חוה אלברשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חוה אלברשטיין
עטיפת האלבום "Foreign Letters"
מקור	קריית חיים, ישראל (נולדה בפולין)
שנות פעילות	1964—היום
ז'אנר	רוק פופ יידיש זמר עברי
חברת תקליטים	סי בי אס אן אם סי ראונדר רקורדס Auvidis EMI Shanachie מדיה דיירקט
חברי ההרכב	{{{חברי ההרכב}}}
חברים לשעבר	{{{חברים לשעבר}}}
{{{אתר}}}

חוה אלברשטיין (נולדה ב-8 בדצמבר 1947) היא זמרת ישראלית משפיעה שהקריירה שלה משתרעת על פני יותר מארבעים שנה. עד היום הוציאה אלברשטיין מעל חמישים אלבומים בעברית, ביידיש ובאנגלית, הכוללים שירי עם, שירי ילדים, שירים אישיים וכן שירי מחאה חברתית ופוליטית.

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] תחילת הדרך

אלברשטיין נולדה בשצ'צ'ין שבפולין ב-1947. בגיל ארבע עלתה עם הוריה לישראל, למעברת "שער עלייה" שבחיפה. את אנשי המקום, רובם פליטים ניצולי שואה מאירופה, היא תיארה לאחר שנים בשירה "שרליה" כ"אנשים מקצה הזמן, מקצה האור והחיים" ועל עצמה היא כתבה בשיר זה "כולם מתייפחים אבל אני עוד ישנה, כמו נסיכה אמיתית - ישנה עם מטריה". לאחר מכן עברה משפחתה להתגורר בקריות. בשנות ילדותה החלה אלברשטיין לשיר ולנגן על גיטרה ואף למדה פיתוח קול, לאחר שזכתה במלגה מיוחדת של כשרונות צעירים.

ב-1964, בהיותה בת 17, הופיעה לראשונה במועדון החמאם ביפו, כשהיא שרה ומלווה את עצמה בגיטרה, כלי נגינה שעתיד ללוות אותה בכל הופעותיה בתחילת הקריירה. היא הצטרפה ל"מועדון זמר" של מאיר הרניק ושם התגלתה על ידי המלחין נחום הימן, שפתח לה דלתות בשוק המוזיקה בארץ. לאחר שרותה הצבאי, בו הופיעה כזמרת סולנית, הוציאה אלברשטיין את תקליטה הראשון "הנה לנו ניגון" (שלאחר מכן יצא בהוצאה מחודשת בשם "פרח הלילך") שכלל את השירים "פרח הלילך" ו"פנס בודד".

[עריכה] שנות השישים והשבעים

בשנות ה-60 וה-70 נעה אלברשטיין בשני מסלולים: שירי ארץ ישראל והקלטת אלבומים עם שירים מוכרים ביידיש מאת מיטב יוצרי היידיש בעבר. לכאורה, היה זה צעד מפתיע לזמרת צעירה שגדלה בארץ לשיר שירים ביידיש. בראיונות שנערכו עמה סיפרה, כי כבר בילדותה שמעה יידיש מהבית, מהוריה ומחבריהם להם נהגה להאזין. כך התחברה לשפת היידיש, אותה תיארה כעושר תרבותי קסום ובלתי נדלה.

אולם, לעיקר הצלחתה בשנים אלה זכתה הודות לאלבומים שהוציאה בסגנון פולק ושירי ארץ ישראל מאת יוצרים כמו סשה ארגוב, משה וילנסקי,תרצה אתר, דפנה אילת, נעמי שמר, נחום הימן, נורית הירש, אהוד מנור, נתן יונתן, רחל שפירא, מוני אמריליו, מתי כספי, חנן יובל, לאה נאור, יורם טהר-לב ועוד, ועם עיבודים של אלכס וייס ואחרים. שירים כמו "חיוכים", "ויויו גם", "את חרותי", "שיר סיום", "כמו עשו בניסן", "את תלכי בשדה", "נחל התנינים" ועוד רבים היו ללהיטים גדולים, והפכו את אלברשטיין לזמרת מצליחה.

