מרווין האריס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרווין האריס (18 באוגוסט 1927 - 25 באוקטובר 2001), אנתרופולוג אמריקאי. נחשב לאחד האנתרופולוגיים הפוריים והמשפיעים ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20. פיתח את הגישה התיאורטית שנקראת מטריאליזם תרבותי.
ב-1953 קיבל דוקטורט מאוניברסיטת קולומביה, שם גם לימד וכיהן כיו"ר החוג לאנתרופולוגיה. מאוחר יותר עבר לאוניברסיטת פלורידה. חיבר 17 ספרים.
עבודותיו הראשונות של האריס הושפעה מהמסורת הבועזיאנית, אך עבודת השדה שביצע במוזמביק בסוף שנות ה-50 גרמו לו לשנות את המיקוד המחקרי שלו מהמקריות הגיאוגרפית והדפוזיוניזם של בועז אל עבר היבטים התנהגותיים, מטריאליסטים ודטרמיניסטים. בספרו, "The Rise of Anthropological Theory" שהתפרסם ב-1968, הוא פרס את התפתחות הגישות התאורטיות באנתרופולוגיה, והציג את גישתו, המטריאליזם התרבותי, שהוא במידה רבה המשך לגישת האקולוגיה התרבותית של ג'וליאן סטיוארד. גישתו, המטריאליזם התרבותי, הוא שילוב שלהמטריאליזם הדיאלקטי של קארל מרקס, המדגיש את החשיבות של "אופן היצור", עם תובנותיו של תומס מלתוס על אודות השפעת הדמוגרפיה על המערכת הסוציו-תרבותית. על פי האריס, אופן הייצור (במיוחד הטכנולוגיה) והמאפיינים הדמוגרפים הם התשתית, המפתח לקביעת המבנה החברתי התרבותי, הכלכלי ושאר המוסדות החברתיים של כל חברה וחברה.
במהלך חייו, משך האריס קולות רבים של מעריצים וממשיכים, מצד אחד, ושל מבקרים חריפים, מצד שני. בספרו האחרון "Theories of Culture in Postmodern Times", הוא מתח ביקורת על התוצאה הפוליטית ההרסנית שיש לתאוריה הפוסט מודרנית.