תאוקרטיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| שיטות ממשל |
|
תחומים קרובים ניתן למצוא |
|
אנרכיה |
תאוקרטיה - (מלשון "תאוס" - אל, "קרטיה" - שלטון) - משטר הרואה באל את השליט הישיר של החברה והמדינה והגורס כי חוקיו הם החוקה הלגיטימית היחידה. שלטונו של האל מתבצע באופן ישיר דרך שליט יחיד או, לרוב, דרך מוסדות שלטון המייצגים אותו כגון הכנסייה, המסגד או המקדש. מוסדות אלו שולטים בחברה האזרחית כנציגיו של האל.
השימוש הנפוץ במושג תאוקרטיה מתייחס למשטר שבו השליטים מייצגים את הדת השלטת; במשטר זה המדיניות השלטונית זהה או מושפעת באופן מהותי מעקרונות הדת. הממשל מבסס את שלטונו כנציג האל או כל כוח עליון אחר, בהתאם לדת המקומית. תאוקרטיה יכולה להיות שלטון יחיד, אשר בו זהה ההיררכיה השלטונית להיררכיה הדתית, או לחלופין להכיל שתי זרועות, כאשר ההיררכיה הדתית שולטת בהיררכיה השלטונית ולא להיפך.
תאוקרטיה נבדלת ממשטרים חילוניים שבהם מזדהה המדינה עם דת מסוימת, במשטרים אלו קיימת לרוב מערכת הסכמים בין ההיררכיה השלטונית לדת. התאוקרטיה גם נבדלת ממונרכיות שבהן ראש המדינה שואב את הלגיטימציה לשלטונו מחסדיו של האל ונוטה לבנות סביבו הילה קדושה; כל עוד מוסדות הדת כפופים לשלטונו של השליט אין להגדיר שלטון זה כתאוקרטיה, אך במקרים שבהם השלטון נזקק במידה רבה למוסדות הדת כבסיס לגיטימי לשלטונו נוטה המשטר להפוך לתאוקרטיה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקורו של המושג והתפתחותו
את המונח תאוקרטיה טבע יוסף בן מתתיהו, כדי לאפיין את המשטר המדיני היהודי בזמנו, במאה הראשונה לספירה. הגדרתו נחשבה למקובלת עד לתקופת הנאורות, אשר ממנה והלאה נהוג להשתמש במושג זה כדי לתייג פוליטית חברות פחות רציונאליות או פחות מפותחות. המונח נמצא בשימוש בסוציולוגיה וכן במדעי חברה נוספים וזוכה לפרשנות רחבה, בעיקר ברטוריקה פופולרית.
[עריכה] דוגמאות לאומות עם מאפיינים תאוקרטיים
- איראן
- איראן נחשבת לרפובליקה איסלאמית, מכיוון שהנשיא והרשות המחוקקת נבחרים. אך עם זאת, נבחרים אלו נתונים לפיקוחם של שני משרדים השמורים לכוהני השיעה. לא כל "רפובליקה איסלאמית" נבחנת בהכרח לתאוקרטיה, מכיוון שבחלקן המשטר מבסס את שלטונו על הכוח הצבאי ומתפקד תחת המעטפת של האסלאם.
- נורבגיה
- מרבית תושבי נורבגיה אינם דתיים אדוקים בחיי היומיום, אך עם זאת מחזיקה המדינה הנורבגית בשרידים דתיים. כמו במונרכיות חוקתיות רבות, גם בנורבגיה ראש המדינה הוא גם ראש הכנסייה. הסעיף ה-12 בחוקה הנורבגית דורש כי יותר ממחצית מחברי מועצת המדינה הנורבגית יהיו חברים בכנסייה של המדינה.
- ישראל
- באופן רשמי מדינת ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, אך רבים רואים בהצדקה לקיומה של ישראל הצדקה תאוקרטית, כמתואר בתנ"ך ובביטוי "בני ישראל". אחד ממאפייניה של התאוקרטיה בישראל הם בתי הדין הדתיים, בהם לכל אמונה ודת קיימים חוקי נישואים משלה: מוסלמים על-פי השריעה, יהודים על-פי ההלכה וכן הלאה. מאפיין נוסף הוא חוק השבות המאפשר לכל יהודי, ללא קשר למקום הולדתו ואזרחותו, לזכות לאזרחות ישראלית.
- ערב הסעודית
- ערב הסעודית מסווגת לרוב כתאוקרטיה למרות שבפועל היא מונרכיה. למרות שהמדינה מנוהלת ע"פ חוקי השריעה והקוראן מוכרז כחוקת המדינה, השליט הינו בעל כוח בלתי מוגבל על כלל מוסדות המדינה ובהן גם מוסדות הדת ולכן לא ניתן לראות בה תאוקרטיה.
