אוסקר ויילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אוסקר פינגאל או'פלאהרטי וילס ויילד (Oscar Fingal O'Flahertie Wills Wilde באנגלית) (16 באוקטובר 1854 - 30 בנובמבר 1900) היה סופר ומחזאי אירי.

תוכן עניינים

1 ביוגרפיה
2 רשימה לא מלאה של יצירותיו
3 ספריו שתורגמו לעברית
4 מחזותיו בעברית
5 לקריאה נוספת
6 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

ויילד נולד בדאבלין, אירלנד לסר ויליאם וליידי ג'יין פרנצ'סקה ויילד. אביו היה מנתח אוזן ועין מהטובים באירלנד. לצד עיסוקו ברפואה, עסק אביו בחיבור ספרים על ארכיאולוגיה ופולקלור. לאביו היו ילדים מחוץ לנישואים, דבר שבא לידי ביטוי בדמויות במחזות השונים של אוסקר ויילד. אמו הייתה משוררת, שעבדה בתור מתרגמת, והייתה פעילה מאוד בתנועה לעצמאות אירית.

לאחר סיום לימודים בבית הספר המלכותי "פורטורה" (1864 - 1871), למד ויילד לימודים קלאסיים בטריניטי קולג' (דבלין) (1871 - 1874). משסיים בהצטיינות המשיך למודלן קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד (1874 - 1878). בזמן לימודיו באוקספורד, זכה ויילד בפרס "ניודיגייט" (Newdigate Prize) על הפואמה "ראבנה".

בזמן שהותו במודלן קולג', נודע במיוחד בזכות השתתפותו בתנועות אסתטיות ודקאדנטיות. הוא גידל שיער ארוך, קישט את חדרו בנוצות טווס, בחמניות ועוד. בעיקר נודעת מאותה תקופה אהבתו לשושנים ולצבעי השני והארגמן. התבטאותו הראשונה שזכתה לסנסציה לאומית הייתה "אני מתקשה לחיות באופן שיהלום כהלכה את החרסינה הכחולה שלי", ונטען כנגדו שהוא מביע בכך רעיונות פגאניים.

הוא הושפע מאוד משני מרצים, הסופרים האנגליים ג'ון ראסקין ווולטר פייטר (שהיו בעלי דעות מנוגדות), שדיברו על התפקיד המרכזי של האמנות בחיי היום היום. במהרה הפך ויילד לסניגור התנועה האסתטית ותמך בעקרון המרכזי של התנועה - אמנות לשם אמנות. את הדוקטרינה טבע הפילוסוף ויקטור קאוזין, קידם תאופיל גוטיה והביא לידי מימוש הצייר ג'יימס מק'ניל וויסלר.

ב-1879 התחיל ויילד להרצות על עקרונות האסתטיקה בלונדון. לאחר מכן יצא למסע הרצאות בארצות הברית וקנדה, אך ספג שם ביקורות נוקבות. באוקספורד זיכתה אותו תורתו בטבילה במימי הצ'רוול ובהשחתת חדריו. למרות הרדיפה אחריו, התורה קנתה לה אחיזה בקרב שכבות מסוימות בחברה.

ה"וואספ" (The Wasp), עיתון סן פרנסיסקני, פירסם קריקטורה שמציגה את ויילד ואת האסתטיציזם באור מגוחך. גם האופרטה "סבלנות" (Patience) (1881) של גילברט וסאליבן לגלגה על התורה שלו.

התנועה האסתטית הייתה מיוצגת על ידי האסכולה של ויליאם מוריס ודנטה גבריאל רוסטי והייתה בעלת השפעה ארוכת טווח על אמנות העיצוב הבריטית. כאסתטיקן מוביל, אוסקר ויילד הפך לאחת הדמויות החשובות בזמנו.

