משפחת הרצל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן עניינים |
[עריכה] משפחתו של בנימין זאב הרצל
בנימין זאב הרצל נולד ליעקב 1831 - 1902, סוחר אמיד ובנקאי ולז'אנט 1836 - 1911 לבית דיאמנט. נכד לשמעון לייב הרצל 1797 - 1879 ואשתו רבקה 1803 - 1888 לבית ביליס, וכן נכד להרמן דיאמנט 1805 - 1871 ואשתו יוהנה קטרינה 1806 - 1872 לבית אבלס.
[עריכה] אחותו
פאולינה 1858 - 1877, אחותו הבכורה של בנמין זאב, נפטרה בגיל 19, סוברים שפטירתה הייתה הסיבה למעבר המשפחה מבודפשט לוינה.
[עריכה] אשתו
יוליה (מכונה ז'ולי וגם ג'ולי) לבית נשאואר (Naschauer) 1868 - 1907, נולדה ב1 בפברואר 1868, בת יעקב (1937-1894) ויוהנה (1843-1900), נישאה לבנימין זאב ב- 25 ביוני 1889. נפטרה, כנראה בגלל מחלת לב, בשנת 1907, בגיל 39, שלוש שנים אחרי בעלה, לאחר שהייתה מאושפזת במוסד לחולי נפש, גופתה נשרפה על פי בקשתה ומקום אפרה אינו ידוע.
[עריכה] ילדיו
ליוליה ובנימין זאב הרצל נולדו שלושה ילדים, בצוואתו ציווה הרצל כי ידידיו דוד וולפסון, מוריץ ריצ'פלד ויוהן קרמינצקי (בן דודה של יוליה) ימונו כאפוטרופסים על ילדיו, עם פטירתו של הרצל הסתבר כי הוציא את כל כספי הנדוניה של יוליה וכי השאיר את משפחתו ללא מקורות הכנסה נאותים (פאולינה הייתה אז בת 14, האנס בן 13 וטרודה בת 11), את האחריות על היתומים הצעירים (גם מבחינה כלכלית) קיבלו על עצמם התנועה הציונית והאפוטרופסים שמינה לילדיו.
[עריכה] פאולינה
בתו הבכורה של הרצל, נולדה ב- 29 במרץ 1890, אחרי מספר רב של קשרים רומנטיים נישאה ליוזף היפט, אולם התגרשה כעבור זמן קצר, ניתקה את הקשרים עם משפחתה והאפוטרופסים שמינה הרצל, סבלה מאי-ספיקת לב, אושפזה מספר פעמים במוסד פסיכיאטרי, התמכרה למורפיום, נפטרה כתוצאה מנטילת יתר של משככי כאבים, בעיר בורדו, בגיל 40, ב- 8 בספטמבר 1930. למרות בקשתה בצואתה להקבר בוינה ליד אביה החליטו בני משפחתה והקהילה היהודית לקברה בבורדו.
[עריכה] האנס
האנס הרצל - בנו השני של בנימין זאב הרצל. נולד ב- 10 ביוני 1891, הרצל לא העניק לו שם עברי, ואף לא מל אותו (אחרי מותו של הרצל, ארגנה לו הקהילה היהודית טקס ברית מילה), כאשר נפטר בנימין זאב הרצל היה האנס בן 13.
בהתאם לבקשתו של הרצל, נשלח האנס ללמוד בפנימיה יהודית דתית באנגליה, כשנפטרה אימו חזר לוינה, התמוטט בגלל רגשות אשם על שלא היה עם אימו בימיה האחרונים ואושפז בסנטוריום, אחרי ששוחרר חזר ללימודיו באנגליה, אותם סיים בהצלחה. התקבל לאוניברסיטה, בתקופת מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא הבריטי, כשהשתחרר ב - 1919 לא מצא לעצמו ייעוד בחיים והתפרנס בעיקר מתרגום כתבי אביו, בגיל 24 התנצר והצטרף לכנסייה הבפטיסטית, המיר את דתו מספר פעמים (ניסה את הכנסייה הקתולית, הפרוטסטנטית, הבפטיסטית, האוניטרית והקווייקרית), לבסוף חזר ליהדות. האנס לא נישא מעולם, כששמע על פטירת אחותו פאולינה טס לבורדו שבצרפת והתאבד ב-15 בספטמבר 1930 ביריית אקדח, בן 39 היה במותו. ביקש שגופתו וגופת אחותו ייקברו יחד בוינה. בצוואתו, בה הסביר כי התאבד בגלל תחושת כשלון, הציע להעלות את גופות אביו, אחותו וגופתו שלו, יחד עם אפר אימו לקבורה בישראל. בספר הציונות המאוחרת אשר יצא בשנת 1953 בהוצאת שילה, מצוין כי התאבדותו נבעה כתוצאה מאין אונות במשבר שנוצר מאהבתו לאוליה הבת של הרוזן מעירו. היא בת 15 והוא בן 38 במצב שנוצר העדיף האנס לשים קץ לחייו. סיבת התאבדותו זו התפרסמה אף בחוברת בוינה בשנת 66-67 .אך מקורו אינו ידוע.
