אליעזר מנחם מן שך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרב אלעזר מנחם מן שך (13 בינואר 1898 - 2 בנובמבר 2001), מראשי הקהילה החרדית-ליטאית בישראל.

הרב אלעזר מנחם מן שך נולד בעיירה ואבוילניק שבצפון ליטא.
כבר בהיותו ילד נשלח על ידי אמו ללמוד תורה, ומאז הגה בתורה בישיבות ליטא. בהגיעו לעיירה סלוצק ביקש להתקבל לישיבתו של הרב איסר זלמן מלצר, זה קיבל אותו בשמחה לישיבתו, ומאוחר יותר אף שידך לו את בת אחותו גוטל.

תוכן עניינים 1 יחסו לציונות 2 לעולם הפוליטי 3 מועצת גדולי התורה 4 הקמת ש"ס 5 "נאום השפנים" 6 המלחמה בחב"ד 7 אמונתו הפשוטה 8 שנותיו האחרונות 9 ילדיו 10 גילו המדוייק 11 ספריו 12 לקריאה נוספת 13 קישורים חיצוניים

[עריכה] יחסו לציונות

בשנת 1938 עלו הרב שך ואשתו גוטל לארץ ישראל. בשנותיו הראשונות בארץ הוא פרנס את עצמו באמצעות הוראה במוסדות לימוד ציוניים, כאלה שנפסלו מאוחר יותר בקרב ציבור החרדים. מסתבר שבעלותו לארץ לא הבחין הרב שך בהבדלים הקטנים שבין הקבוצות בארץ ואף לא גיבש לעצמו השקפה חרדית, כפי הנראה גם בהשפעה מרבו, דודה של אשתו, הרב איסר זלמן מלצר, דמות שזכתה להתקבל על הציבור החרדי כמודל לאישיות תורנית גבוהה.

הרב שך לימד באותן השנים בישיבת הדרום בראשות הרב צבי יהודה מלצר. באותו זמן לימד בישיבה גם קרוב משפחתו (מצד נשותיהם) הרב יהודה עמיטל. הרב שך שימש שם כראש מתיבתא תקופה קצרה. באחד הימים שלח הרב אברהם ישעיה קרליץ - "החזון איש", שבאותם הימים כבר הוכר כמנהיגה של היהדות התורנית, המכריע ומכוון בשאלות ההשקפה החרדיות, אליו בדברים, ובקשו להפסיק את ההוראה בישיבת הדרום. הוא גם היה זה שביקש מאת הרב מפוניבז' הרב יוסף שלמה כהנמן -לצרפו לישיבה ואכן בשנת 1952, מינה אותו הרב מפוניבז' כמגיד שיעור בישיבה.

מאוחר יותר, בשנות ה-60 הוא התמנה לתפקיד היוקרתי "ראש ישיבת פוניבז'". במשך שנים אלה אימץ לעצמו את ההשקפה החרדית המעט קיצונית. הוא התקרב לרבי יצחק זאב סולובייצ'יק - הרב מבריסק, שהיה ידוע בדעותיו הקיצוניות וביחס העויין שלו לחוזי המדינה וראשי הציונות. האחרון העריכו מאוד וקירב אותו. מאוחר יותר אף נתן הסכמה, לספרו של הרב שך "אבי עזרי" על המשנה תורה לרמב"ם. השפעתו של הרב סולובייצ'יק עליו הייתה מכרעת ועד מהרה הוא הפך לאבי ההשקפה התורנית החרדית, הדוגלת בלימוד התורה כערך עליון, ואינה מכירה בחוקי המדינה כמחייבים.

