אבי רוד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: יותר מדי סופרלטיבים וביטויים מוטים שחוזרים על עצמם ובעצם לא אומרים כלום פרט למה דעתו של כותב הערך עליהם ("יפהפה", "מתוק", "שמיימי", "מקסים"). אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
| אבי רוד Abbey Road |
||
|---|---|---|
 |
||
| אלבום מאת הביטלס | ||
| יצא לאור | 26 בספטמבר, 1969 | |
| הוקלט | 20 באפריל - 18 באוגוסט, 1969 | |
| ז'אנר(ים) | רוק | |
| אורך | 44:09 | |
| חברת תקליטים | אפל, פרלופון, EMI | |
| מפיק(ים) | ג'ורג' מרטין | |
| כרונולוגיית הביטלס | ||
| Yellow Submarine (1969) |
אבי רוד Abbey Road (1969) |
Let It Be (1970) |
| האלבום ב-allmusic | ||
| [{{{amg2}}} האלבום ב-allmusic] | ||
| האלבום ב-Mooma | ||
אבי רוד (באנגלית: Abbey Road) הוא האלבום ה-12 במספר של הביטלס, למרות שהוא היה האחרון שהוקלט. הוא הוצא ב-26 בספטמבר, 1969 בבריטניה וב-1 באוקטובר, 1969 בארצות הברית. האלבום על שמו של רחוב אבי רוד בו נמצאים אולפני ההקלטות של EMI שם הוקלט האלבום. התמונה שעל עטיפת האלבום צולמה מחוץ לאולפנים ברחוב אבי רוד. השפעתו של אלבום זה הייתה כה גדולה ששמם של האולפנים שונה בשנת 1970 מ"אולפני EMI" ל"אולפני אבי רוד".
תוכן עניינים |
[עריכה] רשימת השמעה
[עריכה] צד ראשון
[עריכה] צד שני
|
[עריכה] סקירה על האלבום
[עריכה] רקע
"אבי רוד" הוא האלבום האחרון (כרונולוגית) שהוקלט על ידי הביטלס. בתקופה שבה הוקלט הביטלס כבר היו, למעשה, בסוף דרכם כלהקה. בשנת 1968, במהלך נסיעתה של הלהקה להודו, התגלו חילוקי דעות בין ארבעת חברי הלהקה, שנבעו מסיבות שונות - בין היתר, התקרבותו של ג'ורג' האריסון לבודהיזם, והזמן הרב שבילה ג'ון לנון עם אהובתו החדשה, יוקו אונו. עם החזרה ללונדון, הביטלס בעצם הפסיקו ליצור מוזיקה ביחד ופנו כל אחד לדרכו שלו. האלבום Let It Be, שהוקלט בתחילת 1969, הוא התוצאה של היצירה האינדיבידואלית הזאת, מה גם שהוא נכתב בתקופת מתח רבה ולכן רובו עצוב ואינטימי, והוא למעשה אלבום שנגנז על ידי הלהקה עד לשלב מאוחר יותר. הביטלס, שהבינו שמדובר כנראה באלבום האחרון שלהם, לא רצו שאלבום כזה יהווה את שירת הברבור של הלהקה. המפיק לשעבר ג'ורג' מרטין הוזעק כדי לנסות ולהפיק אלבום שיחזיר את הלהקה לעבודת הצוות, עבודת האולפן וכתיבת השירים שלה, ויהווה אכן אלבום פרידה שהקהל לא ישכח לעולם. מרטין הצליח להשפיע על לבבות חברי הלהקה, ולגרום לקירוב מחודש (גם אם זמני בלבד), והלהקה הוציאה תחת ידיה אלבום שמהווה נקודת ציון בהיסטוריה של הרוק גם ללא ההקשר המיתולוגי שמאחוריו.
[עריכה] האלבום
צידו הראשון של האלבום מכיל להיטי רוק הנחשבים למשובחים. הוא נפתח עם "Come Together" - שיר כבד למדי, באופן לא אופייני כל-כך לביטלס, בעל חיספוס בלוזי ותפקיד גיטרה בס של פול מקרטני. השירה של ג'ון לנון הוקלטה באמצעות אילתורי אולפן שהיו חדשניים (שהיום מסוגל לבצע כל מכשיר אפקטים דיגיטלי).
השיר "something" הוא חיבורו המפורסם ביותר של ג'ורג' האריסון, שאומרים שהוא הגיע לשיא פריחתו המוזיקלית בביטלס באלבום זה. זוהי בלדה הנחשבת ליפהפיה, שנכתבה לאישתו דאז, פאטי האריסון.
"Maxwell's Silver Hammer" הוא שיר ילדותי ועליז של פול מקרטני, למרות שהוא עוסק ברוצח סדרתי מטורף. השיר נכנס לאלבום למרות התנגדות מוחצת של לנון, שחשב שהשיר טיפשי מדי.