בשנת 1882 יצא למסע הרצאות נוסף בארצות הברית ולאחר מכן חזר לאנגליה ועבד בתור פרשן בעיתון "פאל מאל גאזט" (Pall Mall Gazette) בין השנים 1887-1889. לאחר מכן הפך להיות עורך עיתון "עולם האישה" (Woman's World). מכניסתו לתפקיד, זכה העיתון להצלחה רבה יותר מאשר מקודם, ובמסגרת זו הגה ויילד לראשונה את רעיון הסיפור בהמשכים, כשבכל גיליון מסופר ההמשך מהחלק הקודם, דבר שבדיעבד משך יותר קוראים. במשך תקופה זו פרסם את ספרו המפורסם ביותר, "הנסיך המאושר ואגדות אחרות" (1888). שלוש שנים לאחר מכן פרסם את הרומן "תמונתו של דוריאן גריי", המתאר את חייו של אדם אשר מבחינה חיצונית נשאר צעיר ויפה לנצח, אך מבחינה פנימית הוא רקוב ומושחת. רבים טענו שיש הקבלה בין עלילת הספר והדמויות המופיעות בו לבין חייו של וויילד. הוא עצמו אמר שהוא רואה בשלוש הדמויות המרכזיות את השתקפותו שלו: "באזיל הולוורד הוא מה שאני חושב שאני. לורד הנרי הוא מה שהעולם חושב שאני. דוריאן הוא מה שהייתי רוצה להיות - בזמן אחר, אולי".

בשנת 1884 התחתן עם קונסטנס לויד ונולדו לו שני בנים: סיריל (1885) וויויאן (1886). לאחר מותו שניהם שינו את שם משפחתם ל"הולנד", על שם אביהם החורג. בשנת 1881 פרסם ספר שירים, אך הם זכו להצלחה רק בקרב חוג מצומצם. "הנסיך המאושר ואגדות אחרות" הופיע ב-1888. הספר אוייר על ידי וולטר קריין וג'ייקוב הוד. ויילד הוציא ספר המשך בשם "בית הרימונים", והתבטא כי הספר לא מיועד לילדי בריטניה ולא לקהל הבריטי.

הרומן "תמונתו של דוריאן גריי" (1891) הרשים את הציבור יותר בגלל גישה זו מאשר בזכות האיכויות הספרותיות שלו. בינתיים כתב ויילד מאמרים בנושא האמנות וב-1891 הוציא שלושה מהם בספר בשם "כוונות" (Intentions).

פסלו של אוסקר ויילד, בדבלין

הסוגות האהובות עליו היו קומדיה ודרמה. משנת 1892 הוציא ויילד יצירה חדשה כמעט מדי שנה. הצלחתו הגדולה הראשונה הייתה בדרמה "מניפתה של ליידי וינדרמיר", שהועלתה בתיאטרון סנט ג'יימס. לאחר מכן הוא פרסם את "אישה ללא חשיבות", "בעל אידאלי" (1895) ו"חשיבותה של רצינות" (1895).

על היכולת הספרותית והדרמטית שבאו לידי ביטוי בהצגות אלו לא היו עוררין, למרות שהרעיונות והמעשים היו פרדוקסליים. בשנת 1893 סירב המו"ל שלו לפרסם את יצירתו "שלומית", אך היצירה פורסמה שנה לאחר מכן בתמיכת שרה ברנאר בפריז.

ויילד היה ביסקסואל. נטייתו למערכות יחסים עם גברים אחרים הייתה ידועה למדי בחייו. מערכת היחסים הראשונה שלו עם גבר אחר הייתה ככל הנראה עם רוברט רוס, שהיה חברו הטוב. בנוסף אליו היה במערכת יחסים עם הלורד אלפרד דאגלס, אותו כינה תמיד "בוזי" (Bosie). אביו של הלורד דאגלס, ג'ון שולטו דאגלס, המרקיז ה-9 מקווינסברי, העליב את ויילד פומבית בפתק (בשגיאת כתיב) שהשאיר לו. בפתק היה כתוב "מר ויילד, המתנהג כסדומאי" ("Mr. Wilde, posing as a Somdomite").

