הצהרת בלפור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הצהרת בלפור היא הכינוי המקובל למסמך שנחתם בידי שר החוץ הבריטי, ארתור ג'יימס בלפור, ב-2 בנובמבר 1917 ועיקרו הכרזה לפיה בריטניה תתמוך בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל.
הצהרת בלפור, אשר נמסרה לידיו של הלורד ולטר רוטשילד, ניתנה בעקבות הצעה שהוגשה לממשלת בריטניה על ידי ד"ר חיים ויצמן בשיתוף עם ההנהגה הציונית בבריטניה. הצעתו של ויצמן כללה את הדרישה להכיר בזכות העם היהודי על ארץ־ישראל ובזכותם של יהודים לעלות אליה, וכן להעניק מעמד מוכר למוסדות התנועה הציונית בארץ־ ישראל. את נוסח ההצהרה אישר הקבינט הבריטי ב-31 באוקטובר 1917.
הצהרת בלפור הייתה מסוייגת ומצומצמת בהשוואה להצעה שהגיש ויצמן, ובכל זאת כללה הכרה בהקמת "בית לאומי" ליהודים בארץ־ישראל. במשתמע גם הכירה ההצהרה בתנועה הציונית כמייצגת שאיפות אלה. הצהרת בלפור הייתה איפוא ההישג המדיני המשמעותי הראשון של התנועה הציונית.
מסמך המנדט של חבר הלאומים משנת 1922, שאישרר את החלטות ועידת סן רמו, כלל הצהרה זו ככתבה וכלשונה.
תוכן עניינים |
[עריכה] נוסח ההצהרה
ההצהרה ניתנה בצורת מסמך מודפס, שנחתם בחתימת ידו של בלפור ונמסר ללורד ולטר רוטשילד על מנת שיועבר להסתדרות הציונית. העותק המקורי של ההצהרה שמור בספרייה הבריטית.
| משרד החוץ, 2 בנובמבר 1917
לורד רוטשילד היקר, לעונג לי להעביר לידיך להלן, בשמה של ממשלת הוד מלכותו, את הצהרת ההזדהות עם השאיפות היהודיות הציוניות כפי שהוגשה לקבינט ואושרה על ידו: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה ותעשה את מיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, תוך הבנה ברורה שלא ייעשה דבר שעשוי יהיה לפגוע בזכויותיהם האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא-יהודיות הקיימות בפלשתינה, או בזכויות ובמעמד המדיני מהם נהנים היהודים בכל מדינה אחרת." אודה לך אם תביא את ההצהרה לידיעת ההסתדרות הציונית. בכבוד רב, ארתור ג'יימס בלפור |
||
|
Foreign Office, November 2nd, 1917. Dear Lord Rothschild, I have much pleasure in conveying to you, on behalf of His Majesty's Government, the following declaration of sympathy with Jewish Zionist aspirations which has been submitted to, and approved by, the Cabinet: "His Majesty's Government view with favour the establishment in Palestine of a national home for the Jewish people, and will use their best endeavours to facilitate the achievement of this object, it being clearly understood that nothing shall be done which may prejudice the civil and religious rights of existing non-Jewish communities in Palestine, or the rights and political status enjoyed by Jews in any other country". I should be grateful if you would bring this declaration to the knowledge of the Zionist Federation. Yours sincerely Arthur James Balfour |
||
[עריכה] מיתון הדרישות הציוניות בהצהרה
התנאי המוקדם להצהרה היה כי לא ייעשה דבר שיפגע בזכויותיהם האזרחיות והדתיות של תושביה הלא יהודים של הארץ.
מספר דיונים ושינויים הובילו לנוסח הסופי - הביטוי המעורפל "בית לאומי" החליף את הביטוי המקורי "מדינה", אך מכיוון שהבריטים לא ששו לוותר על אזור ארץ ישראל, ורצו להמנע מסכסוך עם הערבים, הוחלף הביטוי. כמו כן מזכירה ההכרזה בית לאומי בפלשתינה, לא בכל ארץ ישראל, גבולות הבית הלאומי אינם מוגדרים, משום שהבריטים ידעו שכל נסיון לקביעת גבולות יוביל למחאה חמורה של היהודים או הערבים. בנוסף, הביטוי "רואה בעין יפה..." אינו קובע כי בריטניה מתכוונת לנקוט צעדים להשגת המטרה, אלא רק שהרעיון מוצא חן בעניה, הביטוי "תעשה את מיטב מאמציה..." אינו מפרט כמה מאמצים תעשה.