[עריכה] מרגרטה גרטרודה
מרגרטה גרטרודה הרצל הידועה בכינוייה טרודה - בתם השלישית של הרצל ואשתו יוליה, נולדה בפאריז ב - 20 במאי 1893, הייתה בת 11 בעת פטירתו של אביה, אחרי פטירת אימה, בהיותה בת 14, נשלחה להתגורר אצל דודתה אלה, דודתה זו גרמה לה להתנתק מבני גילה ואסרה עליה להביא חברים הביתה, ולכן שיקעה טרודה עצמה בקריאת ספרים (בעיקר נובלות ורומנים), טרודה למדה באוניברסיטה הוראת צרפתית, אחרי פטירת אשתו של אפוטרופסה - וולפסון, עברה לגור בביתו וסייעה לו הן בניהול משק הבית והן בענייני התנועה הציונית, השתתפה בקונגרס העשירי בבאזל (1913). ב-1916 סבלה מהתמוטטות עצבים, בין היתר בגלל שהקשר שלה עם אחיה, האנס, נותק עקב היותו חייל בצבא של מדינת אויב (הצבא הבריטי), והיא אושפזה לזמן מה בבית החלמה לחולי עצבים בברוהל. טרודה הייתה היחידה מילדי הרצל שהקימה ב- 23 באפריל 1917 משפחה (נישאה לתעשיין הטקסטיל היהודי הצ'כי ריכרד נוימן, שהיה גרוש ומבוגר ממנה ב-27 שנים, חבר של האפוטרופוס על ילדי הרצל - מוריץ ריצ'פלד) וילדה ב-1918 נכד יחיד להרצל. זמן קצר אחרי הלידה נשלחה למספר חודשים לבית החולים לחולי נפש "אינזרסדורף" שבוינה. בשנים שלאחר מכן ניסו בני הזוג נוימן להפרד, חזרו לחיות יחד, ובכל אותה תקופה הייתה טרודה מתאשפזת לפרקים בבית החולים לחולי נפש. מצבה התערער בעקבות מותם של שני אחיה, פאולינה והאנס, והחל מ-1931 היא אושפזה בקביעות בבית החולים אינזרסדורף. ב-1940, במסגרת הניתוק הכפוי של היהודים מהאוכלוסייה הכללית, הועברה לבית החולים הפסיכיאטרי היהודי פוקרסדורף, וב-1941 עם סגירת כל המוסדות היהודים הועברה לבית חולים פסיכיאטרי ציבורי. בספטמבר 1942, כשהנאצים פינו את המאושפזים היהודים מבית החולים הפסיכיאטרי של וינה, היא נשלחה למחנה טרזינשטאט, שם שהתה בבית החולים של המחנה ששה חודשים עד פטירתה (כנראה מרעב) ב-15 במרץ 1943. גופתה נשרפה.
[עריכה] העלאת עצמות ילדיו לישראל
ב-19 בספטמבר 2006, בטקס רשמי, הוצאו עצמותיהם של האנס ופאולינה מבית העלמין היהודי בבורדו ולמחרת, ב-20 בספטמבר נקברו בהר הרצל בסמוך לקבר אביהם. (בתו השנייה של הרצל, טרודה, נספתה בשואה וגופתה נשרפה).
[עריכה] נכדו
בנה של טרודה, סטפן תיאודור, הצאצא האחרון למשפחת הרצל, נולד ב - 21 באפריל 1918 עקב עליית הנאציזם נשלח ב - 1933 ללמוד בפנימיה באנגליה, קיבל אזרחות בריטית ושינה את שם משפחתו מ-"נוימן" ל-"נורמן" (לפי גרסה אחרת ל"מונרו"). שרת בתקופת מלחמת העולם השנייה בהודו כקצין בחיל התותחנים של הצבא הבריטי, לאחר שחרורו ב - 1945, בדרכו מהודו לאנגליה, ביקר בארץ ישראל והתקבל בכבוד ואהדה, קיבל הצעות להשתקע בארץ (הן מקיבוצים והן מעמותות) אך העדיף לקבל משרה כנספח משרד המדע של המושבות הבריטיות בשגרירות בריטניה בוושינגטון. התאבד בקפיצה מגשר בשדרות מסצ'וסטס ב-25 בנובמבר 1946, לאחר שנודע לו על מותם של הוריו בשואה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- עצמות ילדיו של הרצל יוטמנו כ"הלכה" מגזין במה
- פרשת קבורת ילדיו של הרצל באתר מט"ח.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אילון, עמוס, "רקוויאם גרמני", הוצאת דביר, 2005.
- יעקב וינשל, "האנס הרצל" הוצאת "חזון", 1945.
