יהדות נורבגיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהדות נורבגיה היא אחת מהקהילות היהודיות הצפוניות ביותר והקטנות ביותר ברחבי העולם.
הקהילה התחילה את דרכה לפני כ-800 שנה. יחד עם זאת יהודים הורשו להציג את עצמם כיהודים בגלוי רק בסוף המאה ה-15, כאשר הגיעו למדינה אנוסים מגירוש ספרד וגירוש פורטוגל.
אל המדינה הגיעו בשנת 1641 גם יהודים אשכנזים מאזור פולין וגרמניה של היום.
במדינה גרו יהודים במשך כמעט כל השנים כאשר היה כל הזמן מעבר של יהודים בין מדינות סקנדינביה השונות: דנמרק, שבדיה ופינלנד ובייחוד כאשר אוחדו מדינות כאלו ואחרות לממלכות מאוחדות.
בשנת 1687 גורשו היהודים מנורבגיה, אך שבו אליה בשנת 1852 כתוצאה מלחץ ציבורי אדיר על הממשל. למרות כך, בית הכנסת הראשון במדינה שהוקם לאחר חזרת היהודים אליה נבנה רק בשנת 1892.
בזמן מלחמת העולם השנייה הבריחו הדנים את היהודים מארצם לארצות סקנדינביה השונות: שבדיה ונורבגיה. אך בשלב מסוים הוברחו רוב היהודים באמצעות המחתרת הנורבגית לשבדיה. בסיום המלחמה, מדינת ישראל העניקה לדנמרק אבן מהרי אילת ועליה כיתוב בעברית כאות תודה על העזרה הרבה במלחמה. אבן זו מונחת בכיכר ישראל אשר בקופנהגן.
לפני הפלישה הנאצית לנורבגיה היו במדינה 1800 יהודים. כמעט כל יהודי המדינה נשלחו למחנות ההשמדה או נמלטו על נפשם לשבדיה השכנה או לארצות הברית ובריטניה. ידוע על 758 יהודים נורבגים שנספו במחנות ההשמדה. רבם של יהודי נורבגיה באותה עת היה הרב יצחק (יוליוס)סמואל. אף שהוצע לרב להימלט עם רעייתו ועם ילדיו לשבדיה, סירב לנטוש את קהילתו, נאסר במחנה גריני ולבסוף שולח בספינה מונה רוזה למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נספה. רעייתו וילדיו עלו לישראל בשנת 1946. רעייתו של הרב סמואל, הנרייטה, העידה נגד אדולף אייכמן במשפטו בירושלים. לאחר המלחמה, לא שבו אל נורבגיה רוב היהודים שנמלטו ממנה, אלא פנו למקומות אחרים, מיעוטם לישראל.
כיום יש בנורבגיה כ־1500 יהודים אשר המרכזים שלהם הם באוסלו וטרונדהיים.
