ניתוח מעקפים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שלבים ראשונים בניתוח מעקפים. מימין יושב האחראי על מכונת לב-ריאות, משמאל מתבצעת הוצאות כלי הדם מרגלו של המנותח ובתחתית מרכז התמונה נמצא חזהו הפתוח של המנותח.

ניתוח מעקפים הוא ניתוח שבו יוצר המנתח נתיב נוסף או חילופי לדם, בכדי לספק דם לאיבר שאספקת הדם אליו נפגעה ע"י הצרות או חסימה בכלי הדם.

כאשר יש הצרות או חסימה בכלי שמספק דם לאיבר מטרה חשוב בגוף נגרם נזק כתוצאה מחוסר באספקת חמצן (איסכמיה) לאיבר. בכדי לחדש את אספקת הדם ניתן לעיתים לפתוח את ההיצרות בצינתור ע"י הרחבת ההיצרות עם בלון. כאשר לא ניתן להרחיב את ההצרות בצנתור יש צורך בניתוח. בהיצרויות לאורך קטעים קצרים בכלי דם גדולים (כמו כלי הדם בצוואר), ניתן לפתוח את העורק בניתוח "ולנקות " אותו (Endarterectomy). בכלי דם קטנים (כמו בלב) או עם מחלה ארוכה ומפושטת יש צורך לעקוף את החסימה בניתוח מעקפים.

את המעקף ניתן לעשות או ע"י הסטת אספקת הדם ממקום אחד לשני או ע"י גיוס עורק או וריד ממיקום אחד בגוף וחבורו מחדש לעורק שני משני עברי ההיצרות. כלי הדם המשמש למעקף נלקח מאזור שימשיך לתפקד היטב גם בלי הווריד או העורק שנלקחו ממנו.

[עריכה] דוגמאות לניתוחי מעקפים

ניתוח מעקפים לעורקי הרגלים, ניתוח מעקפים לעורקי הכיליה וניתוח מעקפים לעורקים הכליליים (קורונריים; coronary arteries) בלב.

[עריכה] ניתוח מעקפים לעורקי הלב (העורקים הכליליים)

[עריכה] מהות ההליך

ניתוח מעקפים לעורקי הלב מבוצע במטופלים החולים בטרשת עורקי הלב (atherosclerosis) כאשר יש היצרויות משמעותיות (מעל 50%) בעורקים הכליליים. מטרות הניתוח: הקלת תעוקת לב (angina pectoris) שיפור תפקוד שריר הלב ובמקרים מסויימים הארכת חיי החולה. בניתוח נעשה שימוש בכלי דם מאיבר אחר בגוף בעל אספקת דם רבה, או לעיתים נדירות על ידי השתלת ווריד מתרומת איברים או צינור מחומר מלאכותי. כלי הדם בהם משתמשים כמעקפים בניתוח הם בד"כ עורקי החזה (Internal Thoracic Arteries) (או בשמם האחר עורקי השד - Internal Mammary arteries), עורקים מן היד (העורקים הרדיאלים - Radial Arteries), ורידים הנלקחים מהרגל (Saphenous veins) ולעיתים גם עורק מן הבטן (Gastroepiploic arteries). קטעי כלי הדם הללו מועברים או מוסטים ללב ומחוברים ע"י תפריה לעורקים הכליליים. בצורה זו עוקפים את ההצרויות בעורקים הכליליים שנגרמו על ידי טרשת העורקים ובכך משפרים את זרימת הדם לשריר הלב. הניתוח נקרא באנגלית CABG -Coronary Artery Bypass Grafting (יש לבטא כמו המילה cabbage).

[עריכה] סכות (פרוגנוזה)

הפרוגנוזה לאחר ניתוח מעקפים בלב תלויה בצירוף של מספר גורמים, אולם ניתוחי מעקפים מוצלחים משפרים את איכות החיים של המנותחים ל- 10-15 שנים ויותר, בדרך כלל. ניתוח מעקפים בלב משפר את סיכויי ההישרדות של חולים בסיכון גבוה (אלה הסובלים מתעוקת לב עקב אי-ספיקה לבבית) אולם במעקב לאחר חמש שנים לערך, לא נמצא הבדל בהישרדות בין חולים שנותחו לבין אלה שקיבלו טיפול תרופתי. גיל המטופל בזמן הניתוח הוא משמעותי ביותר לסיכויי החלמתו והישרדותו. חולים צעירים יותר, ללא מחלות נוספות, הם בעלי סיכוי טוב יותר ותוחלת חיים ארוכה יותר. חולים מבוגרים יותר צפויים לסבול סתימות עורקים נוספות בהמשך חייהם.

