מוסא אלכאט'ם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| האימאם השיעי השביעי | ||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
||||||||||||||
| ג'עפר א-צאדק | ||||||||||||||
|
האימאם מוסא אלכאט'ם אבן ג'עפר א(ל) צאדק (10 בנובמבר 745 במדינה - 4 בספטמבר 799 בבגדאד) היה האימאם השביעי לאמונת הזרם המרכזי של השיעים, התריסריים, ולפיכך בראייתם יורש ישיר של הנביא מחמד. הוא כיהן כאימאם כ-35 שנים, מגיל 21.
אלכאט'ם נולד בתקופת מאבקי הכוח בין בית אומיה ובית עבאס. הוא היה רק בן ארבע, כשאבו אל-עבאס א(ל) צפאח הפך לח'ליף העבאסי הראשון. מוסא לא היה בנו הבכור של אביו, ג'עפר א-צאדק, שהיה האימאם השביעי עפ"י השיעה. דבר זה יצר מאבקי ירושה והנהגתו לא הייתה מוסכמת על כל השיעים. לאחר הירצחו של אביו תחת שלטונו של הח'ליף אל מנצור החליטו מרבית השיעים כי מוסא אלכאט'ם יירש את אביו כאימאם. קבוצות אחרות (האיסמאעיליה) ראו באסמאעיל אבן ג'אפר, הבן הבכור, יורש ואימאם.
תחת שלטונו של הארון אל-ראשיד הוא נכלא ולאחר מספר שנים בכלא, לטענת השיעים הוא הורעל (בדומה לשאר האימאמים השיעים). הוא נקבר לצד נכדו, מאוחר יותר האימאם מחמד א-תקי, בכאט'מיה שכיום מהווה שכונה צפונית בבגדאד.
