יורם (מלך ישראל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יורם
למנין:	מלך ישראל התשיעי
תקופת מלכות:	850/851 לפנה"ס - 842 לפנה"ס
משך מלכות:	כ-8 שנים
קודמו:	אחזיה
המלך שאחריו:	יהוא
נביאי תקופתו:	אלישע

יורם (יהורם) מלך על ממלכת ישראל בשנים 851/0 עד 842 לפנה"ס.

אחזיה בן אחאב מת בלא להשאיר אחריו בן, לפיכך ירש את כס המלכות אחיו יורם: "וַיָּמָת כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלִיָּהוּ וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם תַּחְתָּיו. בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לִיהוֹרָם בֶּן-יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה כִּי לֹא-הָיָה לוֹ בֵּן" (מלכים ב א,יז).

זמן קצר לאחר עלותו לכס, ומכל מקום – עדיין בימי יהושפט מלך יהודה, יזם יורם את כיבושה מחדש של מואב שאבדה לישראל בימי אחיו אחזיה.

[עריכה] המסע נגד מואב

בדברי הימים ב כ,א מסופר על פשיטת "בְנֵי-מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט לַמִּלְחָמָה", הם חדרו ל"חַצְצוֹן תָּמָר הִיא עֵין גֶּדִי" (שם,ב). יהושפט יצא נגד הפושטים והארוע הסתיים ב'נס' שטיבו אינו ברור. כך או כך, ארוע כזה היה עשוי לשמש תמריץ ליהושפט להתחבר עם מלך ישראל במסע שכוונתו הייתה להכניע את מואב. במל"ב ג,ב-ט מסופר על היוזמה למסע:

"וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ וַיָּסַר אֶת-מַצְּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו. רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר-הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל דָּבֵק לֹא-סָר מִמֶּנָּה. וּמֵישַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל מֵאָה-אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם בַּיּוֹם הַהוּא מִשֹּׁמְרוֹן וַיִּפְקֹד אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל-יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל-מוֹאָב לַמִּלְחָמָה וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ. וַיֹּאמֶר אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה וַיֹּאמֶר דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם. וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ-יְהוּדָה וּמֶלֶךְ אֱדוֹם וַיָּסֹבּוּ דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא-הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם".

המסע הוכתר בהצלחה כמעט מוחלטת: צבא מואב הוכה בשדה הקרב; בעלי הברית הרסו יישובים במואב והחריבו את האזורים הכפריים. אולם מישע עצמו לא נלכד, ולא נלכדה גם עיר מושבו, המסע הסתיים כאשר מלך מואב עושה מעשה שאינו ברור: "וַיִּקַּח אֶת-בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר-יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל-הַחֹמָה וַיְהִי קֶצֶף-גָּדוֹל עַל-יִשְׂרָאֵל וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ" (שם,כז). לא ידוע באיזו מידה חזרה השליטה על ארץ המישור לידי ישראל, אך מהמסופר במל"ב י,לב-לג על פלישת חזאל עד הארנון, ניתן ללמוד שבימי יהוא היה המישור כולו או בחלקו בידי ישראל: "בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְקַצּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם חֲזָאֵל בְּכָל-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. מִן-הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ אֵת כָּל-אֶרֶץ הַגִּלְעָד הַגָּדִי וְהָראוּבֵנִי וְהַמֲנַשִּׁי מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר-עַל-נַחַל אַרְנֹן וְהַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן". סתירה לכך ממקור חוץ מקראי, מצבת מישע, הטוענת שמואב מרדה וזכתה בעצמאותה לאחר הקרבות ואף כבשה את כל ארץ-עטרות וארץ גד.