[עריכה] טכניקת הניתוח

הניתוח מבוצע בהרדמה כללית ובניטור מלא של החולה. בדרך כלל עצם החזה מנוסרת באמצעה בעזרת מסור. שני חלקי העצם שנוסרה מופרדים בעזרת מכשיר מיוחד (רטרקטור) דבר החושף את האיברים הפנימיים של החזה ומאפשר גישה נוחה אל הלב וכלי הדם הגדולים. בשלב הבא או במקביל, מגוייסים (נלקחים) כלי הדם שישמשו למעקפים לפי תוכנית הניתוח שנקבעה מראש ע"י המנתח, על סמך הצינתור. לפי שיקול דעתו של המנתח ולאור נסיבותיו של המנותח, אפשר שהמנותח יחובר ל - מכונת לב-ריאות בכדי שנתן יהיה לשתק את כל הלב ולתפור את המעקפים בלב שאינו פועם (זז). אפשרות אחרת היא ניתוח ללא מכונת לב ריאה: בעזרת ציוד מיוחד לייצוב וקיבוע של אזורים ספציפיים בלב, המנתח תופר את המעקפים למקומם כל פעם לאזור אחר בלב כששאר הלב ממשיך לפעום. שיטה זו נקראת :OPCAB - Off Pump Coronary Bybass. בד"כ קצוות עורקים המספקים דם לרקמות הסמוכות ללב, מועברים/מוטים אל הלב, כדי ליצור את המעקף. לעיתים קרובות כלי הדם המושתלים בלב, נלקחים מאברים אחרים בגוף המטופל ומועברים לבית החזה. לאחר שהושלמה תפירת המעקפים: נעשה ניתוק הדרגתי מהמכונה (או שיחרור האזור שקובע) ולאחר התיצבות החולה בית החזה נסגר - עצם החזה מקובעת בתילי פלדה והרקמות הרכות ניתפרות.

[עריכה] כלי הדם המשמשים ליצירת המעקף

בדרך כלל, עורק החזה הפנימי שמאלי, או עורק החזה הפנימי ימני, משמשים ליצירת המעקף. אם יש צורך ביצירת מעקפים נוספים, ניתן להשתמש בעורק מהיד או הבטן, או בקטע מורידי הרגל. את העורק או הווריד ניתן להוציא על ידי חתך לאורך כל היד מתחת למרפק או לאורך כל הרגל. כיום יש שיטה חדשה יותר שמאפשרת להוציא את כלי הדם בחתך אחד קטן או שניים בלבד, בשיטה אנדוסקופית. השיטה האנדוסקופית מפחיתה משמעותית את כמות הזיהומים^[1] ומאפשרת ניידות מוקדמת וקלה יותר של המנותח. הוצאה אנדוסקופית של כלי הדם מותירה צלקת קטנה יותר (צלקת באורך של כשני ס"מ לעומת צלקת ארוכה שעשויה ברגל להגיע לכ - 70 ס"מ). השתלת עורקים מחזיקה מעמד זמן רב יותר מהשתלת ורידים כנראה מכיוון שכלי דם אלה שיכים למערכת העורקית ורגילים לעמוד בלחצים גבוהים יותר. לעורקי החזה יש יתרון על עורקי היד כיוון שהם מחוברים כבר למחזור הדם העורקי מצד אחד, דבר המצריך את חיבורם ללב רק בקצה אחד.במידה ונעשה שימוש בורידים, הוריד מושתל באופן שהזרימה בו תהיה הפוכה, כך שהשסתומים לא יחסמו את הזרימה כשקצה אחד של הווריד מחובר לאאורטה (אבי העורקים) וקצהו השני מחובר לעורקי הלב מעבר להיצרות או החסימה.

[עריכה] סיבוכים

• זיהומים – במקום נטילת השתל ובאתר הניתוח בחזה.
• הפרעות קצב למינהן
• היפרדות של עצם החזה (sternum)
• סיבוכים בהרדמה – תגובות לסמי ההרדמה
• התקף לב
• מוות עקב דום לב, שבץ, כשל כלייתי, או אלח דם.
• אי ספיקה כלייתית חריפה
• שבץ מוחי- בדרגות שונות
• כאב כרוני באזור החתך הניתוחי
• מחלות הנובעות ממתח לאחר הניתוח – עצירות, שחיקת שיניים
• שינויי התנהגות (חרדה, עצבנות, אי שקט ודכאון) - בד"כ לתקופה קצרה

[עריכה] משך חיי המעקפים

שתלי המעקפים עלולים להיסתם, חודשים או שנים לאחר הניתוח. כלי הדם המושתל נחשב כפתוח לזרימת הדם כל עוד ב- 50%, או יותר, מקוטרו קיימת זרימה של דם. היווצרות סתימה בכלי הדם המושתל מושפעת ממספר גורמים, כולל, סוג כלי הדם שנלקח להשתלה (עורק או וריד), גודלו של העורק הכלילי אליו מתחבר כלי הדם המושתל וכמובן גורמי סיכון כגון עישון!, סכרת ויתר שומנים בדם, שימוש מושכל בתרופות וכמו כן איכות החבור בניתוח. באופן כללי: כאשר נעשה שימוש בעורק דופן החזה השמאלי הוא נשאר "פתוח" כעבור 10 שנים בלמעלה מ - 90% מהמנותחים. לעומת זאת רק כ 50% מן הוורידים נשארים פתוחים כעבור 10 שנים. לשם השוואה התוצאה בתומכונים החדישים ביותר היא של חסימה ב- 10-20% מן העורקים המטפוליפ בתוך חצי שנה!

[עריכה] הערות שוליים