דרוזים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דרוזים (בערבית: דֻרוּז, دروز) הם בני עדה במזרח התיכון שמקיימים דת ייחודית שהתפצלה מהאיסלאם השיעי במאה ה-11. הדרוזים הם דוברי ערבית בניב המיוחד להם, הדומה לניבים סוריים של ערבית. כמעט כל הדרוזים חיים באזור הגאוגרפי הכולל את סוריה, לבנון וצפון ישראל. רובם אזרחים סוריים, אך יש קהילה דרוזית גדולה מבין אזרחי לבנון. בסוף שנת 2005 נמנו כ-115 אלף דרוזים מבין תושבי הקבע בישראל, מהם קצת פחות מ-100 אלף אזרחים ישראלים, והיתר תושבי רמת הגולן [1].
תוכן עניינים |
[עריכה] מוצאם
הדרוזים נקראים גם "בנו מערוף" (بنو معروف) ו"אלמווחדון" (الموحـّدون - "בני אמונת הייחוד"). מקורה של העדה הדרוזית בפלג האסמעיליה (الإسماعيلية) של האיסלאם השיעי. על פי המחקר, הדת הדרוזית התגבשה בתקופת שלטונו במצרים של הח'ליף הפאטימי השישי, "אל-חאכם באמר-אללה" (الحاكم بأمر الله "המושל במצוות האל") בין השנים 1021-996.
לפי המסורת הדרוזית אין מדובר בדת חדשה, אלא רק בהופעה מחודשת של אמונה מונותאיסטית עתיקה ומזוככת, שלפיה האל אחד והוא אינו נתפס בשכל האנושי. על-פי האמונה הדרוזית נביאי האמונה הזאת התגלו רק במקרים נדירים. הדרוזים מאמינים כי ההיסטוריה האנושית מחולקת לשבע תקופות שבכל אחת מהן פעל נביא ולידו "יודע חכמת נסתר" שהעביר ליחידי סגולה את רזי הדת. שני זוגות כאלה המוכרים גם למי שאינו דרוזי הם: משה (מוסא) ויתרו (שועיב), וכן: מוחמד ועלי. על פי האמונה הדרוזית בימי אל-חאכם באמר אללה ניתנה ההזדמנות האחרונה להצטרפות ל"מווחודון", וכיום אין אפשרות להצטרף לדת הדרוזית אלא לאדם שנולד כדרוזי.
על פי האמונה הדרוזית, בתקופתו של אל-חכים באמר אללה הופיעו ארבעה מבשרים שונים, אך השלושה הראשונים ביניהם הכינו את הקרקע להגעתו של המבשר הרביעי, הגדול מכולם, חמזה בן-עלי (حمزة بن عليّ). כשהיה חמזה בן-עלי בן 20 בא לחצרו של אל-חכים באמר אללה והתקבל מיד על ידי המושל. בשנת 1017 הכריז אל-חכים באמר אללה על חמזה בן-עלי כאימאם של דת המווחדון.
על פי המסורת הדרוזית אחד מהמצטרפים החדשים לדת המווחדון היה נשתכין א-דרזי (نشتكين الدرزي) הידוע גם בשם מוחמד בן אסמאעיל א-דרזי (محمد بن إسمـاعيل الدرزي). בתחילה פעל א-דרזי בתיאום עם שאר מפיצי הדת, אך לאחר מכן ראה בעצמו את התגלמות האל והחליט להקים דת אחרת. המלחמה בא-דרזי לא איחרה לבוא והוא הובס בידי חמזה בן-עלי. בסופו של דבר נקראו מאמיני המווחדון בפי המוסלמים דווקא על שם א-דרזי, ומכאן השם "דרוזים".
יש גרסאות נוספות לגבי מקור השם, וגם הדרוזים עצמם אינם תמימי דעים לחלוטין בעניין זה. לפי אחת הגרסאות א-דרזי אכן הפיץ דת שקרית והדרוזים כונו על שמו כדי להשפילם ולהראות את נחיתותם מול המוסלמים. לפי גרסה אחרת א-דרזי דווקא הפיץ את דת המווחדון בדבקות ולכן הדרוזים נקראים על שמו.
