יער יתיר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יער יתיר הינו יער נטוע, הגדול ביערות ישראל, השוכן בדרום הר חברון, בחבל יתיר. שטחו של היער הוא כ-30,000 דונם, והעצים הראשונים בו ניטעו על ידי יערני הקרן הקיימת לישראל בשנת 1964, שהמשיכו להרחיבו עד לגודלו הנוכחי. היער נקרא ע"ש עיר הלווים הכלולה בשטחו, יתיר, ככתוב: "ולבני אהרון נתנו את עיר מקלט הרוצח את חברון ואת מגרשיה ואת לבנה ואת מגרשיה ואת יתיר ואת מגרשיה ואת אשתמוע ואת מגרשיה." (יהושע כ"א, פסוקים י"ג - י"ד).
היער כולל יותר מארבעה מיליון עצים, רובם עצי מחט - אורן ירושלמי וברוש מצוי. בנוסף מצויים ביער עצים רחבי עלים (אלה אטלנטית, אשל, שיזף מצוי, חרוב מצוי, אלת הבוטנה – הפיסטוק), עצי בוסתן (זית, תאנה), אקליפטוסים ושיטים, כרמים ליין ושיחים שונים כמו רותם המדבר ושיח אברהם מצוי.
היער ממוקם באזור גבוה יחסית (בין 400 ל-850 מטרים מעל גובה פני הים), באזור ספר מדברי, בו ממוצע הגשמים הרב שנתי עומד על כ-250-275 מ"מ, והלחות נמוכה. הקרקע באזור מורכבת מסלעי גיר קשים, וסלעי קירטון רכים.
בתחומי היער שוכנים מספר אתרים ארכיאולוגיים, כמו חורבת ענים וחורבת יתיר. באזור שוכן גם "מאגר יתיר", מאגר מים בנפח 650,000 מ"ק, שהוקם במטרה לסייע בהשקיית הכרמים והמטעים של יישובי חבל יתיר בעונת בקיץ.
ביער מתקיימת פעילות מחקרית בראשות פרופסור דן יקיר ממכון ויצמן למדע, בשיתוף חוקרים ממוסדות נוספים. מטרת המחקר - הבנת קשרי הגומלין שבין היער לסביבתו. המחקר הוא חלק מרשת FLUXNET, פרויקט מחקר של נאס"א, שחוקר את הקליטה ופליטה של פחמן דו חמצני, אדי מים, ואנרגיה בין יערות לסביבתם, ברחבי העולם.