כמה מהבלדות הידועות והמרגשות ביותר שהקליטה בתקופה זו קשורים להיסטוריה של העם, חלקם למלחמות ולשכול, בהם היו: "מרדף", שנכתב על המרדפים בבקעה בזמן מלחמת ההתשה, "בשביל אל הבריכות" המדבר על אהבה של זוג צעירים הנגדעת במלחמה, "משירי ארץ אהבתי"- שיר אהבת הארץ של לאה גולדברג, "לו יהי" של נעמי שמר, שנכתב ובוצע בעת מלחמת יום כיפור והפך לשיר הכי מזוהה עם המלחמה הקשה, "והחיטה צומחת שוב" שנכתב על חללי אותה מלחמה מקיבוץ בית השיטה, "לכל איש יש שם" של זלדה, שהפך לשיר המזוהה עם השואה (טקס קריאת שמות הנספים נקרא על שם השיר) או "החול יזכור" של נתן יונתן, המבכה את קץ הנעורים ("הנעורים שבאו פתע אל סופם") והפך עם השנים להיות מזוהה עם שכול. לצד שירי המולדת, החלה אלברשטיין לבצע גם שירים אישיים יותר המבטאים את נפש האדם (חלקם גם את נפש האישה). הדבר בא לידי ביטוי בולט באלבום "כמו צמח בר" מ-1975, אחד האלבומים החשובים והמצליחים בקריירה שלה, עם השירים "כמו צמח בר" המדבר על כאב בעקבות דחיה חברתית והשיר "אדבר איתך" המבטא אהבה של אשה לגבר (שניהם למילותיה של רחל שפירא). בין השירים האישיים שהקליטה לאחר מכן היו "פרח משוגע" שכתבו לה רחל שפירא ומוני אמריליו ו"שיר משמר" שכתב נתן אלתרמן לבתו, תרצה אתר.

אלברשטיין הוציאה במהלך שנים אלה גם אלבומים של שירי ילדים. היא אחת הזמרות הראשונות שהקליטה שירים לילדים. היא החלה זאת כבר באלבומה הראשון, שבו נכלל השיר "מקהלה עליזה" (נאור / הירש) שהפך ללהיט ילדים גדול. אלבומה השני, "צעצועיה של אוסנת", כבר הוקדש כולו לשירי ילדים וכך גם אלבומים נוספים שהוציאה. באמצע שנות השבעים השתתפה אלברשטיין בתוכנית הטלוויזיה לילדים "קרוסלה", בעקבותיה הוציאה שלושה אלבומי ילדים עם שירים מהתוכנית.

[עריכה] שנות השמונים והתשעים

החל משנות ה-80 החלה אלברשטיין לבצע יותר שירים שכתבה והלחינה בעצמה ופחות של יוצרים אחרים. היא עברה משירי ארץ ישראל היפה לשירי מחאה אישיים, כיוון שהרחיק אותה מחלק מקהלה הישן, שהסתייג מביטויים של מחאה חברתית ופוליטית. השינוי חל גם בסגנון המוזיקלי: מבלדות לשירים בגוון מחוספס יותר של רוק רך.

אלבומה "מהגרים" מ-1986, שבו כתבה לראשונה את מרבית השירים, עסק בתחושות ורגשות של מהגרים לארץ מתקופות שונות, כפי שהיא והוריה היו בעבר. מגמת השינוי הבולטת ביותר באה באלבומה המצליח "לונדון" מ-1989, שהיה גם אלבומה הרוקיסטי ביותר, בו נכללו שירי מחאה כמו "לונדון" של חנוך לוין( מתוך המחזה "אורזי מזוודות" ), המתאר סיבות אישיות לעזיבת הארץ לטובת לונדון ("שם היאוש נעשה יותר נוח"), ו"חד גדיא", שיר מחאה פוליטי לנוכח האינתיפאדה הראשונה וכנגד השליטה הישראלית בשטחים. שיר זה, המתאר מחזור דמים כפראפרזה על השיר הידוע מההגדה של פסח, הוחרם להשמעה ברדיו וגרר תגובות סוערות נגדה.

