מודם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מחשב (לקוח) | Application | |
| Presentation | ||
| Session | ||
| Transport | ||
| נתב, מודם | BRouter | Network |
| מתג, כרטיס רשת, גשר | Data Link | |
| רכזת (hub), repeater | Physical | |
מודם הינו התקן המשמש לתקשורת בין מחשבים באמצעות קווי טלפון או רשת כבלים (טלויזיה)
בניגוד לנתב ולמתג, המשמשים בדרך־כלל ברשתות פנימיות של מחשבים, משמש המודם בעיקר לחיבור מחשבים ביתיים לרשתות חיצוניות, ובעיקר לאינטרנט.
קווי טלפון נוצרו לשם העברת אותות אנלוגיים - הקולות של האנשים המשוחחים בטלפון. המחשב, לעומת זאת, מפיק אותות דיגיטליים - רצף של סיביות. המודם נועד לעשות את ההמרה הנדרשת, מאותות דיגיטליים לאנלוגיים ובחזרה.
שם ההתקן הינו קיצור של המילים האנגליות Modulator Demodulator; מודולטור הינו התקן הממיר אותות דיגיטליים לאנלוגיים, כלומר מרכיב את התשדורת היוצאת מהמחשב על-גבי קו הטלפון, ודמודולטור הינו מכשיר המבצע את הפעולה ההפוכה. ואכן, המודם ממיר אותות קול אנלוגיים, המגיעים אליו מרשת הטלפון, אל אותות דיגיטליים - שפת המחשב, ולהיפך. תהליך של העברה מיצוג דיגטלי לאנולגי נקרא איפנון. כאשר יש שני מספר סוגי איפנון . באיפנון תדר שהתמשו בו במודמים הראשונים להפרדה בין סיבית 0 ו1 על ידי שני צלילים שונים. כמו כן ניתן להשתמש באיפנון עוצמה ואיפנון זוית פאזה. בעזרת חיבור מספר סוגי אפנון שונים ניתן לבצע הגדלת כמות האינפורמציה הדיגטאלית עוד לפני ביצועי דחיסה דיגטלית חסרת עיותיים.
קיימות שתי צורות של מודמים:
- מודם פנימי: זהו כרטיס שאותו מתקינים על לוח האם של המחשב. רובם המוחלט של המודמים הפנימיים משתמשים בטכנולוגיית ה־PCI (בה משתמשים רוב כרטיסי ההרחבה הפנימיים במחשבים אישיים); עד לתחילת שנות ה־90 השתמשו המודמים בטכנולוגיית ISA, אשר כיום כמעט ונעלמה.
- מודם חיצוני: זהו מכשיר נפרד המתחבר אל המחשב באמצעות כבל. כמעט תמיד יש לחבר את המודם החיצוני לרשת החשמל, באמצעות כבל נוסף. מודמים חיצוניים מתחברים אל המחשב בכמה אופנים: חלקם מתחברים ליציאה המקבילית (LPT, אליה מחברים בדרך-כלל מדפסות), חלקם מתחברים ליציאה הטורית (COMM, אליה חיברו בעבר עכברים), ואילו המודמים החדשים, מתחילת המילניום השלישי ואילך, מתחברים ליציאת ה־USB או ליציאת הרשת.
המודם, כאמור, מתחבר באמצעות כבל (כבל טלפון רגיל, בדרך־כלל) אל רשת הטלפון. זוהי יציאתו של המודם לעולם; שקע הטלפון בכל בית מחובר למרכזיה, אליה מחוברים מרכזיות ומחשבים אחרים. בכך מתאפשרת גישה מהמחשב הביתי אל מחשבים ביתיים אחרים ואל האינטרנט. מאז אמצע שנות ה־90 הוחל בייצורם של מודמים אלחוטיים.
עד לאמצע שנות ה־90 התבססה תקשורת המחשבים על קווי טלפון אנלוגיים; כיום מבוססת רוב התקשורת על קווים דיגיטליים. אם הקווים עצמם אינם דיגיטליים, ניתן לחבר ממירים בין המודם ובין שקע הטלפון.
בהתאם לשינוי בטכנולוגיית התקשורת, כך השתנו גם המודמים. למודמים הישנים, האנלוגיים, שהתחילו ממהירות של 300 סיביות לשנייה, הייתה הגבלת מהירות העברת נתונים של 56 קילו־סיביות לשנייה. למשך תקופה קצרה היו נפוצים מודמים דיגיטליים בטכנולוגיית ISDN, אשר אפשרו מהירות גישה של 128 קילו־סיביות לשנייה בחיבור שני קוי טלפון של 64 קילו סיביות לשנייה כל אחד. כיום הטכנולוגיה השלטת הינה ADSL, המאפשרת מהירויות גבוהות פי עשרות מונים על אותה תשתית.
אם נתייחס למיון המודמים לפנימיים ולחיצוניים, כפי שהוסבר לעיל, הרי שהמודמים הראשונים היו חיצוניים (רוב רכיבי המחשב בתקופה זו היו גדולים ומגושמים, ובכל מקרה לא ניתן היה להכניסם אל תוך המחשב), המודמים האנלוגיים המאוחרים היו פנימיים, ואילו כיום רוב מודמי ה־ADSL הינם שוב חיצוניים, משיקולי התקנה של חברות התשתית.