[עריכה] לעולם הפוליטי

מתוקף תפקידו כראש הישיבה הגדולה והיוקרתית ביותר בקרב החוגים החרדיים הליטאיים, הלך והתבסס מעמדו של הרב שך עם השנים והפך לכמעט מוחלט בקרב הציבור החרדי-ליטאי. לא היה מי שהעז לערער על מרותו בקרב הציבור הליטאי. הרבה מעבר למנהיגותו הרוחנית מעמדו של הרב שך התבסס כמעמד פוליטי, והוא צבר לו תומכים רבים, חלקם הגדול מתלמידיו בישיבת פוניבז', שקידמו את השפעתו וההערצה כלפיו בחוג הליטאי-חרדי.

לעולם הפוליטי הוא פרץ בסערה בשנות ה-80, כשהחל להתערב יותר ויותר בפוליטיקה החרדית. לשיא כוחו הפוליטי הגיע כשהקים בזו אחר זו שתי מפלגות חדשות - את ש"ס ב-1984 ואת דגל התורה ב-1988. הוא גם ייסד יומון חרדי, "יתד נאמן". שאמור היה לשרת את מטרותיו הפוליטיות. באותן שנים ניהל שתי מלחמות. האחת נגד השמאל ("נאום השפנים") ושמעון פרס (כשסיכל את סיכוייו לכונן ממשלה בעקבות "התרגיל המסריח" ב-1990), והשנייה נגד החסידות בכלל ובעיקר נגד החסידות המשפיעה והדומיננטית תנועת חב"ד שאת מנהיגה כינה "משיח שקר".

[עריכה] מועצת גדולי התורה

את צעדיו המעשיים הראשונים בעולם הפוליטי עשה בראשית שנות השבעים, כשכיהן כנשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. אך כאשר הציע "האיש החזק" במועצה, האדמו"ר מגור, לצרף לאגו"י את סיעת פועלי אגודת ישראל, נזדעזע הרב שך ופרש מהמועצה בטריקת דלת.

פעם שנייה פרש מהמועצה ב-1984, כשהחליטה המועצה בניגוד לדעתו להנהיג רוטציה באיוש רשימת אגו"י לכנסת. באותה שנה חבר לרב עובדיה יוסף, שחלם גם הוא על הקמת מפלגה חרדית-ספרדית, ושניהם, בתיווכו של אריה דרעי, הקימו ב-1984 את רשימת ש"ס. אגו"י עדיין קיוותה שהרב שך, האשכנזי, לא יתן תמיכה אלקטורלית למתחרה הספרדית, אך הופתעו להיווכח שבבוקר יום הבחירות, חולל הרב שך פוטש מדהים בעולם החרדי: הוא דאג שבשעת בוקר מוקדמת תתפשט כאש בשדה קוצים ברחבי הארץ הידיעה המדהימה: "הראש-ישיבה הורה להצביע ש"ס". הפוטש הזה הניב ארבעה מנדטים ראשונים לש"ס, שחלק ניכר מהם הגיע מתמיכת הציבור החרדי-ליטאי, שנענה לקריאת הרב שך.

[עריכה] הקמת ש"ס

המטרה של מקימי ש"ס הייתה לאפשר ליוצאי עדות המזרח החרדיים לקבל עצמאות משלהם ולא להיטמע בין האשכנזים. לצורך העניין רתם הרב שך את המפלגה אף למטרותיו. במקביל - לאחר מספר שנים - הוא הקים את תנועת 'דגל התורה', אחרי שהתגלעו מריבות בינו לבין רבני אגודת ישראל, בתוכה היה מוטמע הציבור הליטאי עד אז. בבחירות לכנסת, כמעט וכשלה מפלגתו החדשה ואולם בזכות הרוח אותה החדיר בתלמידיו ועושי דברו שמעתה השקיעו כל אונם בפוליטיקה, הצליח להכניס לכנסת שני נציגים - אברהם רביץ ומשה גפני. באותם בחירות קיבלה אגודת ישראל ממנה פרש 5 מנדטים עקב תמיכת חב"ד במפלגה שהייתה לחסידית.\

ב-1990 אחרי התרגיל המסריח, שבו תמכה ש"ס בשמאל, בהוראתו של הרב עובדיה יוסף, מנהיג המפלגה הרשמי, התנער הרב שך מן המפלגה וביכה את הקמתה, והסתכסך עם אריה דרעי.

