביה בלבד. הדמויות השונות מן הקצה אל הקצה נוצרות, לובשות צורה ומתפתחות לנגד עיני הקורא בהתכתבות ביניהן ועל אודותיהן, ללא סטיה קלה שבקלות מן האמינות שהן משדרות גם כשהן מתגלות באור שונה עם התפתחות העלילה ואולי אף משנות את דעת הקורא מהתרשמותו הראשונית.
[עריכה] פרסים
עמוס עוז קיבל את פרס ישראל בקטגוריה ספרות בתשנ"ח, ונחשב מזה שנים לאחד המועמדים הרציניים לקבל את פרס נובל לספרות.
בשנת 2005 זכה בפרס גתה, הפרס השני בחשיבותו באירופה (לאחר פרס נובל לספרות) בתחום הספרות, על ספרו האוטוביוגרפי סיפור על אהבה וחושך.
בשנת 2006 העניק סנט האוניברסיטה העברית בירושלים תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד "בהוקרה על תרומתו הייחודית להעשרת הספרות העברית וחיי הרוח במדינת ישראל, ובהערכה על חלקו בשיח הישראלי ובהאדרת שמה של ישראל בעולם". (מתוך חוברת הטקס).
[עריכה] מספריו
- ארצות התן (קובץ סיפורים)
- מקום אחר (רומן)
- מיכאל שלי, רומן על רקע ירושלים.
- עד מוות
- לגעת במים לגעת ברוח
- הר העצה הרעה (קובץ נובלות)
- סומכי (ספור לילדים)
- באור התכלת העזה
- מנוחה נכונה (רומן)
- פה ושם בארץ ישראל התרשמויות ממסע אישי שערך בארץ.
- קופסה שחורה (רומן מכתבים)
- אותו הים
- ממורדות הלבנון
- פנתר במרתף (רומן)
- לדעת אישה (רומן)
- סיפור על אהבה וחושך (רומן אוטוביוגרפי)
- פתאום בעומק היער (2005)
- על מדרונות הר הגעש (2006)
ספריו של עמוס עוז תורגמו לשפות רבות ובהן: אנגלית, צרפתית, גרמנית,ערבית, פינית, סינית, פולנית ועוד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: עמוס עוז |
||
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עמוס עוז |
- תקציר ספרו - סיפור על אהבה וחושך
- ציטוטים מפורסמים של עמוס עוז, באתר "בין המרכאות"
- פרופ' זיוה שמיר, עמוס עוז: כוחה של חולשה
- עמוס עוז בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- עמוס עוז באתר המכון לתרגום ספרות עברית
