תו (מוזיקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

תו מוזיקלי הוא סימן גרפי המסמן את גובה הצליל המוסכם המשויך לו, ומשכו. גובה צליל הינו התדר של גל הקול שמפיק הכלי המוזיקלי. תו הינו היחידה הבסיסית ביותר של המוזיקה.

למרות שבטבע אין סוף לגבהי הצלילים, ישנם רק 12 שמות צלילים שונים במוזיקה המערבית:

7 "רגילים":
- דו: מסומן גם באות C. תדרו 262 הרץ.
- רה: מסומן גם באות D. תדרו 294 הרץ.
- מי: מסומן גם באות E. תדרו 330 הרץ.
- פה: מסומן גם באות F. תדרו 349 הרץ.
- סול: מסומן גם באות G. תדרו 392 הרץ.
- לה: מסומן גם באות A. תדרו 440 הרץ.
- סי: מסומן גם באות B. תדרו 495 הרץ.
5 "דיאזים":
- דו דיאז = רה במול,
- רה דיאז = מי במול,
- פה דיאז = סול במול,
- סול דיאז = לה במול,
- לה דיאז = סי במול,

חשוב מאוד לציין, כי גם אם שני צלילים נשמעים זהים, הם אינם אותו התו. לדוגמה, על התווים דו דיאז ורה במול לא יאמר כי הם אותו התו, יאמר כי הם צלילים אנהרמוניים. כל 12 צלילים אלה מרכיבים את האוקטבה המערבית.

הגבהה של חצי טון (למשל מדו לדו דיאז) מחושבת על ידי הכפלתו ב1.05946309 (שורש 12 של 2) כאשר החישוב מתחיל בדרך כלל מ440 הרץ לתו לה.
הגבהה של טון שלם תהיה הכפלה ב1.12246204 (הכפלה פעמיים של חצי טון).
התדירות של התו מוכפלת במעבר לאוקטבה הבאה. תדירותו של התו מי, למשל, היא 330 הרץ, ובאוקטבה שמעליה תדירותו 660 הרץ.

הסימנית # (דיאז) מורה לנגן את התו יותר גבוה בחצי טון מאשר התו הנתון.

הסימנית b (במול) מורה לנגן את התו יותר נמוך בחצי טון מאשר התו הנתון.

הסימנית x (דיאז כפול) מורה לנגן את התו יותר גבוה בטון שלם מאשר התו הנתון.

הסימנית bb (במול כפול) מורה לנגן את התו יותר נמוך בטון שלם מאשר התו הנתון.

כאשר ייראה דיאז או במול בתיבה מוזיקלית מסוימת, כל תו זהה שיבוא לאחר מכן באותה התיבה יהיה גם הוא במול או דיאז בהתאמה, גם אם לא כתוב לידו הסימן. על-מנת לבטל דיאז או במול באותה התיבה, ישתמש במלחין בסימן "בקאר". על כיצד לבטל דיאז כפול או במול כפול אין הסכמה גורפת: יש שייכתבו סימן של דיאז רגיל ולידו סימן של בקאר, ובכך יבטלו חצי עלייה בדיאז הכפול, ויש שייכתבו שני סימני בקאר על מנת לבטל את הדיאז או הבמול הכפול, ויש שייכתבו סימן בקאר אחד על מנת לבטל את הדיאז או הבמול הכפול.

נהוג לחשוב שרק הקלידים השחורים בפסנתר ייכתבו כדיאזים, אך זוהי גישה שגויה: לדוגמה, בסולם המוזיקלי "דו דיאז מז'ור", התו פה לא ייכתב בתור פה, אלא בתור מי דיאז.

לכל תו דיאזי ניתן לקרוא בכמה צורות: לדוגמה, התווים "דו דיאז" ו-"רה במול" הם, במוזיקה המערבית המודרנית, אותו הצליל. אותו הדבר על "רה דיאז" ו-"מי במול", על "סול דיאז" ו-"לה במול" וכן הלאה.

