דוד וגלית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בדוד וגלית, דמויות מהתנ"ך. לערך העוסק בשפות גאליות, ראו גאלית.
סיפור דוד וגָּלְיָת הוא סיפור נצחונו של דוד המלך, בנערותו, על גָּלְיָת, ענק ממחנה הפלשתים שלחמו נגד ישראל. סיפור דוד וגָּלְיָת הפך לשם נרדף לתיאור מצב בו בעימות בין שני צדדים מנצח הצד שלכאורה נראה חלש יותר, בזכות צדקתו, חכמתו או אמונתו העצמית.
בסיפור זה מתגלה דוד באומץ לבו וכמנהיג, שאינו חושש ללחום בחזית כשליח העם. בנוסף, מובעת אמונתו הגדולה באלוהים, ובכך שהמלחמה מוכרעת לא על ידי נשק אלא על ידי אמונה זו.
הסיפור בשלימותו מובא בספר שמואל א' פרק יז, וממנו נלקחו הציטוטים דלקמן.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע: מלחמת ישראל ופלשתים
בתחילה, מתאר הפסוק את המלחמה שפלשתים קראו על ישראל, ועל הערכותו כוחותיו של שאול נגדם:
וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שכה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכה וּבֵין-עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים. וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים.
בשלב זה מופיע גָּלְיָת, המתואר כענק רב עוצמה ומפחיד ביותר:
וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת. גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת וְכוֹבַע נְחשֶׁת עַל-ראשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת-אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחשֶׁת וּמִצְחַת נְחשֶׁת עַל-רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו וחץ (וְעֵץ) חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר ארְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ-מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנשֵׂא הַצִּנָּה הלֵךְ לְפָנָיו.
גָּלְיָת מציב לישראלים אתגר: במקום להילחם, שלחו גיבור מאצלכם שילחם נגדי. אם ינצח - ניצחתם במלחמה.
וַיַּעֲמד וַיִּקְרָא אֶל-מַעַרְכת יִשְׂרָאֵל וַיאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרךְ מִלְחָמָה. הֲלוֹא אָנכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ-לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי אִם-יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם-אֲנִי אוּכַל-לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אתָנוּ.
כששומעים בני ישראל את הדברים הללו, הם נבהלים מאוד:
וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל-יִשְׂרָאֵל אֶת-דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאד.
[עריכה] דוד שומע על איומי גלית, ומעוניין ליטול את האתגר
באותו הזמן דוד, שעדיין משמש בתור רועה צאן, נשלח על ידי אביו להביא ציוד לאחיו הלוחמים.
וַיאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ קַח-נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ.
במחנה שומע דוד את אשר אומר גָּלְיָת.
וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת ממערות (מִמַּעַרְכוֹת) פְּלִשְׁתִּים וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמַע דָּוִד.
דוד אינו נבהל לשמע גָּלְיָת. להפך, הוא מתרגז.
וַיאמֶר דָּוִד אֶל-הָאֲנָשִׁים הָעמְדִים עִמּוֹ לֵאמר מַה-יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל. כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלהִים חַיִּים.
שאול אוסר על דוד ללכת, כי דוד הוא נער, ואילו גָּלְיָת איש מלחמה מיומן.
וַיאמֶר שָׁאוּל אֶל-דָּוִד לא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם, עִמּוֹ. כִּי-נַעַר אַתָּה וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו.
דוד מספר לשאול על אריה ודוב שאותם הביס כשניסו לגנוב שה מהעדר, ומשכנע אותו לשלוח אותו לקרב. דוד משוכנע שאלוהים יסייע בידו ויבטיח לו את הנצחון בקרב.
וַיאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל רעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת-הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. לו גַּם אֶת-הָאֲרִי גַּם-הַדּב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכת אֱלהִים חַיִּים. וַיאמֶר דָּוִד יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה וַיאמֶר שָׁאוּל אֶל-דָּוִד לֵךְ וַיהוָה יִהְיֶה עִמָּךְ.
