המונולית מכורח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונולית מכורח הוא מונולית המתאר את קרב קרקר.
בשנת 853 לפנה"ס יצא שלמנאסר השלישי, מלך אשור למסע כיבושים באזור צפון סוריה. מטרת מסע המלחמה היה להרחיב את שטחי השליטה של אשור. הקרב נערך בשנתו השישית של מלוכת שלמנאסר השלישי, אחרי שהשלים את השתלטות על דרכי המסחר המרכזיות.
מלכי האזור זיהו את כוונות שלמנאסר, והקימו כנגדו קואליציה של 12 מלכים. שלושה מלכים הנהיגו את הקואליציה ואחד מהם היה מלך ישראל, אחאב.
בהקשרו המקראי של המונולית ניתן להבין שלאחאב הייתה עוצמה צבאית גדולה, המונה את כמות המרכבות הגדולה ביותר בין הארצות השכנות של ממלכת ישראל. מעמדו היה גבוה ביותר, הן מבחינה מדינית והן מבחינה בינלאומית. אולם, עקב חטאיו הסופר המקראי נמנע מציון מידע זה בתנ"ך.