בפברואר 1021 נעלם אל-חכים באמר אללה. היעלמותו של הח'ליף היא עדיין פרשה עלומה. על פי חלק מן ההיסטוריונים נרצח הח'ליף, אך על פי האמונה הדרוזית באחת מהרכיבות השגרתיות על סוסו והתייחדותו עם האל של אל-חכים באמר אללה הוא נעלם לזמן רב מן הרגיל. המאמינים שיצאו לחפשו מצאו את בגדיו עומדים ומכופתרים באוויר, בלי שהוא היה בתוכם. המסורת אומרת כי אל-חכים באמר אללה נעלם במתכוון והוא מסתתר כאות מבחן לעמידתם של המאמינים, אולם הוא עתיד להופיע ב"אחרית הימים".
22 שנים לאחר מכן, יורשו השני של אל-חכים באמר אללה נתן בפעם האחרונה למעוניינים הזדמנות להצטרף אל חבר המאמינים הדרוזים. באותה תקופה הצטרפו מספר שבטים חזקים באזור הלבאנט אשר מאז ומעולם שמרו את ענייניהם להם ולא התערבו בנעשה במקומות אחרים כל עוד לא חלה עליהם סכנה. ההצטרפות אל הדרוזים אפשרה להם ביתר-שאת את ההתבדלות מהאחרים והלכידות הפנימית.
[עריכה] מוצאם של הדרוזים
אף על פי שמוצא הדת הדרוזית הוא במצרים, לשבטים אשר קיבלו על עצמם את הדת הדרוזית שני מקורות מוצא עיקריים, דווקא מחצי האי-ערב:
- שבטים שהגיעו מצפון חצי האי ערב - ונקראים קייסים.
- שבטים שהגיעו מדרום חצי האי ערב - ונקראים ימנים (תימנים).
[עריכה] הדרוזים במסורת היהודית
במסורת היהודית של ימי הביניים צויין כי הדרוזים הם שוכני הרים, מאמינים בגלגול נשמות ואוהבי יהודים (כך אצל בנימין מטודלה ב-1167).
[עריכה] דתם
דתם של הדרוזים היא סודית, וידועה רק לחכמים ("עוקאל" - משכילים, ידענים, נבונים), שהם מיעוט העדה; שאר ההדיוטות ("ג'והאל" - בורים) אינם מכירים את הדת. ספרי-הדת אינם נדפסים, אלא מועתקים בכתב-יד. רק חכמי הדרוזים מורשים לעיין בהם. ספרי הדת הדרוזיים שמהם נלמדים רזי הדת נקראים אגרות החוכמה (רסאיל אלחכמה) והם נשמרים בסוד על ידי ה'עוקאל' והם מועתקים אך ורק בכתב יד. ששת ספרי הדת כוללים 111 אגרות. קיים אך ורק פירוש אחד לאגרות, כך שהדרוזים שומרים בקנאות גם על פירוש זה ואף הוא נחשב כסודי. בית התפילה הדרוזי נקרא "חי'לווה" ורק העוקאל (זקני הדת והמשכילים) רשאים להתפלל שם. מתחילת הפצתה של הדת ועד לשנת 1043, הופצו יסודות הדת ומאז הדרוזים אינם מקבלים מאמינים חדשים ורואים בחומרה נשואי תערובת.
הדרוזים מאמינים שהיו שבעה נביאים בתקופות שונות: אדם, נח, אברהם, משה, ישו, מוחמד ומוחמד בן איסמעיל, שהוא מייסד כת האיסמעיליה באיסלאם. דברי כל אחד מהנביאים משלימים את קודמו, וביחד הם מצטרפים לכדי אמונה אחת. בכל תקופה היה אדם שהוא היה השכל, לדוגמה: בתקופת משה, היה קיים היתרו שהוא היה השכל.