[עריכה] הפיכת החצר בארם-דמשק ועלייתו של חזאל לכס המלוכה

לאחר הקרב שערך שלמנאסר השלישי, מלך אשור נגד ברית 'מלכי חוף הים', שבראשה עמד מלך ארם, ארעה הפיכת חצר בדמשק. על מהפכה זו שהורידה את בן הדד השני והעלתה את חזאל, ניתן לקרוא במל"ב ח,ז-טו בתוך 'סיפורי אלישע הנביא':

"וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק וּבֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם חֹלֶה וַיֻּגַּד-לוֹ לֵאמֹר בָּא אִישׁ הָאֱלֹהִים עַד-הֵנָּה. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-חֲזָהאֵל קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה וְלֵךְ לִקְרַאת אִישׁ הָאֱלֹהִים וְדָרַשְׁתָּ אֶת-ה' מֵאוֹתוֹ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה. וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתוֹ וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל-טוּב דַּמֶּשֶׂק מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר בִּנְךָ בֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע לֵךְ אֱמָר-לֹא לוֹ חָיֹה תִחְיֶה וְהִרְאַנִי ה' כִּי-מוֹת יָמוּת. וַיַּעֲמֵד אֶת-פָּנָיו וַיָּשֶׂם עַד-בֹּשׁ וַיֵּבְךְּ אִישׁ הָאֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל מַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶה וַיֹּאמֶר כִּי-יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג וְעֹלֲלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁ וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּע. וַיֹּאמֶר חֲזָהאֵל כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע הִרְאַנִי ה' אֹתְךָ מֶלֶךְ עַל-אֲרָם. וַיֵּלֶךְ מֵאֵת אֱלִישָׁע וַיָּבֹא אֶל-אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה-אָמַר לְךָ אֱלִישָׁע וַיֹּאמֶר אָמַר לִי חָיֹה תִחְיֶה. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיִּקַּח הַמַּכְבֵּר וַיִּטְבֹּל בַּמַּיִם וַיִּפְרֹשׂ עַל-פָּנָיו וַיָּמֹת וַיִּמְלֹךְ חֲזָהאֵל תַּחְתָּיו".

[עריכה] מרד יהוא וסופה של שושלת עמרי

על יחסי יורם עם ארם לא נשארו הרבה פרטים, יתכן שיורם השתתף בברית עם מלכי סוריה בשנים 848 לפנה"ס ו-845 לפנה"ס, משום ששלמנאסר השלישי מספר בכתובת האובליסק השחור (שורות 87-89, 92-93) שהוא נלחם גם בשנים אלו מול ברית "שנים-עשר מלכי חוף הים" שבראשה עמדו מלכי דמשק וחמת. על כל פנים, לאחר שנת 845 לפנה"ס, החליט יורם, חרף אי הצלחתו המלאה במסעו נגד מואב, לתקוף את ארם, והוא יצא יחד עם אחזיהו מלך יהודה לרמות גלעד למלחמה נגד חזאל מלך דמשק, בנסיון לכבוש חזרה את רמות גלעד. מתברר שיורם ראה בחילופי השלטון בדמשק שעת כושר לתקוף את הארמים. המקרא מספר על כך: "וַיֵּלֶךְ אֶת-יוֹרָם בֶּן-אַחְאָב לַמִּלְחָמָה עִם-חֲזָאֵל מֶלֶךְ-אֲרָם בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיַּכּוּ אֲרַמִּים אֶת-יוֹרָם. וַיָּשָׁב יוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל מִן-הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בָּרָמָה בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת-חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַאֲחַזְיָהוּ בֶן-יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת-יוֹרָם בֶּן-אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל כִּי-חֹלֶה הוּא" (מל"ב ח,כח-כט; והמקבילה בדה"ב כב,ה-ו). לפי ספר מלכים, סופו של יורם היה כאשר יהוא, המצביא במחנה ישראל שצר על רמות גלעד, ביוזמתו של אלישע הנביא וקציני הצבא, יצא ליזרעאל, הרג את יורם מלך ישראל ותפס את המלוכה. לעומת זאת, כתובת תל דן, מקור חוץ מקראי שנתגלה בשנת 1994 ונכתב על ידי חזאל מלך ארם דמשק, טוען שהיה זה הוא שהרג את יורם: "ואהרוג מלכים שבעים...הרגתי את יהורם מלך ישראל והרגתי את אחזיהו בן יהורם מלך בית-דוד" (שורות 7-9)

מלכי ישראל ושנת עלייתם לכס המלוכה
ירבעם -	נדב -	בעשא -	אלה -	זמרי -	תבני -	עמרי -	אחאב -	אחזיה-	יורם
928	907	906	883	882/1	882/1	882	871	852	851
יהוא -	יואחז -	יואש -	ירבעם השני -	זכריה -	שלום -	מנחם -	פקחיה -	פקח -	הושע
842	814	800	784	748	748	747/6	737/6	735/4	733/2