"Oh! Darling" הוא מחווה של פול מקרטני לבלדות של שנות החמישים. לנון אמר במספר ראיונות כי לדעתו הוא היה מבצע טוב יותר את השיר, אך נאמר שבשיר מגיע מקרטני לשיאים חדשים כמבצע קולי בביטלס בפרט וברוק בכלל.
"Octopuse's Garden" הוא תרומתו היחידה של רינגו סטאר לאלבום. השיר מספר על תמנון שחי מתחת לים, והוא מבוצע כמיטב המסורת של סטאר, בקולו הליצני והעליז, ולרוב משרה תחושה מבודחת וקלילה.
"I Want You (She's So Heavy", השיר החותם את צידו הראשון של התקליט, הוא אנטיתזה מוחלטת לשירים שבאו לפניו. אורך שיר ביטלסי ממוצע נע בין דקה וחצי לשלוש דקות, אך אורכו של השיר הזה הוא קרוב לשמונה דקות. זהו שיר מוזר, אפל וכבד יחסית לסגנונם הרגיל של הביטלס. בשיר הזה ניסו הביטלס להשתמש במגוון טכניקות הקלטה שבזמן זה היו חדישות, כגון הקלטה בערוצים, ריבוי קולות, שימוש בכלים לא קונבנציונליים כגון אורגן וסינטיסייזר, ועוד. השיר מורכב משני חלקים - בראשון, חוזר לנון על השורה "I want you so bad, it's driving me mad" מספר רב של פעמים, לצלילי מקצב סולידי שמזכיר לעיתים את סנטנה. בפזמון, אומר בקול רם לנון את המשפט "She's so heavy" על רקע קצב אינטנסיבי ומאיים יותר. לאחר מכן חוזר הבית במקצב שונה במקצת, ואחריו - הפזמון, שנמשך למעשה עד סוף השיר, במשך למעלה משלוש דקות - וחוזר על עצמו פעם אחר פעם, כאשר לקראת הסוף מופיע רעש סטטי מוזר וצורם, שבולע את הכלים האחרים. לאחר 7 דקות ו-47 שניות נפסק הכול במפתיע. השיר אינו מסתיים בשום צורה מקובלת - הוא פשוט נפסק, כאילו מישהו הוציא את התקע מהשקע.
צידו השני של האלבום נפתח בניגוד מוחלט לשיר שחתם את הצד הראשון. אחרי הכובד המפתיע והאפל של "I Want You", ולאחר ההפסקה הפתאומית של המוזיקה, מתחילים להישמע צלילים מתוקים ומלודיים. השיר "Here Comes The Sun" כולו הוא שיר אביבי מקסים, אחד מחיבוריו הבולטים של ג'ורג' האריסון, וכולו משופע בשמחת השמש והפריחה.
"Because" הוא שיר שמימי, נוגה ויפהפה המציג את שיא ההרמוניה הווקאלית שהביטלס הגיעו אליה כלהקה. זהו שיר פילוסופי שעוסק בחיים ובאהבה. בפתיחה מנוגן קטע בצ'מבלו על-ידי מפיק האלבום ג'ורג' מרטין, שנשמע דומה מאוד ליצירות הקלאסיות של המאה ה-18, ואכן, את ההשראה לפתיחה קיבל לנון לאחר שצפה ביוקו אונו מנגנת על פסנתר יצירה של בטהובן.
אחרי "Because", מתחילה שרשרת שירים המקושרים אחד לשני שממלאת כמעט את כל צידו השני של האלבום.
"You Never Give Me Your Money" נפתח כבלדה עם צלילים נוגים של פסנתר וגיטרה, והופך להיות קופצני ורוקי. גם בשיר זה מציג מקרטני איכויות קוליות של זמר רוק מעולה. השיר מסתיים לצלילי חשיכה - קולות לילה וצרצרים, שמהווים רקע לתחילת השיר הבא - "Sun King". לאחר פתיחה מתוקה של גיטרות וצלילי בס גבוהים, מגיע אקורד ווקאלי הרמוני להפליא של לנון ומקרטני, ולאחריו הבית היחיד בשיר, המדבר על זריחת השמש, ומורכב, לצד אנגלית, גם מערב רב של מילים באיטלקית, ספרדית ופורטוגזית וכן בג'יבריש, שלרובן אין משמעות אמיתית. השיר מתמזג באופן ישיר ל-"Mean Mr. Mustard", שיר שמח המתאר את קורותיו של האדון האקסצנטרי, ומיד לאחריו - "Polythene Pam" המתאר את מעלליה של אחותו של אותו אדון, שהיא למעשה שירלי, אחותו של ג'ון לנון.