[עריכה] הגורמים להענקת ההצהרה
[עריכה] האינטרסים הבריטים
- לארץ ישראל הייתה חשיבות אסטרטגית בעבור בריטניה, בגלל תעלת סואץ המאפשרת מעבר ימי מהים התיכון לכיוון הודו.
- על פי הסכם סייקס-פיקו (1916) ארץ ישראל הייתה מיועדת להינתן לשלטון צרפתי-אנגלי ("האזור החום") לאחר מלחמת העולם הראשונה. הצהרה פרו-ציונית הייתה אמורה לבריטניה לזכות בשליטה על השטח; ואכן בעקבות הצהרה זו העניק חבר הלאומים אפוטרופסות על שטחי ארץ־ישראל לידי בריטניה בועידת סן רמו ב-1920, על מנת שתהיה אחראית ליישום הצהרת בלפור.
- בהצהרה היה משום ניסיון להתחמק מההתחייבות סותרת לשריף של מכה אשר ניתנה במסגרת מכתבי חוסיין-מקמהון, ולפיה ערביי המזרח התיכון יזכו בעצמאות אם יצדדו בבריטניה במלחמת העולם הראשונה.
- ההצהרה נועדה ליצור הזדהות של יהודי ארצות הברית עם בריטניה ולחזק את הלחץ מצדם על הממשל האמריקאי לסייע לבריטניה במלחמת העולם הראשונה. אלא שבפועל השפעתם של יהודי ארצות הברית הייתה מוגבלת.
- שמועות, שהתגלו כחסרות ביסוס, לפיהן גרמניה תקדים את בריטניה בהצהרה ציונית משלה.
- ההצהרה נועדה להמתיק את עוקצו של "חוק הזרים" אשר אסר על כניסה של יהודים לבריטניה מעבר למכסה קבועה נחקק באותה תקופה. כדי שלא לעורר את כעסה של הקהילה היהודית ניתנה ההצהרה פרו-ציונית.
- שיקול מוסרי טהור, לפיו יש למצוא פתרון בעיית העם היהודי הנרדף.
- מעמדו הרם של חיים ויצמן בקרב ההנהגה הבריטית, בין השאר כממציא הטכניקה להפקת אצטון ששימשה את הבריטים במלחמה, ויכולות השתדלנות המעולות שלו.
- זהות ההנהגה הבריטית: הממשלה הבריטית החדשה משנת 1916 בראשות לויד ג'ורג', ביחד עם אלפרד מילנר, ארתור ג'יימס בלפור בלפור ומארק סייקס נוטה להיות קשובה לתחינת הציונים משיקולים אסטרטגיים ואמוניים-נוצריים.
[עריכה] חשיבות ההצהרה
הצהרת בלפור הייתה ההישג המדיני המשמעותי הראשון של התנועה הציונית. בפעם הראשונה הכירה מעצמה זרה במסמך רשמי בזכויותיהם של היהודים לבית לאומי בארץ־ישראל. ההצהרה, המבטאת במשתמע הכרה ביהודים כעם, הייתה מאוחר למסמך יסודי במתן המנדט הבריטי על ארץ־ישראל. אלא שבמהלך שנות שלטונם בארץ, צמצמו הבריטים את משמעותה של ההצהרה בספרים הלבנים שפרסמו, ובמיוחד בספר הלבן משנת 1939. ההצהרה נתנה לתנועה הציונית יוקרה רבה, העלתה את מורל היהודים ברחבי הגולה, הפיחה בהם תקווה להתחדשות עם ישראל בארצו, ועזרה להגביר את העלייה ארצה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 טקסט בוויקיטקסט: הצהרת בלפור |
- המסמך המקורי - באתר הספרייה הבריטית
- הרקע ההיסטורי להצהרה אתר הסוכנות היהודית
