פרסקו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח פרסקו, או בעברית תמשיח (באיטלקית: affresco) מגיע מהביטוי האיטלקי a fresco שפירושה "טרי" או "באופן טרי", ומתאר טכניקת ציור קיר אשר מתבססת על ציור ישירות על טיח סיד לח (על כן השימוש במונח "טרי"). בטכניקה זו הצבע מתיבש יחד עם הטיח והופך לחלק אינטגרלי ממנו ומהקיר (להבדיל מטכניקות הציור אחרות, בהן הצבע והמצע עליו הוא מצויר מהווים שכבות נפרדות).
בציור פרסקו האמן מערבב פיגמנטים במים בלבד ומורח אותם על טיח לח אשר נמרח על הקיר באותו יום. כאשר הטיח מתיבש נוצרת תגובה כימית בינו לבין הפחמן דו חמצני באוויר. כתוצאה מתגובה זו נוצר על פני השטח של הטיח קרום מיקרוסקופי שקוף של קלציום קרבונט. קרום זה מכסה גם את הפיגמנט ומגן עליו לאורך זמן. לא ניתן להמשיך את הציור לאחר תחילת תהליך ההתיבשות והווצרות הקרום, על כן על הצייר לסיים את מלאכתו באותו יום בו התחיל בה. ציורים המשתרעים על פני משטחים נרחבים אשר לא ניתן לצייר ביום אחד מתבצעים בחלקים: האמן מורח מדי יום שכבת טיח אך ורק על פני האזור שיש בכוונתו לצייר באותו יום ומצייר את אותו מקטע. למחרת הוא מצייר מקטע נוסף תוך הסוואת החיבור בין המקטעים השונים, ותוך שימוש באותם גוונים בהם השתמש במקטע הסמוך, וכן הלאה עד לכיסוי כל השטח המיועד לציור. תהליך זה אטי ביותר- האמן הרנסאנסי מיכלאנג'לו צייר את הפרסקאות על תקרת הקפלה הסיקסטינית ברומא (ראו תמונה) במשך ארבע שנים תמימות. אמנים רבים היו נעזרים במספר רב של שוליות שסייעו להם בהכנת החומרים או בציור פרטים לא מסובכים בציור.
טכניקת הפרסקו עמידה ביותר לאורך זמן, מאחר שהצבע משתמר כל עוד הטיח עצמו אינו מתפורר. הטכניקה הייתה בשימוש כבר בעת העתיקה, והשתמרו עד היום פרסקאות רבים של תרבויות יוון ורומא החל מהאלף הראשון לפני הספירה. בתקופת ימי הביניים והרנסאנס הטכניקה אומצה במערב אירופה ונחשבה לטכניקה של אמנים גדולים במיוחד, משום שהיא קשה ביותר ליישום, מכמה סיבות:
- בעת הייבוש הצבעים משנים גוון, ויש צורך במיומנות גבוהה ביותר כדי לערבב מדי יום את אותו צבע במדויק ולהגיע בסופו של דבר אל הגוון הרצוי.
- לא ניתן לתקן שגיאות, למחקן או לכסותן; כדי לתקן שגיאות יש להסיר את שכבת הטיח, למרוח טיח חדש ולצייר מחדש את האזור השגוי, או לחילופין לכסות את הטעות בשיטת ה"סקו" (secco משמעו "יבש" באיטלקית), כלומר ציור על קיר יבש בפיגמנטים מעורבים בחומר "מתווך" כגון ביצה, דבק עצמות, שרף טבעי וכד'. טכניקת הסקו קלה יותר ליישום אך עמידה הרבה פחות, על כן צייר שנאלץ לבצע תיקונים נחשב ללא מיומן.
- פיגמנטים מסוימים (בפרט תחמוצות של עופרת או נחושת, שצבען לבן, אדום, ירוק או כחול) אינם מתאימים לטכניקת הפרסקו משום שהתגובה הכימית בינם לבין הסיד הטרי גורמת להשחרתם. כדי להשתמש בפיגמנטים אלו על האמן לצייר תחילה את הפרסקו בלעדיהם, ולאחר התיבשות הציור עליו להוסיף את הפרטים הרצויים בטכניקת הסקו.
אמנים שמיומנותם לא הספיקה לציור פרסקאות היו משתמשים בטכניקת הסקו או בטכניקת "מצו פרסקו" ("חצי פרסקו"). בטכניקה זו האמן מצייר בפיגמנטים מעורבים בחלב סיד על קיר יבש. בדומה לטכניקת הפרסקו, בעת התיבשות הצבע נוצר אותו קרום של קלציום קרבונט המגן על הצבע, אך בניגוד לטכניקת הפרסקו שכבת הצבע מהווה שכבה נפרדת מהקיר ועל כן פחות עמידה.