- הממלכה המאוחדת
- לכנסייה האנגלית תפקיד מגוון כגוף המייצג של הזהות האנגלית מאז הקמתה בידי הנרי השמיני , במיוחד בתקופת המחאה הפרוטסטנטית, כאשר התפקיד הגאופוליטי של אנגליה אל מול ספרד גרם לקתוליות להיתפס ככוח המנסה לפגוע באינטרסים האנגליים.
- הוותיקן
- קריית הוותיקן הינה תיאוקרטיה במובן מוגבל, כיוון שהיא בעלת שליטה על שטח אדמה מצומצם אך זהו אינו תפקידה העיקרי.
[עריכה] תאוקרטיות במשך ההיסטוריה
התאוקרטיות הגדולות והידועות ביותר היו הח'ליפות ההאומאית והעבאסית וכן מדינת האפיפיור. דוגמה שכיחה נוספת מימי קדם היא מצרים הפרעונית, שבה נחשב המלך, פרעה, לישות אלוהית אשר שלטה בממלכה באמצעות כוהנים. למעשה הייתה זו יותר קיסרות מאשר תאוקרטיה, כיוון שהחוקים הגשמיים שלטו בדת ולא להפך, אך מהרגע בו הפרעה (מימי רעמסס הגדול) הוכר כאל שתי ההגדרות הפכו לתקפות, דהיינו תאוקרטיה וקיסרות.
בנצרות, ז'נבה בתקופת השפעתו הגדולה של ז'אן קלווין, מייסד הקלוויניזם, מתויגת לרוב כתאוקרטיה פרוטסטנטית. מונטנגרו הינה דוגמה נוספת למונרכיה אשר נכנעה לשליטת הכנסייה האורתודוקסית המקומית במטרה לחזק את עצמאותה הלאומית אל מול סכנת הפלישה העות'מאנית ובכך הפכה לתאוקרטיה. הכנסייה היוותה גורם משמעותי בשלטון עד שנת 1851 בה החליט השליט הדתי דנילו השני לעזוב את תפקידו ככומר, להתחתן ולהכריז על עצמו כנסיך - בכך הסתיימה התקופה התאוקרטית של מונטנגרו. דוגמה לתאוקרטיה נוצרית נוספת ניתן למצוא בפירנצה תחת שלטונו של ג'ירולמו סבונרולה.
באסלאם, מדינה נחשבת לתאוקרטיה בתקופה שבה נשלטה על-ידי הנביא מוחמד. מוחמד יסד תאוקרטיה נוספת במכה עד 630 לספירה. דוגמאות לתאוקרטיות נוספות באסלאם ניתן לראות בסודאן המהדית ובמדינת הטליבאן באפגניסטן (1996-2001) וכן בשלטון האימאמים בסוואט, חבל ארץ בצפון-מערב פקיסטן.
טיבט, בתקופה שבה נשלטה על ידי הדלאי לאמה, בעיקר לפני הרפורמות של המאה העשרים, נבחנת לתאוקרטיה בודהיסטית. משטר זה התקיים עד להגלייתה של ממשלת השלטון לאחר הפלישה הסינית. טבעו של הבודהיזם הטיבטי גורם למושג תאוקרטיה להתפרש באופן לא מדויק. גם במונגוליה החיצונית התקיים משטר תאוקרטי של הלאמה (עד שהסובייטים כינונו במקומו משטר קומוניסטי), גם כאן יש לסייג ולומר כי משנת 1639, כאשר בנו של המונגול קאן מאולן בטור הוכרז כבודהה, השושלת תמכה הן במשטר התאוקרטי והן בסמכויותיה של האריסטוקרטיה החילונית במקביל.
משטר תאוקרטי או דמוי תאוקרטיה הוקם, בתקופות מסוימות בהיסטוריה, כסוג של מחאה חברתית או כתוצאה מאידאליזם אוטופי. הדוגמה הבולטת לכך היא "הממלכה השמימית של השלום הגדול" שהוקמה במאה התשע עשרה בסין. כמו גם "עיר הנביאים" של האינדיאני טנסקוואטאה משבט השיין, שהיוותה סוג של עיר מדינה דתית, אך ייתכן וצביונה היה יותר של קהילה רצונית מאשר תאוקרטיה.
מושבת מפרץ מסצ'וסטס פעלה גם היא כתאוקרטיה תחת שלטונם של הפוריטנים במהלך המאה השבע עשרה.