[עריכה] המאבק
לאחר ששאול משתכנע כי ביכולת דוד לגבור על גלית, הוא נותן לו נשק ושריון, אבל דוד אינו חייל, ולא מסוגל ללכת איתם. הוא יוצא לקראת גָּלְיָת עם מקל, קלע וחמש אבנים.
וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת-דָּוִד מַדָּיו וְנָתַן קוֹבַע נְחשֶׁת עַל-ראשׁוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אתוֹ שִׁרְיוֹן. וַיַּחְגר דָּוִד אֶת-חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו וַיאֶל לָלֶכֶת כִּי לא-נִסָּה וַיאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל לא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לא נִסִּיתִי וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו. וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי-אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אתָם בִּכְלִי הָרעִים אֲשֶׁר-לוֹ וּבַיַּלְקוּט--וְקַלְעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי.
כשגָּלְיָת רואה את דוד, הוא לועג לו ומקלל אותו ואת אלוהיו:
וַיאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-דָּוִד, הֲכֶלֶב אָנכִי, כִּי-אַתָּה בָא-אֵלַי בַּמַּקְלוֹת; וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת-דָּוִד, בֵּאלהָיו.
דוד משיב לגָּלְיָת ומנבא לו תבוסה. מדבריו עולה כי הוא משמש כשליחו של אלוהים, וכנציג של כל העם. כאן ניתן לראות את ראשיתו דרכו של דוד כמלך.
וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי, אַתָּה בָּא אֵלַי, בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן; וְאָנכִי בָא-אֵלֶיךָ, בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ. הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְהוָה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ, וַהֲסִרתִי אֶת-ראשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ; וְיֵדְעוּ, כָּל-הָאָרֶץ, כִּי יֵשׁ אֱלהִים, לְיִשְׂרָאֵל. וְיֵדְעוּ כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה, כִּי-לא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ יְהוָה: כִּי לַיהוָה הַמִּלְחָמָה, וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ.
גָּלְיָת ודוד רצים זה לקראת זה, ודוד מיידֶה בגלית אבן עם הקלע שלו. גָּלְיָת מתמוטט כשהאבן פוגעת בראשו, ודוד, למרבה ההשפלה, כורת את ראשו של גָּלְיָת בחרבו שלו. למראה התבוסה המבישה, הפלשתים נמלטים על נפשם.
וְהָיָה כִּי-קָם הַפְּלִשְׁתִּי, וַיֵּלֶךְ וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד; וַיְמַהֵר דָּוִד, וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי. וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יָדוֹ אֶל-הַכֶּלִי, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע, וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-מִצְחוֹ; וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, וַיִּפּל עַל-פָּנָיו אָרְצָה. וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן-הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן, וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִתֵהוּ; וְחֶרֶב, אֵין בְּיַד-דָּוִד. וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמד אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת-חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ, וַיְמתְתֵהוּ, וַיִּכְרָת-בָּהּ, אֶת-ראשׁוֹ; וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי-מֵת גִּבּוֹרָם, וַיָּנֻסוּ.
[עריכה] דיעות חוקרים מודרניים
בניגוד למרבית הסיפורים בספר שמואל לא חוזר ספר דברי הימים על סיפור זה. דבר שעורר תמיהות לגבי אמיתות הסיפור אצל פרשנים מסוימים. מה עוד שהריגת גָּלְיָת הפלישתי מיוחסת לאחד מגיבורי דוד במקום אחר: "וַתְּהִי-עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם-פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן-יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים" (ש"ב כא,יט). לכן החוקרים נוטים לחשוב שסיפור הריגת גָּלְיָת יוחס לדוד כמיתוס גבורה רק לאחר המלכתו.
ישנם חוקרים הטוענים כי גוליית סבל ממחלות שונות אשר גרמו לגופו לגדול יתר על המידה.
[עריכה] גלית במוזיקה
אחד מלהיטי להקת כוורת, "גוליית", מתאר בצורה הומוריסטית את מאורעות חייו של גָּלְיָת, ולבסוף את הקרב בין דוד וגָּלְיָת.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אלישע פרוינד, מלחמת דוד וגולית, באתר דעת.