ויילד הגיש נגד המרקיז תביעת דיבה והוצאת לשון הרע. העימות ביניהם הרקיע שחקים ולטענת חלק מהביוגרפים, עודד אלפרד את ויילד לצאת למאבק נגד אביו. ויילד הפסיד במשפט, הואשם ב"הפקרות רבתי", לשון התקופה ל"הומוסקסואליות", ונאסר ב-6 באפריל 1895.

הוא הורשע ב-25 במאי 1895 ב"מעשי סדום והפקרות רבתי" (gross indecency) ונשפט לשנתיים של עבודות פרך בבית הסוהר של לונדון. בתחילה מנעו ממנו אפילו כלי כתיבה, כך שהוא לא יכול היה לכתוב. במשך שהותו בכלא, כתב ויילד מכתב ארוך לדאגלס. הוא נתן אותו לרוס, אך רוס שלח העתקים שלו ל-30,000 איש ששם משפחתם הוא דאגלס. המכתב פורסם ב-1905 (כ-5 שנים לאחר מותו של וויילד). עם הכותרת הלטינית "ממעמקים" (De Profundis), שנתן לו ויילד עצמו. בשנת 1949 פירסם אותו ויויאן הולנד בשנית, בתוספת חלקים שלא פורסמו במקור.

קברו של אוסקר ויילד בבית הקברות פר לשאז מאת הפסל יעקב אפשטיין

כתבי היד של "הטרגדיה הפלורנטינית" ומאמר על סונטות של שייקספיר נגנבו מביתו ב-1895. ב-1904 הועלתה בתיאטרון בברלין הטרגדיה בת 5 החלקים, "הדוכסית מפדואה" (שנכתבה על ידי ויילד ב-1883 עבור מארי אנדרסון, שלא שיחקה בה בסופו של דבר) בתרגום לגרמנית.

בריאותו של ויילד התערערה מאוד בכלא ומאז ששוחרר ב-19 במאי 1897, בילה את שארית ימיו חסר פרוטה ביבשת, תחת השם הבדוי סבסטיאן מלמות', תוך שהוא גוזר על עצמו גלות מרצון מהחברה ומחוגים ספרותיים. על ערש דווי החליף את דתו לדת הקתולית, שהעריץ מזה זמן רב.

ויילד נפטר מדלקת קרום המוח ב-30 בנובמבר 1900, בבית מלון בפריז. נתנו סיבות שונות למחלתו. הביוגרף ריצ'רד אלמן טען שמדובר בעגבת. מרלין הולנד, נכדו של וויילד, חשב שאין זה נכון היות שמחלתו של ויילד לוותה בניתוח. רופאיו ד"ר פול קלייס וא'קורט טוקר דיווחו שהמצב החמיר עקב זיהום באוזן.

מסופר כי בעת גסיסתו אמר ויילד בציניות - "אנוכי והטפט שעל הקיר מנהלים דו קרב, אחד מאיתנו יצטרך ליפול ראשון".

הוא נקבר בבית קברות בשם "סימטייר דה באנייה" (Cimetiere de Bagneux) מחוץ לפריז, אך לאחר מכן הועברה גופתו לבית הקברות "פר לשאז" (Père Lachaise) בפריז. קיימת מסורת בין חובבי וויילד, לפיה נוהגים לנשק את מצבת הקבר בפה מרוח בשפתון.