[עריכה] "נאום השפנים"

ערך מורחב – נאום השפנים והחזירים

מעט לפני התרגיל המסריח, כשעמדה על הפרק השאלה האם 'דגל התורה' תעזור לפרס להקים את ממשלתו או לא, נישאו עיני כל העולם לפיו של שך, שאמור היה לנאום בכנס של דגל התורה בהיכל התרבות בתל אביב. הרב שך ניצל את ההזדמנות והרצה בפני עשרות צלמי טלוויזיה מכל העולם על עיקרי יהדות, נאום שנכנס לזיכרון הישראלי כנאום השפנים והחזירים. בין השאר אמר: "המערך ניתק את העבר מן העם היהודי. אם רוצים לבנות אומה שלא יהיה לה קשר עם האבות, דינה להיאבד. היום פוגשים ילדים שאינם יודעים להסביר מהו 'זכור את יום השבת לקדשו'. ישנם קיבוצים שאינם יודעים מה זה יום כיפור ומגדלים שפנים וחזירים. אין לנו תורה? אין לנו מסורת? במה אנחנו יהודים, אם לא בתורה"?. זעמם של רבים בארץ התעורר בעקבות התבטאויותיו, וטענו כי ניתן להביע את אותה עמדה בצורה יותר עדינה ואוהבת כראוי לרב ומחנך בישראל.

[עריכה] המלחמה בחב"ד

הרב שך גינה את חסידות חב"ד, שאותה כינה "הכת הידועה", ובפרט את העומד בראשה, האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון, ודרש להחרימם. בין מכתביו ניתן למצוא רשימות הדנות בחסידי חב"ד ובצורך להתרחק מהם. גם כששמע שכמה מבני ישיבתו ישיבת פוניבז' התחילו ללמוד בסתר את ספר התניא - ספר חסידות שחיבר האדמו"ר הזקן, הוציא הוראה להוציאם מהישיבה ולהפסיק את הלימוד בספר.

הוא טען כי מניעיו במלחמתו בחב"ד ובעומד בראשה נבעו בראש ובראשונה מחששו להפצת רעיון ההתמקדות באמונה במשיח, ואף טען בנאום ציבורי כי ניתן לחיות בגלות עוד אלפיים שנה ואין לדחוק את הקץ. אולם יש המדווחים כי בעת עלותו ארצה כפליט עני לא התקבל למשרת ראש ישיבה בחב"ד למרות הצגת מועמדותו, ושם נזרעו זרעי האיבה. בקרב חוגי החסידות ראו במלחמתו של הרב שך, מלחמה נגד כלל החסידות. בעקבות כך בבחירות 88', התפלגה דגל התורה (שהורכבה בעיקר מהציבור הליטאי) מאגודת ישראל, לאחר שביטאון 'המודיע' לא הסכים להחרים את תנועת חב"ד.

[עריכה] אמונתו הפשוטה

יחד עם היותו ראש ישיבה, סימל את האמונה התמימה וחסרת העמקות או המחקר על אודות אלוהים. היה נוהג להרצות בפני תלמידיו על היכולת לראות את אלוהים בכל דבר שמסביב. כך לדוגמה ניסה להוכיח את קיום האלוהים מכך שבכדי להפעיל מכשיר חשמל נצרכת פעולת אדם, והשמש שהיא מקור אנרגיה אדיר לא נזקקת לכאורה למפעיל, ראיה שקיים לה מפעיל. דומה כי בעקבותיו צעד ציבור תלמידיו בתלם זה לפיו האמונה באלוהים צריכה להיות מובנית ומושרשת באמצעות חינוך לה ולאו דווקא על ידי חקירה והבנה מעמיקה.

