אווה טיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסופרת והמשוררת אווה טיקה (Eeva Tikka) נולדה בשנת 1939 בעיירה ריסטינה שבמזרח פינלנד, והיא כיום אחת הסופרות הפיניות החשובות והמצליחות ביותר. טיקה, מורה לביולוגיה במקצועה, חיה בכפר המסלהטי שבמחוז קרליה הצפונית ומתפרנסת ממלגת כתיבה, שהעניקה לה המדינה הפינית לתקופה בת חמש-עשרה שנים.
טיקה פרסמה עד כה את הרומנים הבאים: "כמו עלֵי אֶדֶר על העוֹר" (1973), "זאב ערבות" (1975), "השור האדום" (1977), "קיץ שקט" (1979), "סף התהום" (1981), "אַנּוּ" (1983), "דהירה אל השמש" (1986), "התמונות הבוערות" (1988), "שיבת הבן" (1993; תרגומו העברי ראה אור בהוצאת כרמל בשנת 2000), "טבילת הדרקון" (2000; תרגומו העברי ראה אור בהוצאת כרמל בשנת 2003) ו"ציפור אילמת" (2004).
טיקה פרסמה גם ארבעה ספרי שירה: "ציור בסלע" (1987), "באר חתומה" (1989), "המלאך פוסע אל תוך הזרם" (1991) ו"ארוכה הדרך לשלום" (1994)], שישה קבצים של סיפורים קצרים: "טבעות האלומיניום" (1984), "הדייג המלך" (1990), "ליל הפיתון" (1992), "צמָא לָאֵש" (1995), "נטבל פעמיים" (1997) ו"פרפר הצפצפה" (2002)] ושלושה קובצי אגדות: "אגדות" (1984), "הסוד של גבירת הזרם" (1987) ו"ציפור לילה ובלי כנף" (1989). על ספריה זכתה טיקה בחמישה-עשר פרסים וציונים לשבח, ביניהם ארבעה פרסים מטעם המדינה הפינית.
