קומדיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
לשער לנושאים, אישים ומאמרים בנושא הומור, ראו פורטל הומור וקומדיה. |
קומדיה היא שימוש בהומור באמנויות הבמה. המונח משמש גם לתיאור הופעה הנשענת ברובה על הומור.
[עריכה] הקומדיה ביוון הקלאסית
אין בידינו הרבה מידע על הקומדיה בתקופת יוון הקלאסית. הסטוריונים משערים כי אריסטו כתב מאמר על הקומדיה מאחר ובספרו, "פואטיקה", אשר מדובר בו על טרגדיה, ישנם אזכורים לכך. אנו למדים על סגנון הקומדיה מהמחזות עצמם אך בעיקר מציורי כדים רבים. ציורים אלו מציגים נושאים לא ריאליסטיים, כך שניתן לאבחן בקלות שמדובר בקומדיה, וכמו כן מצוירת במה. בציור הכד "כורוגוי"= מפיקים – הקומדיה מיוצגת על ידי עבד, כדברי אריסטו: "קומדיה מייצגת דמויות נחותות מהאדם הרגיל".
המחזה הקומי "פוייסיס" מהמאה ה-4 לפנה"ס מצביע על אחד מההבדלים המרכזיים בין טרגדיה לקומדיה, הראשונה מתמקדת ברובה במיתוסים ידועים ובדמויות שאין צורך להסבירן ולפתחן, ואלו השנייה עוסקת בדמויות אלמוניות וסיטואציות המומצאות מחדש.
מהקומדיה העתיקה של המאה ה-5 לפני הספירה, נותרו רק מחזותיו של אריסטופנס. לא ידועים מאפייני המחזות מתקופת המאה ה-4, אולם בהכירנו את השוני בין הקומדיה העתיקה לקומדיה ההלניסטית של "מילאנדרוס" – ניתן לשער שהיה שלב ביניים שבמהלכו חלו השינויים.
הקומדיות הראשונות ברומי היו עיבודים של קומדיות יווניות – כך שרוב הקומדיות היווניות הידועות לנו היום הם בעצם עיבודים מאוחרים שנעשו ברומא.
עפ"י אריסטו הקומדיה היא התפתחות מאוחרת של המזמורים הפאליים, שנכתבו עבור דיוניסוס אל הפריון – לטקסי הפריון. בטקסים אלו היו ריקודים עם סמלי פאלוס וכן שירים גסים שמטרתם הייתה לעורר את יצרי הטבע והאדם. התפתחותה המשוערת של הקומדיה היא מהמזמורים הפאליים- דרך מערכונים קצרים ללא קשר רעיוני ביניהם, ולבסוף סיפור עם עלילה רצופה השומר על אפיוניי הקומדיה
הדעות בתוך יוון היו חלוקות על מקור הקומדיה- אנשי סיציליה ומגרה טוענים שהקומדיה התפתחה אצלם, אולם בשלותה ובגרותה נעשתה באתונה שם היה התיאטרון המרכזי. משערים שהקומדיה הייתה פופולרית עוד לפני שנהייתה לחלק רשמי בפסטיבלים. בשלביה הראשונים הופקה על ידי אנשים פרטיים, אך לא נחשבה מספיק מהוגנת כדי שיתייחסו אליה כמו אל הטרגדיה ומחזות הסטיר. היא מוזכרת כחלק רשמי מהדיוניסיה רק ב- 486 לפנה"ס ו-40 שנה מאוחר יותר מועלת גם בהיליניה. אך כמעט ברור כי הועלתה עוד לפני תאריכים אלו.
אריסטופנס מגיח אחר שני דורות של כותבי קומדיות, אולם מאחר וכתיבתו בשלה ומובנית כמחזה – היא נקראת הקומדיה העתיקה. הוא יוצר במהלך המלחמה הפילופונזית- בין אתונה לספרטה, תקופת שבר בחיי האתונאים.
המקהלה גדולה מאשר הטרגדיה- 24 במקום 15, התלבושות מרהיבות וצבעוניות – בעלילות הקומדיה יש פוטנציאל עצום לעיצוב תלבושות דמיונית. 4-5 שחקנים דרמטיים במקום 3, ההבדלים נותנים מושג שמבחינה ויזואלית באותו חלל בימתי, ניתנת חוויה יותר עשירה וססגונית בקומדיה.