[עריכה] רשימה לא מלאה של יצירותיו

תמונתו של דוריאן גריי (The Picture of Dorian Gray) - תורגם לעברית, ראה רשימה למטה.
מניפתה של ליידי וינדרמיר (Lady Windermere's Fan) - תורגם לעברית, ראה רשימה למטה.
אישה ללא חשיבות (A Woman of No Importance)
חשיבותה של רצינות (The Importance of Being Earnest) - תורגם לעברית, ראה רשימה למטה.
בעל אידאלי (An Ideal Husband)
שלומית (Salomé) - תורגם לעברית, ראה רשימה למטה.
הדוכסית מפדואה (The Duchess of Padua)
הנסיך המאושר ואגדות אחרות (The Happy Prince and Other Tales)
- הנסיך המאושר (The Happy Prince) - תורגם לעברית, ראו למטה.
- הזמיר והשושנה (The Nightingale and the Rose) - תורגם לעברית.
- הענק וגנו (The Selfish Giant) - תורגם לעברית.
- הידיד המסור (The Devoted Friend)
- הזיקוקית שאין כמותה (The Remarkable Rocket) - תורגם לעברית.
בית הרימונים (The House of Pomegranates)
- המלך הצעיר (The Young King)
- יום ההולדת של האינפנטה (The Birthday of the Infanta)
- הדייג ונשמתו (The Fisherman and his Soul)
- בן הכוכבים (The Star-child)
פשעו של לורד ארתור סאביל ועוד סיפורים (Lord Arthur Saville’s Crime and other Stories)
- פשעו של לורד ארתור סאביל (Lord Arthur Saville’s Crime)
- הספינקס ללא סודות (The Sphinx without a Secret)
- מיליונר לדוגמה (The Model Millionaire)
- הרוח מטירת קאנטרוויל (The Canterville Ghost) - תורגם לעברית.
- דיוקנו של מר ו.ה. (The Portrait of Mr. W. H.)

[עריכה] ספריו שתורגמו לעברית

ספר האגדות, תרגמו מאנגלית יעקב אורלנד, ציירה אותו בינה גוירץ, ש. זק, ירושלים, 1958.
אגדות, תרגם מ’ בן-אליעזר, אמנות, פרנקפורט, 1924.
אגדות וסיפורים, תירגם ח’ תרסי, משרד הבטחון, תל אביב, 1974.
ארבע יצירות מופת, תירגם מאנגלית והאיר הארות בן ציון בן משה, חנות הספרים, תל אביב, 1998.
הבלדה מכלא רדינג, מאנגלית - יעקב אורלנד, עקד, תל אביב, 1977.
בלדה על בית כלא רידינג, תרגום נוסף, מאנגלית - גוסטה ליבנשטיין, אלף, תל אביב, 1975.
הזיקוקית הנעלה, עברית - אהרון בר, מודן תל אביב 1988.
הזמיר והשושנה, אגדות וספורים, תרגם מאנגלית - אוריאל אופק, איורים - טטיאנה קופיאן, עם עובד, תל אביב, תשמ"ט 1989.
חשיבותה של רצינות, מחזה, תרגום - דוד שטיינברג, אור עם, תל אביב, 1988.
חשיבותה של רצינות, מחזה של קלות ראש לאנשים כבדי ראש, תרגם מאנגלית י"ח טביוב, שטיבל, ורשה, תר"ף 1920.
הידיד המסור, צירה ליאת בנימיני אריאל, תרגם אהרן בר, מודן, תל אביב, 1988.
כל השירים, מאנגלית - בן ציון בן משה, חנות הספרים 2003.
מבחר הסיפורים, עברית - גילה אוריאל, עידית, תל אביב, תשי"ד 1954.
ממעמקים, תרגם מאנגלית דוד פרישמן, שטיבל, ורשה, תר"ף 1920.
ממעמקים ; הבלאדה מכלא רדינג, תרגום נוסף, מאנגלית - בן-ציון בן-משה, חנות הספרים, כפר סבא, 2003.
מניפה של לידי וינדרמיר, מעשה באשה הגונה, מחזה בארבע מערכות, תרגם מאנגלית - י"ח טביוב, שטיבל ורשה, תר"ף 1920.
מעשיות : א. הזמיר והשושנה ב. הנסיך והדרור ג. הענק רע הלב, תרגום נוסף, תרגם [מאנגלית] בן אברהם, לפיד, ורשה, 1921.
הנסיך המאושר, ציירה ליאת בנימיני-אריאל ; תירגם אהרון בר, מודן תל אביב, 1988.
הנסיך המאושר, תרגום קודם, אגדות וספורים, עברית - רפאל אלגד, ציורים - צ’רלס מוזלי, יבנה, תל אביב, 1982.
‫ הנסיך המואשר , עברית - ש’ סקולסקי, הציורים - צבי מלבנצ’יק, אל המעיין, תל אביב, תש"ט 1949.
תמונתו של דוריאן גריי, רומן, עברית - מ’ בן-רפאל, עידית, תל אביב, תשי"ט 1959.
תמונתו של דוריאן גריי, תרגום נוסף, מאנגלית - טלה בר, אור עם, תל אביב, 1984.
תמונתו של דוריאן גריי, תרגום נוסף, מאנגלית - בן-ציון בן-משה‬, חנות הספרים, תל אביב, 1998.
תמונתו של דוריאן גריי, תרגום נוסף, מאנגלית - ליה נירגד, הקדמה והערות - קאמיל קוטי, פן, תל אביב, 2006.
תמונת דוריאן גריי, תרגום נוסף, תירגם מאנגלית אברהם בירמן, ספרי גדיש, תל אביב, 1959.
תמונת דוריאן גרי, תרגום נוסף, תרגם מאנגלית י"ח טביוב, טברסקי, תל אביב, תש"ז 1947.
שלומית, טרגדיה במערכה אחת, תרגם מאנגלית יעקב אורלנד, קריית ספר, ירושלים, 1941.
סלומה, שלומית, מחזה, תרגמה בשמת אלון, אסטרולוג, 1999.
על טיפשים וחכמים, שיחון של אוסקר וייילד, עברית - מיכאל הנדלזלץ, טרקלין, תל אביב, 1971.
הענק האוהב את נפשו, מעשה, תרגום על ידי אליהו מיטוס, כנרת, אודסה, 1918.
הענק וגנו, תרגום נוסף, ציירה ליאת בנימיני-אריאל, עברית - אהרון בר, מודן תל אביב, 1988.
הרוח מטירת קאנטרוויל, תרגום - שלי מרון, נוה מונוסון 2001.
הרוח מטירת קאנטרוויל, הדייג ונישמתו, תירגם א’ כרמי, משרד הבטחון, 1974.

