חמשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
הסיבה שניתנה לכך היא שהסגנון טעון שיפור. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

חמשה ועליה תווים

במוזיקה, חמשה היא מערכת של חמישה קווים אופקיים מקבילים, הרחוקים מרחק שווה זה מזה, שעליהם רושמים את התווים. הרווח בין הקווים נקרא בֵּינָה. ניתן לרשום תווים על הקווים או ביניהם. גובה הקו על גבי החמשה מצביע על גובהו יחסית לשאר הצלילים בחמשה.

אם רוצים לסמן תו בגובה הנמוך יותר מהקו התחתון של החמשה, או גבוה יותר מהקו העליון של החמשה, ניתן להרחיב את החמשה לאותו תו ספציפי, ולהוסיף לו קווים צרים, הנקראים "קווי עזר".

דוגמה לקווי עזר תחתונים:

[עריכה] היסטוריה

החמשה לא צמחה יש מאין והיא תוצר של התפתחות הדרגתית בתיווי בכנסיה. צורת הרישום הקדומה יותר היתה באמצעות נוימות, סימנים ואותות שונים מעל הטקסט המושר שסייעו לזכור את המלודיה, בדומה לטעמי המקרא. צורת תיווי זו רווחה מהמאה ה-8 לערך. לאחר מכן באו נוימות דיאסטמטיות שלמרחקן מעל הטקסט היתה משמעות גם כן, ולא רק לסימנים עצמם, דבר שאיפשר לקורא התווים להעריך את יחסי הגובה בין הצלילים השונים שעליו לשיר. שיטה זו שימשה מהמאה העשירית לערך עד ראשית המאה ה 11. שינוי מהפכני חל כשהוסיפו שני קווים מאוזנים לנוימות שמטרתם היתה להצביע על גובה מוחלט של צלילים (על פי רוב דו ופה, בשל מיקומם מעל מרווחים של חצי טון במערכת הדיאטונית).

גווידו ד'ארֶצּו המציא את החמשה לאחר שראה ציפורים יושבות על סורגי חלונו. הוא הציע גם צורת רישום שכללה צביעת הקו שעליו סומן הצליל דו בצבע צהוב, ואילו הקו של הצליל פה נצבע באדום. מכאן התפתחה צורת רישום בת 4 קוים (בדומה לזו שעדיין משתמשים בתיווי בנוסח סולם), ומשם החמשה בת ימינו.