בעוד שבטרגדיה יש בתלבושות אלמנט של כבוד, בקומדיה אלמנט גרוטסקי: גרביים בצבע גוף- על כל הגוף- עיצוב בימתי של עירום לא טבעי ומכוער: הפאלוס מוגדל ובולט כי הכיתון קצר מידי, הבטן כרסתנית ומייצגת גרגרנות, הישבן מוגדל, הפה והשפתיים גדולים כדי להדגיש את האכילה ואת הדיבור לשם פטפטנות.
הסבר אחד לכך שאלמנט זה נשאר לכל אורך תקופת הקומדיה העתיקה, זה בשל עיסוק הקומדיה בפיזיות של האדם, בעוד שהטרגדיה עוסקת ברגשות ונפש האדם. הסבר נוסף הוא שחזור טקסי הפריון לכבוד דיוניסס שבהם נעשה שימוש בסמלי פאלוס.
מסכות מאוד טיפוסיות לקומדיה- מוגזמות שמותאמות לטיפוסים מסוימים: העבד, הזקן, הכפרי וכו' , לכל דמות מספר מצומצם של תכונות מוקצנות שסביבן נבנית הופעתה החיצונית.יש סברה שמסכות אשר ייצגו אנשים המוכרים לתושב האתונאי היו כקריקטורה לאותם אנשים. התה כנראה הצגה מוגזמת של הופעה חיצונית של אלים/גיבורים מסוימים דרך מסכה ולבוש.
המבנה הדרמטי רופף - אין מבנה הדוק וחוקיות להתפתחות העלילה כפי שאריסטו דורש מהטרגדיה למשל. ברוב הקומדיות עלילה פנטסטית המתבססת על תוכנית לא מציאותית. אופי הדמויות משתנה מסצנה לסצנה בהתאם לדרישות העלילה (בירידה לשאול דיוניסוס אמיץ, אח"כ הוא פחדן) אך בכל סצנה מאפיין אחד בולט ושולט בדמות.
שבירת האשליה הדרמטית - יש בקומדיה התייחסות אל הקהל, ישנו חלק בקומדיה שבו העלילה נפסקת והמקהלה פונה לקהל גם בעניינים הלא קשורים לעלילה.
פרודיה על האלים ופרודיה על סצנות מתוך טרגדיות – רובם של אוריפידס בדיחות לשוניות ומשחקי מילים, הומור גס מילולי ופיזי – בקומדיות היווניות שילוב של הומור פרוע וגם אמירות רציניות ורלוונטיות.
הקומדיה העתיקה עוסקת בעניינים פוליטיים אקטואליים לתקופה, זו בצורה בוטה וישירה, להבדיל מהטרגדיות שעלילתן בעבר המתייחס להווה בצורה עקיפה. אולם מרגע שאתונה נקלעת לקשיים ונכנעת במלחמה לספרטה, הדמוקרטיה מתרופפת- והקומדיה נחלשת יחד איתה. כלומר נהיית פחות עוקצנית ופוליטית.
[עריכה] מבנה הקומדיה העתיקה
הבסיס הדרמטי בקומדיה, הינו רעיון פנטסטי שהוגה הגיבור מתוך משבר המתרחש אצלו או בחברה. גוף המחזה מציג את מאבק הגיבור להגשמת הרעיון.
הפרולוגוס-החלק בו מציגים את הנושא והדמויות: קטע קליל שבנוסף להצגת הדמויות, מורכב מבדיחות מרובות שלרוב אינן קשורות לעלילה, ומטרתן להכניס את הקהל לאווירה.
הפרודוס- כניסת המקהלה: קיים אלמנט של סקרנות והפתעה מבחינה ויזואלית, איך תראה המקהלה.
הקטעים הבאים משנים את סדרם ממחזה למחזה:
אגון - קונפליקט: בקומדיה זוהי סצנת עימות בין שתי דמויות. או עימות בין הגיבור למתנגדים למעשיו.
הפרבסיס- פנייה ישירה לקהל וקטיעת הרצף העלילתי. החלק הראשון בפרבסיס הוא מילות חנופה לקהל וניסיון לשכנעו להצביע עבור ההצגה, החלק השני הוא הבעת דעה בנושא פוליטי-אקטואלי שמקושר לעלילה בעקיפין.
סדרת סצנות שממחישות את יישום הרעיון הפנטסטי: חלק גדול מהמחזה, שבו בא לידי ביטוי המבנה הדרמטי הרופף. ניתן אף לשנות את סדרן ללא שתשתנה מהות הרעיון.
הקומדיה מסתיימת לרוב במשתה, שבמרכזו מתקיים אקט ייחוד בין דמות גברית ונשית. מטרתו להדגיש את הקשר בין הקומדיה לחגיגות הפריון הקדומות.
