תארי אצולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

תארי אצולה הם סימונם המקובל והרשמי של אצילים, המסמנים בעיקר את סוג האצולה של בעליה. תואר האצולה מבחין בין המעמדות החברתיים השלטוניים העליונים השונים, ומכיל בתוכו עדות כללית על סמכויותיו, עושרו והטקסים הראויים לבעל התואר.

תארי אצולה עשויים להינתן בירושה, במינוי, ולעיתים נדירות בהכרזה עצמית. לרוב, ככל שמנגנון האצולה מבוסס וותיק יותר, כך ההכרזה העצמית הולכת ונהיית נדירה יותר. כמו כן, ככל שמנגנון האצולה מבוסס יותר, כך הכללים והמשמעויות הנוגעים בתארי האצולה נוקשים ומוחלטים יותר.

תארי האצולה עשויים להעיד על אחד או יותר מהגורמים הבאים:

שליטה על קרקעות (כדוגמת "דוכס" באירופה ו"אמיר" בחצי האי-ערב)

ממון רב (כדוגמת חלק מן הברונים באירופה)

[עריכה] תארי אצולה אירופאיים-פיאודליים

אומנם הייתה אצולה בכל רחבי העולם העתיק - למשל פטריקים ברומא או האריסטוקרטים ביוון העתיקה (מקור המילה בא משפה זו), אך עם כיבוש האימפריה הרומית המערבית על ידי הברברים והתפתחות המשטרים הפאודלים באירופה, תארי אצולה השונים קיבלו תנופה רבתי.

יש אפשרות שלאדם אחד יהיה יותר מתואר אצולה אחד, למשל: הנרי הרוזן סמית ברון בראון. במקרה הזה השם מציין שאותו הנרי הוא בעל הנחלה "סמית" שנותנת לו את הזכות להקרא רוזן וגם בעל נחלה "בראון" שנותנת לו את הזכות להקרא ברון. במקרה כזה, שיש ריבוי של תארי אצולה, בדרך כלל מציינים את התואר היותר חשוב.

אדם יכול לאבד את תוארו או לקבל אותו. הוא יכול לאבד את התואר כתוצאה מאיבוד הנחלה על ידי אביו - כך אביו עדיין נושא את התואר, למרות שהנחלה איננה שלו עוד, אך הבן מאבד את הזכות לתואר האצולה. חשוב לציין שהבן עדיין נחשב לאציל. מקרה נוסף של שלילת התואר יכול להיות על ידי המלך.
כמו כן האדם יכול לזכות בתואר אצולה. הוא יכול לרכוש את הנחלה שנותנת את הזכות לתואר מסוים וכך הוא יקבל את התואר באופן אוטומטי. מקרה נוסף הוא קבלת התואר על ידי המלך. במקרה הזה המלך מעניק לו נחלה כלשהי, שנותנת את הזכות לתואר וכך האדם מקבל את התואר. במקרה של קניה, אפילו פשוטי העם יכלו לקנות את התואר (למשל סוחרים עשירים).

מלך, צאר, קייזר, קְרַאִי: תואר האצולה העליון הוא כמובן המלך. מקביל לו התואר הרוסי צאר והתואר הגרמני קייזר והתואר הרומני קראי.

יורש העצר: מתחת המלך נמצא יורש העצר. תוארו משתנה ממדינה למדינה אך בדרך כלל זהו "נסיך". לעתים המילה באה לתאר בן אחר למשפחת המלוכה, אך לאו דווקא נסיך למשל - הנסיך דה קונדה (המחצית השנייה של המאה ה-17). נוצר בלבול מה עם תרגום התואר רוסי "קניאז" כ"נסיך". לא מדובר בבנו של המלך, אפשר להגיד, שזוהי המקבילה הרוסית לדוכס או ארכי דוכס.

נסיך, וויווד: מדובר באחד מתארי האצולה הבכירים ביבשת האירופאית, ברב המדינות השני אחרי המלך. ברב מדינות אירופה, התואר בא לתאר אדם אשר נמנה על משפחת המלוכה, אך יש יוצאים מהכלל. נסיך יכול להיות שליט עצמאי וזהו התרגום המקובל בספרות לתואר הרוסי קניאז, שלא מתאר בן משפחת המלוכה. התואר יכול לעבור בירושה, בתנאי וזהו לא תוארו של יורש העצר.