[עריכה] שנותיו האחרונות

בשנים האחרונות לחייו עקב צלילות דעת מוגבלת ניתק עצמו לחלוטין מעניינים חיצוניים ופוליטיים, ורק שלוש פעמים חרג ממנהגו והתבטא בנושאים ציבוריים-כלליים: כשהתעורר חשש שבג"ץ יורה על גיוס בני הישיבות לצבא, אמר כי "זה לא יעזור להם: שוחרי התורה לא ינטשו את הישיבות, אפילו במחיר ייהרג ובל יעבור". פעם שנייה כשהעניק לדרעי מחילה. פעם שלישית התבטא לאחר אסון מגדלי התאומים, כשנשאל לדעתו לנוכח הטרגדיה האמריקנית, ואמר כי "אנו נמצאים בימי צוק העיתים, ומחויבים להתפלל יותר, ללמוד יותר".

עוד בחייו, אחרי שהפסיק לתפקד, נמצאו לו מחליפים בהנהגת הציבור הליטאי. הבכיר שבהם הוא הרב יוסף שלום אלישיב, אך אין הוא מעורה בפוליטיקה כהרב שך.

הרב שך נפטר בט"ז בחשוון תשס"ב (2 בנובמבר 2001).

[עריכה] ילדיו

לרב שך בן ובת. בתו נשואה לרב החרדי מאיר צבי ברגמן. ובנו, ד"ר אפרים שך, בכיר במשרד החינוך, שבצעירותו הצטרף לשורות המזרחי. בת נוספת איבד טרם עלייתו מליטא.

[עריכה] גילו המדוייק

בכל השנים היו הדעות חלוקות לגבי גילו המדוייק. אך על פי מסמך שהתגלה אחרי מותו, החתום בידי הרב עצמו, נראה שגילו גבוה יותר מכל ההערכות - 108 שנים פחות חודשיים. תאריך לידתו של הרב שך מופיע במסמך שעליו חתם כראש ישיבת פוניבז' בשנת 1968. בכרטיס העובד שמילא הרב עבור מס הכנסה צוין כי נולד ב-י' בטבת 1894. אך למרות זאת, אין עדיין אפשרות לדעת את גילו המדוייק של הרב, משום שהתאריך הנ"ל אינו קיים. י' בטבת התרנ"ד חל ב-19 בדצמבר 1893, ואילו י' בטבת התרנ"ה חל ב-6 בינואר 1895. אולם בשנת ה'תשס"ו התגלה מסמך אותנטי בארכיון עיירת הולדתו של הרב שך. שם נכתב בכתב-יד ברור כי נולד בי"ט בטבת ה'תרנ"ח (13/1/1898). לפי זה נפטר בשלהי שנתו ה-104. צילום המסמך הנדיר נדפס בספר אודותיו מאת נכדו הרב אשר ברגמן "מרן הרב שך", בני-ברק ה'תשס"ו, עמ' 19-20.

[עריכה] ספריו

• אבי עזרי - פירוש על היד החזקה לרמב"ם.
• מכתבים ומאמרים - ששה חלקים (בשני כרכים) של אגרות ומאמרים

[עריכה] לקריאה נוספת

• אבישי בן חיים, איש ההשקפה - האידיאולוגיה החרדית על פי הרב שך, הוצאת מוזאיקה, 2004.
• בנימין בראון, "הרב שך: הערצת הרוח, ביקורת הלאומיות וההכרעות הפוליטיות במדינת ישראל", בתוך: דת ולאומיות בישראל ובמזרח התיכון (תשסג), עמ' 278-342.
• משה הורביץ, שהמפתח בידו, הוצאת כתר, 1989.
• הרב יואל שוורץ, אחר מיטתו, ירושלים: הוצ' דבר ירושלים, תשס"ב

[עריכה] קישורים חיצוניים

מאמר מאת אבישי בן חיים באתר YNET