גם באלבומיה הבאים שהקליטה בשנות התשעים: "האהבה מאלתרת" (1991), "דרך אחת" (1995) ו"תיכף אשוב" (1999), כתבה אלברשטיין את רוב מילות השירים ואת חלקם גם הלחינה. חלק מהשירים היו שירי אהבה כמו "האהבה מאלתרת", חלקם שירים על חייה האישיים כמו "יש לי זמן" או "כבר שנתיים" וחלקם שירי מחאה חברתית ופוליטית כמו "שלום רב" כנגד הכפיה הדתית ו"הקוסם" שכנראה כוון נגד ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו.

ב-1994 כתבה אלברשטיין את ספר הילדים "אני לא מושלם!" שאותו אייר איקו אביטל.

החל ממחצית שנות התשעים אלברשטיין מקיימת את הופעותיה בחו"ל, למרות שהיא ממשיכה לגור בארץ. היא הוציאה גם מספר סינגלים ושני אלבומים באנגלית: אלבום ביידיש עם להקת הקלזמטיקס, איתה גם הופיעה בארצות הברית, והאלבום "Foreign Letters" מ-1998. אלברשטיין נחשבת בארצות הברית ובאירופה לזמרת של "מוזיקת עולם" וזוכה שם להצלחה יפה, לא רק בקרב קהל יהודי.

[עריכה] שנות האלפיים

אלברשטיין זכתה להצלחה מחודשת בארץ עם האלבום "מוצאי חג" מ-2003. באלבום זה בולטת שוב מחאה חברתית, בעיקר היחס לעובדים הזרים ונושא איכות הסביבה, כמו בשירים "מוצאי חג", "וורה מבוקרשט", "צל", "נדל"ן", "נחל גוסס" ועוד. אלבומה הבא, "קוקוס" מ-2005, היה קליל ומחוייך יותר, עם השירים "קוקוס", "כל שעה נשיקה" ו"גבר כלבבי" של מאיר אריאל.

בשנת 2004 זכתה אלברשטיין בפרס אקו"ם על ביצוע, הפצה וקידום הפזמון הישראלי. ב-2005 זכתה בתואר "דוקטור לשם כבוד" של אוניברסיטת תל אביב.

ב-2006 יצא בהפקה בינלאומית אלבום יידי בשם "לעמעלע" ("כבש קטן"), שהכיל שירים של משוררי יידיש ידועים כמו איציק מאנגר, שאותם הלחינה אלברשטיין בעצמה. אלבום זה זכה בישראל לתשומת לב גדולה יותר מאשר אלבומיה הקודמים ביידיש. בראיון שנערך לשם קידום האלבום בעיתון ידיעות אחרונות התבטאה אלברשטיין כנגד תחרות הזמר הטלוויזיונית כוכב נולד.

באותה שנה, יצאה לאור מהדורה חדשה של אלבומה משנת 1975 "כמו צמח בר". הוצאה זו כללה כרצועות בונוס את הביצוע המקורי לשיר הנושא "כמו צמח בר" מתוך הסרט "דודי ורעי", וכן ששה קטעים מהופעה חיה באולם צוותא משנת 1976 וקטע וידאו מאותה הופעה. בפתח החוברת המתלווה לאלבום, הוסיפה אלברשטיין מספר מילים למהדורה החדשה, בה היא תוהה על התמימות והנאיביות שאפפו את מילות שירי האלבום המקורי: "...האמנם - "מלחמה שאף פעם לא די לה היא עכשיו במקום אחר"? האמנם - "הזמן ישקיט הכל"? ...האמנם למדנו מה שהבטחנו לעצמנו?".

אלברשטיין נשואה לבמאי נדב לויתן, אותו הכירה ב-1981, במהלך צילומי סרטו סיפור אינטימי, בו שיחקה בתפקיד הראשי. ב-1997 שיחקה בסרט אין שמות על הדלתות, גם הוא בבימויו של לויתן. אלברשטיין אף הלחינה את פס הקול בשני סרטים נוספים של לויתן, ילדי סטלין וגרופי. לויתן כתב את כל שירי האלבום "מוצאי חג" וכן חלק משירי האלבום "קוקוס".