אלפרד יודל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלפרד יודל (10 במאי 1890 - 16 באוקטובר 1946), גנרל אוברסט של הוורמאכט, מהאחראים הראשיים לפשעי המלחמה של הוורמאכט, הוצא להורג בעקבות משפטי נירנברג שבהם הורשע בפשעי מלחמה.
יודל נולד בוירצבורג, גרמניה למשפחה בעלת מסורת צבאית. הוא חונך כצוער בבית ספר במינכן, סיים את לימודיו בשנת 1910, והצטרף לצבא כקצין תותחנים. במלחמת העולם הראשונה שימש כמפקד סוללת תותחים, ושירת בחזית המערבית בין 1914 ל- 1916 ואף נפצע פעמיים. בשנת 1917 שירת שירות קצר בחזית המזרחית לפני שהוחזר למערב כקצין שלישות. אחרי המלחמה נשאר יודל במסגרת הצבאית, בצבא המקוצץ שהתיר הסכם ורסאי.
יודל נפגש לראשונה עם אדולף היטלר בשנת 1923. הוא קודם באופן רגיל ובשנת 1935 מונה למפקד ההגנה הלאומית באו.ק.וו.. בשנים שלפני מלחמת העולם השניה מונה לתפקידים מבצעיים שונים, אך מחודש אוגוסט 1939 שימש בתפקיד ראש המבצעים של האו.ק.וו. (הפיקוד העליון על הכוחות המזויינים). יודל היה דמות מפתח במבצעים הגרמנים מאז ואילך. הוא נפצע במהלך קשר העשרים ביולי, והוכיח את נאמנותו המלאה לאדולף היטלר.
יודל היה שותף מלא בתכנון המלחמה התוקפנית כלפי ארצות אירופה, ובפשעי המלחמה שפשע שם הוורמאכט, לרבות היחס ליהודים, ולשבויי מלחמה ואוכלוסייה אזרחית במהלך מסע המלחמה ברוסיה. יודל היה גם שותף מלא לטעויותיו הצבאיות של היטלר, ובראשן הפקרת הארמיה השישית למצור הרוסי במהלך הקרב על סטאלינגרד. אופיינית היא התמונה הבאה משנת 1942 עת רצה היטלר להורות לארמיה השלישית שלא לפרוץ את המצור הרוסי. הוא זימן אליו את ראש המטה הכללי, הגנרל קורט צייטצלר, את ראש הפיקוד העליון של האו.ק.וו. קייטל, ואת יודל, ופנה אליהם ושאל האם עליו לנטוש את סטאליגנרד או לא. צייטצלר, שהיה איש צבא עצמאי יחסית ומקצועי (ואכן לא החזיק זמן רב בתפקידו) הביע התנגדות, אך קייטל פרץ בקריאה: "מיין פיהרר - עמוד על הוולגה!", ואילו יודל הציע להמתין ולראות מה יהיה המצב בעתיד (דבר השקול להוראה שלא לפרוץ את המצור). כך שימש יודל כעלה תאנה להחלטותיו של היטלר, ותהינה שגויות או נפשעות ככל שתהינה.
פעם אחת בלבד במהלך כל הקריירה שלו התנגד יודל להחלטתו של היטלר. היה זה כאשר הוחלף מפקד הצבא בקווקז, הפילדמרשל ליסט, ויחד עמו ראש המטה הכללי, הגנרל פרנץ הלדר. משהביע את התנגדותו, והגן על הקצינים המודחים, סירב היטלר ללחוץ את ידו או לסעוד עמו, ואף שקל להחליפו, אך לבסוף יישרו השנים את ההדורים ונותרו נאמנים זה לזה עד לסוף המלחמה. היטלר אף מינה את יודל לדרגת קולונל גנרל בשנת 1944.
יודל היה בין החותמים על כניעת גרמניה בעיר ריימס ב-7 במאי בשם נשיאה הזמני של גרמניה גרוס אדמירל קרל דניץ. לאחר מכן נעצר והועבר למחנה שבויים בפלנסבורג, והועמד למשפט במשפט פושעי המלחמה בנירנברג. הוא הואשם בקשר לפשעים כנגד השלום, תכנון יזום ועריכת מלחמה תוקפנית, פשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות. הוא טען כי אינו אשם "בפני האל, בפני ההיסטוריה, ובפני עמי". הוא נמצא אשם בכל סעיפי האישום, ונתלה על אף שביקש כי יוצא להורג באמצעות כיתת יורים, מילותיו האחרונות היו "ברכותי לך, גרמניה שלי", גופתו נשרפה במחנה הריכוז דכאו ואפרו פוזר במיקום לא ידוע.
ב-1953 בית משפט גרמני לדה-נאציפיקציה טיהר את שמו אחרי מותו וזיכה אותו מכל ההאשמות.