[עריכה] מחזותיו בעברית

שלומית, תרגם פנחס שדה. ניתן לקרוא את המחזה כאן [1]
שלומית, טרגדיה במערכה אחת, תרגם מאנגלית יעקב אורלנד, קריית ספר, ירושלים, 1941.
ההצגה "שלומית", בתרגום פנחס שדה, עלתה ב"הבימה" ב-29.8.1982; בימוי: מיכאל גורביץ, תפאורה: משה שטרנפלד; מוזיקה: יוני רכטר.
מניפה של לידי וינדרמיר, מעשה באשה הגונה, מחזה בארבע מערכות, תרגם מאנגלית - י"ח טביוב, שטיבל ורשה, תר"ף 1920.
חשיבותה של רצינות, מחזה של קלות ראש לאנשים כבדי ראש, תרגם מאנגלית י"ח טביוב, שטיבל, ורשה, תר"ף 1920.
חשיבותה של רצינות, מחזה, תרגום - דוד שטיינברג, אור עם, תל אביב, 1988
הטרגדיה הפלורנטינית, תורגם בידי ימימה מילוא פסובסקי, הוצג בתיאטרון הקאמרי, בשנת 1944, הבמאי היה יוסף מילוא פסובסקי.

[עריכה] לקריאה נוספת

ביוגרפיה:
- ריצ'רד אלמן, אוסקר ויילד, הוצאת דביר, 1994, תל אביב.
- ג'ונתן פרייר, אוסקר ויילד - מפורסם ידוע לשמצה, הוצאת מפה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אוסקר ויילד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אוסקר ויילד