פר: מקרה מיוחד הוא התואר "פר" הכוונה היא שווה למעמד המלך ("שווה" הוא, למעשה, פירוש המילה) וזהו התואר העליון, אחרי התארים של משפחת המלוכה בצרפת של המחצית השנייה של המאה ה-19

לורד: מקרה מיוחד נוסף הוא הלורד באנגליה. לורד פירושו "אדון". כל האצילים מהאצולה הגבוהה (דוכס, מרקיז, רוזן, ויקאונט וברון) הינם חברים בבית-הלורדים. בעיקרון ניתן להקדים לשמו של כל אחד מאלו את התואר לורד במקום תוארו המדויק (כלומר, מותר לקרוא למרקיז רדינג "לורד רדינג"). היוצא מן הכלל הוא הדוכס, שבשל רום מעלתו אין לקרוא לו לורד, אלא דוכס. כאשר הלורד הוא אשה, הביטוי לורד יוחלף ב"ליידי". כך מותר לקרוא לברונית מרגרט תאצ'ר "ליידי תאצ'ר".

ארכי דוכס: (arch duke) הוא תואר שהיה קיים באימפריה האוסטרו הונגרית בלבד, והוענק בדרך כלל לשליטים של מדינות גרמניות עצמאיות או לבני משפחת המלוכה באוסטריה. אין לבלבל תואר זה עם דוכס גדול (grand duc), שכיום משמש רק כתוארו הרשמי של ראש מדינת לוקסמבורג.

דוכס: מתחת לנסיך אפשר למנות את הדוכסים. דוכס שלט על שטח גדול למדי (דוכסות יכולה להיות כפולה משטח מדינת ישראל). בדרך כלל שימש את בני משפחת המלוכה, אך כמובן שהיו יוצאים מהכלל. התואר המקביל לו בגרמניה הוא - הרצוג (Herzog) וברומניה - הרצג (herţeg). בבריטניה מבחינים בין דוכסים ממשפחת המלוכה (בדרך כלל בני השליט המקבלים תואר דוכס עם הינשאם), הזכאים להקדים לשמם את כינוי הכבוד "הוד מעלתו המלכותית" (HRH - His Royal Highness), לבין דוכסים 'רגילים' הנהנים מכינוי הכבוד "הוד מעלתו" (His Grace) בלבד.

מרק גראף: תואר גרמני יחודי. כעקרון מדובר בשליט טריטוריה עצמאית, בפרוסיה היה זה תואר הנמוך מהרצוג (דוכס) וגבוה מגראף (רוזן).

מרקיז: התואר הנמוך מהדוכס - מרקיז, הוא תוארו של בן הדוכס, אם האב בחיים. אם אביו נפטר, יקבל את התואר שלו, כלומר את תואר הדוכס. פרט לזה, היה זה תואר נפרד שעבר בירושה מאב לבן, לדוגמה - מרקיז דה סאד. התואר היה בדרך כלל אצל האצילים הצרפתיים ואיננו קיים ברב מדינות אירופה האחרות.

רוזן: הוא התואר שבא אחרי המרקיז. רוזן מקביל לגראף בגרמניה ורוסיה או ארל באנגליה.

כעקרון זהו אחרון בתארים החשובים. הוא חשוב עד כדי כך שאפילו בני מלוכה נשאו אותו לעתים.

ויקונט: בדרך כלל מדובר בבנו של הרוזן, שיקבל את התואר של אביו ברגע שאביו ימות, בדומה למרקיז. כמובן שפרט לזה, זהו תואר העובר בירושה והוא עצמאי לכל דבר. שוב מדובר בתואר צרפתי טיפוסי שלא היה קיים ברב ארצות אירופה, פרט לאנגליה שם זה היה תואר עצמאי ולא הוענק לבנו של רוזן.

ברון: תואר נמוך יחסית. כעקרון ברון שלט על נחלה קטנה ויכל לגייס לא יותר מכמה עשרות לוחמים.

אביר: זהו אציל חסר תואר. בשפה העברית קיים לעיתים קרובות בלבול בין תואר האביר לקידומת "סר", אך מדובר בלא יותר מאשר טעות נפוצה. "סר" היא קידומת נהוגה לפני כל אציל אנגלי. כאשר אומרים "סר סמית" הכוונה היא שלסמית אין תואר אצולה, אך הוא עדיין אציל. הבלבול נותר מהמילה "knighthood" ו"knighted" כאשר המילה הראשונה מתארת את מעמד האבירים כשהיא כוללת את כל האצילים, גם חסרי התארים, ואילו המילה השניה, שהפירוש הלקוי שלה במדורי החדשות הוא - קבלת תואר אצולה, אינה מציינת קבלת התואר, אלא הפיכת אחד מפשוטי העם לאציל.

תואר נספח - בחלק מהמקרים נספחים לתואר הבכיר מספר תארי משנה, עם מסיבות הסטוריות או מסיבות אחרות. התואר השני בחשיבותו משמש את בנו הבכור של התואר העיקרי, לצרכי כבוד בלבד. כך למשל, בנו ויורשו המיועד של דוכס ווסטמינסטר משתמש בתואר "ארל (רוזן) גרוסבנור" למרות שאביו הוא ארל גרוסבנור האמיתי, ובנו הוא פשוט-עם ואינו מחזיק בתואר אצולה כל עוד אביו חי.