למרות שמקורה של הדת הדרוזית באיסלאם, אין הם רואים עצמם מוסלמים ואינם מאמינים בעיקרי האיסלאם: הם לא מתפללים 5 תפילות ביום, אינם צמים ברמדאן, אינם עולים לרגל למכה ואינם מאמינים שמוחמד הוא הנביא האחרון. הדרוזים חוגגים את חג הקורבן במקביל למוסלמים, אולם מנהגי החג אצלם שונים.
הדרוזים, לפי המחקר, פרשו מן האסמעילים – פלג שיעי באיסלאם. כמו במקרים אחרים לוותה הפרישה מן האיסלאם ביחס עוין ולעתים גם אכזרי מצד המוסלמים האדוקים. היות והדרוזים היו בראשית דרכם עדה קטנה ומסוגרת סבלו מיחס עוין במיוחד. הדת הדרוזית יצרה פתרון שאומץ ב"אורח חייהם": ה"תקייה" - החובה של הסתרת הדת בעת צרה ומשבר בעזרת טשטוש מבחינה חיצונית של אמונתם כך שהם יכולים לדמות לסביבתם. עקרון זה שימש במשך השנים בסיס להתנהגות הפוליטית של הדרוזים. ה"תקייה" איננו המצאה דרוזית, אלא מנהג שרווח בקרב המוסלמים השיעים, בזמן שהותם בקרב מאמינים סונים. ייחודם של הדרוזים היה בכך שאימצו מנהג זה ורוממהו לרמת "עקרון מצווה".
יש יסוד מחקרי להניח שעקרון זה הוביל לאימוץ מנהגים דומים לאלו באיסלאם, כמו נישואין וקבורה.
שבע מצוות (תעאלים) הדרוזים הן:
- שמירת הלשון - כנות, נאמנות להבטחה, הימנעות מרכילות ושמירת סוד.
- הגנה על האחים - עזרה לדרוזי כשהוא נתון בצרה (פיסית, או רוחנית).
- הימנעות מעבודת אלילים וצלמים
- התנערות מן השטן והימנעות ממעשי רשע
- ייחוד האל בכל עת
- קבלת מעשי האל
- השלמה מוחלטת עם הגזירות הנסתרות והנגלות של האל (דטרמיניזם).
הדרוזי הדתי צריך לגלח את ראשו ולכסותו במצנפת, אינו מגלח את שפמו וזקנו, ונמנע מאכילת חזיר וצמח המלוחית, משתיית משקאות חריפים ומעישון.
חכמי הדת מבקרים בבית התפילה הדרוזי (ח'לווה) בימי ראשון וחמישי בערב. בח'לווה,אין רהיטים או קישוטים, רק ספרי דת ושטיחים לישיבה. בישיבות אלו מטיפים חכמי הדת דברי מוסר. בין חכמי הדת, יכולות להיות גם נשים, דבר הנמנע בדת האיסלאם.
כמו-כן, קבועות בדת מספר "הלכות התנהגות":
- איסור על שתיית משקאות משכרים ונטילת סמים
- איסור על עישון ועל הימורים
- איסור על ראוותנות. הסתפקות במועט, צניעות והתרחקות מהוויות עולם
- שמירה על כבוד האישה וכבוד המשפחה
- נדיבות, הכנסת אורחים ועזרה לנזקקים
- הימנעות מדברי רכיל וניבולי פה
[עריכה] חגים
הדרוזים חוגגים את 'חג הקורבן' (עיד אלאדחא) בתאריך זהה לאותו חג אצל המוסלמים. כמו כן, לדרוזים יש מספר חגים המיוחדים להם:
- חג הנביא שועייב - נחגג במשך ארבעה ימים החל מה-24 באפריל, ליד טבריה. הנביא שועייב מזוהה עם יתרו חותן משה.
- חג הנביא סבלאן - נחגג ב-10 בספטמבר בקבר הנביא סבלאן (יתכן שהוא זבולון בן יעקב) ליד הכפר חורפיש
- חג הנביא אלח'דר - ב-25 בינואר חוגגים הדרוזים בישראל בקבר אלח'דר (אליהו הנביא) שבכפר יאסיף שליד עכו.