בין שני שירים אלה, במקור, היה שיר נוסף וקצרצר בשם "Her Majesty", שהוא בסה"כ 23 שניות של ליריקה מהירה של פול מקרטני. מקרטני החליט בסופו של דבר לחתוך את השיר הזה החוצה מהמחרוזת, והורה לטכנאי "לזרוק" אותו. הטכנאי, לעומת זאת, קיבל הוראות שלא לזרוק לעולם חומר של הביטלס, ושמר את השיר הקצרצר לשימוש מאוחר יותר.
השיר הבא לאחר "Polythene Pam" הוא "She Came In Through The Bathroom Window", שיר רוק קצבי של מקרטני, והוא חותם את חלקה הראשון של המחרוזת. לאחריו - "Golden Slumbers", שהוא שיר ערש (אלו הם קרומי השינה העוטפים את העין), המתחבר ישירות ל-"Carry That Weight". שיר זה מורכב למעשה משורה אחת ויחידה, שלאחריה מופיע בית נוסף של השיר "You Never Give Me Your Money" - שפתח את המחרוזת, וכן אותם אקורדים שמסיימים אותו. מיד לאחריו - השיר הקצבי "The End". בחלקו הראשון משתעשעים לנון, מקרטני והאריסון באילתורים על הגיטרות, כל אחד בתורו, וכן יש בו את סולו התופים היחיד של רינגו סטאר בכל הקלטות הביטלס. בחלקו השני, לאחר פאוזה קצרה של פסנתר, נשמע המשפט המסכם - "And in the end, the love you take is equal to the love you make" (בסופו של דבר, האהבה שאתה מקבל שווה לאהבה שאתה נותן). אחרי משפט זה, נשמע מצלול של קולות, אורגן, גיטרות וכלי נשיפה ומיתר שמסתיים באקורד מלכותי ורב רושם.
לכאורה, אין דרך יפה ומרשימה מזאת לסיים את האלבום האחרון של הביטלס. אך לחברי הלהקה היה טריק קטן בשרוול. בסוף השיר "The End" יש כמעט 20 שניות של שקט מוחלט - מי שהאזין לאלבום היה בטוח שהוא הסתיים. לאחר מכן נשמע אקורד פתאומי, חזק ומפתיע, ולאחריו אותו שיר שנחתך החוצה מן המחרוזת הראשונה - "Her Majesty". האקורד המפתיע אינו אלא סיומו של השיר "Mean Mr. Mustard". לאחר 23 שניות שבהן פול מקרטני מדבר על הוד מעלתה, נקטע השיר במפתיע, בדיוק כמו בסוף השיר "I Want You" בצידו הראשון של האלבום, כאילו מישהו הוציא את התקע.
כך מסתיים האלבום "Abbey Road". הסיום המפתיע היה הדרך של הביטלס לוודא שלא ישכחו את האלבום הזה, ואותם בכלל. אין ספק שהאלבום נצרב בזכרון ההיסטוריה כיצירת מופת של שיתוף פעולה, חשיבה יצירתית וגאונות מוזיקלית.
| הביטלס | |
|---|---|
| ג'ון לנון | פול מקרטני | ג'ורג' האריסון | רינגו סטאר |
|
| הנהלה | הפקה |
| בריאן אפשטיין | אלן קליין | הקלטות אפל | ג'ורג' מרטין | ג'ף אמריק | נורמן סמית' | אולפני אבי רוד |
| אלבומי אולפן | |
|
Please Please Me (1963) | With the Beatles (1963) | A Hard Day's Night (1964) | Beatles for Sale (1964) | Help! (1965) | Rubber Soul (1965) | Revolver (1966) | Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band (1967) | Magical Mystery Tour (1967) | The Beatles (1968) | Yellow Submarine (1969) | Abbey Road (1969) | Let It Be (1970) |
|
| אוספים | |
|
The Beatles-1962-1966 (1973) | The Beatles-1967-1970 (1973) | Rock 'n' Roll Music (1976) | The Beatles at the Hollywood Bowl (1977) | Live at the Star Club: 1962 (1977) | Love Songs (1977) | The Beatles Collection (1978) | Rarities (1978) | The Beatles' Ballads (1980) | Reel Music (1982) | 20 Greatest Hits (1982) | Past Masters, Volume One (1988) | Past Masters, Volume Two (1988) | The Beatles Box Set (1988) | Live at the BBC (1994) | Anthology 1 (1995) | Anthology 2 (1996) | Anthology 3 (1996) | 1 (2000) | Let It Be… Naked (2003) | The Capitol Albums, Volume 1 (2004) | The Capitol Albums, Volume 2 (2006) | LOVE (2006) |
|
| סרטים | |
|
A Hard Day's Night (1964) | Help! (1965) | Magical Mystery Tour (1967) | Yellow Submarine (1968) | Let It Be (1970) |
|
| ערכים נוספים | |
| ביטלמניה | תאוריית הקשר על מותו של פול מקרטני | יוקו אונו | אנטלוגיה | |