כפי שניתן לראות בפסנתר, יש מחזוריות לקלידים, או ליתר דיוק, יש מחזוריות לאוקטבות: כל רצף של 12 קלידים (כלומר, כל אוקטבה) חוזר על עצמו לאורך הפסנתר, כך: ר#ר#רר#ר#ר#ר-ר#ר#רר#ר#ר#ר-ר#ר#רר#ר#ר#ר (ר="רגיל", #="דיאז"). כפי שהרצף חוזר על עצמו, כך חוזרים על עצמם שמות התוים. התו הראשון בכל רצף (בכל אוקטבה) הוא דו, התו השני הוא דו-דיאז, וכן הלאה. ההבדל בין תו באוקטבה אחת לאותו תו באוקטבה שמעליו, או מתחתיו, הוא כמובן הבדל בגובה הצליל. הפרש זה בין גובה של צליל מסוים, לאותו צליל באוקטבה שכנה נקרא גם הוא אוקטבה.

תווים על-גבי חמשה

לרישום התווים של מנגינה מסוימת משמשת החמשה.

התווים יכולים להיות מונחים בחמשה על קו, או בין שני קווים. לדוגמה: אם התו מונח על הקו העליון (במפתח סול), התו תמיד יהיה "פה". אם התו מונח בין הקו העליון לקו שמתחתיו, התו תמיד יהיה "מי". אם התו מונח על הקו העליון, ולידו מצויר הסמל "דיאז", התו תמיד יהיה "פה דיאז". אם יש צורך בתו הגבוה או נמוך מכמות הקווים הקיימים בחמשה, ישורטט קו נוסף החוצה את התו עצמו, על מנת להקל על הקריאה של התווים.

על מנת להקל את קריאת התווים בחמשה, נכתבו שלושה מפתחות אשר משמשים לפיענוח התווים: מפתח סול, מפתח פה ומפתח דו. המפתח בתמונה הוא מפתח סול, והעיגול האמצעי שלו מורה על הקו עליו מונח התו "סול". על מפתח פה ישנן שתי נקודות, שהקו שעובר ביניהן הוא תמיד יהיה התו פה. על מרכזו הקעור של מפתח דו תמיד יהיה מסומן הקו דו. מפתח סול משמש כלים בעלי מנעד גבוה מהרגיל, כמו רוב סוגי החלילים או הגיטרות. מפתח פה משמש כלים בעלי מנעד נמוך יותר, כמו הצ'לו או קלרינט הבאס. מפתח דו משמש כלים בעלי מנעד מיוחד יותר, והוא המפתח הנדיר ביותר. דוגמה לכלי המשתמש במפתח דו היא הויולה. בכלי נגינה כמו הפסנתר יהיו מצוירות שתי חמשות: אחת (העליונה) עם מפתח סול, ואחת (התחתונה) עם מפתח פה. המפתח יכול להשתנות באמצע יצירה, על מנת להקל על הנגינה.

לא תמיד התו בחמשה הוא אותו התו לכל כלי הנגינה: לדוגמה, אם ייתבקשו נגן צ'לו ונגן קונטרבאס לנגן מאותה החמשה את אותו התו, ינגן נגן הקונטרהבאס את הצליל באוקטבה אחת נמוך יותר מהתו שינגן הצ'לו. אך לא תמיד ההתאמה היא כה מובנת: ה-"דו" של נגן החצוצרה, לדוגמה, הוא למעשה ה-"סי במול" של נגן הפסנתר. לשוני שכזה בין תווים בכלי נגינה שונים קוראים טרנספוזיציה, ועל המעבד המוזיקלי לשלוט היטב בכתיבת וקריאת תווים לכלי נגינה שונים על מנת לעבד כמו שצריך (אף על פי שהיום קיימות תוכנות ממוחשבות שיעשו זאת בשביל המעבד).