- לאחר כיבוש רמת הגולן בשנת 1967 החלו הדרוזים הישראלים לחגוג עם הדרוזים המתגוררים ברמת הגולן בקבר הנביא אל יעפורי ליד ברכת רם בצפון רמת הגולן ב-25 באוגוסט.
[עריכה] האוכלוסייה
מראשית קיום העדה היו נתונים הדרוזים לרדיפות קשות שגרמו להגירתם ממצרים ולהתיישבותם בדרום לבנון. לאחר מכן עברו רבים מבני העדה לאזור הר הלבנון, אשר קיבל את הכינוי 'הר הדרוזים'. במאה השמונה עשרה, בעקבות מלחמת אחים בלבנון, החלה הנדידה הגדולה של הדרוזים לסביבות החוראן בדרום מערב סוריה.
כיום ישנם בעולם מעל מיליון מאמינים דרוזים, שרובם מרוכזים בסוריה (כחצי מיליון) , לבנון (כ-400 אלף) וישראל (כ-115 אלף), ומיעוטם בירדן וארצות הברית.
[עריכה] הדרוזים בישראל
בשנת 1957 הוכרו הדרוזים בישראל כעדה דתית מבחינה רשמית, דבר שלא זכו לו באף מדינה אחרת, ומאותה שנה הם משרתים בצה"ל שירות חובה. למטרה זו אף הוקם גדוד חי"ר דרוזי, גדוד חרב, הנחשב לאחד המצטיינים בצה"ל. שיעור הדרוזים המשרתים כקצינים וכנגדים בצה"ל, גבוה בצורה משמעותית מחלקם היחסי באוכלוסייה.
מרכזי היישובים הדרוזים בישראל, נמצאים בכרמל, בגליל וברמת הגולן. מספרם בסוף שנת 2005 היה כ-115 אלף נפש.
בצפון רמת הגולן חיים כ-20,000 דרוזים במג'דל שמס, מסעדה, בוקעתא ועין קנייא. החל משנת 1981 הם רשאים לקבל אזרחות ישראלית, אולם רק מעטים מהם, 677 איש במרשם האוכלוסין של 2006, ניצלו את האפשרות, והשאר מוגדרים כתושבי קבע בישראל. בקרב אלו אשר קבלו אזרחות ישראלית הייתה בשנת 2006 השתתפות מועטה בבחירות וקצת פחות מ-35% טרחו להגיע להצביע בקלפיות באזורי מגוריהם, הממוקמות ביישובים יהודיים סמוכים, לעומת 60% הצבעה בכלל האוכלוסייה הישראלית.
אלשיך (1979) שחקר את הזהות הלאומית של הדרוזים בישראל, מצא כי לדרוזים בישראל יש שלוש תת זהויות אתניות: דרוזית ישראלית וערבית. הדרוזים רואים עצמם בראש ובראשונה דרוזים, אחר כך ישראלים ולבסוף ערבים.
רוב רובם של הדרוזים אינם עוזבים את כפריהם, וממשיכים לקיים את אורח חייהם בתוך המשפחה ובתוך הכפר, ולכן קשה להצביע על ריכוזים עירוניים דרוזים ממשיים. שיעור הילודה בחברה הדרוזית המסורתית הוא גבוה ומגיע לכ-3%-4%.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מאמרים על הדרוזים באתר ספריית מט"ח
- מאמרים על הדרוזים באתר בז
- אתר פרטי מקיף על העדה הדרוזית בישראל
- מבט לעבר העדה הדרוזית, באתר "סנונית"
- ליאת יצחק, דרוזים בישראל: היבט היסטורי ומרחבי
- אתר דרוזים און - ליין
[עריכה] לקריאה נוספת
- סלמאן פאלח, הדרוזים במזרח התיכון, תל אביב תש"ס
- יוסף אולמרט, מיעוטים במזה"ת - יחסי רוב-מיעוט בחברה משתנה, תל אביב 1986
