מונרכיה חוקתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מונרכיה חוקתית היא צורת שלטון המתבססת על מערכת חוקתית שמכירה במוסד המונרכיה ובהיות המונרך ראש המדינה. המלך (או בעל התואר המקביל) כפוף לחוקה שמגדירה את סמכויותיו וקובעת את קיומם של מוסדות שלטון נוספים כגון פרלמנט ומערכת משפט בלתי-תלויה. מידת הסמכות שקובעת החוקה למלך היא המבדיל בין מונרכיות חוקתיות שונות. באירופה יש כמה מונרכיות חוקתיות שבהן אין למלך סמכויות ביצועיות כלל, ומעמדו דומה למעמדו של הנשיא במדינת ישראל. במדינות אחרות הסמכויות מתחלקות באופן שווה בין המלך לבין הפרלמנט, או שבידי המלך נמצא עיקר סמכויות השלטון.

במדינות שצורת ממשלתן היא מונרכיה חוקתית, כמו בממלכה המאוחדת, בעוד המונרך הוא ראש המדינה, קיים ראש ממשלה שסמכותו נובעת מבחירות חופשיות.

למרות שעל-פי-רוב המונרכיות החוקתיות בנות זמננו מתנהלת דמוקרטיה נציגותית ייצוגית (מה שידוע כמונרכיה חוקתית דמוקרטית), בעבר המצב היה אחר. הן היו מונרכיות במדינות בעלות חוקות פשיסטיות, כמו באיטליה, ספרד, ויפן או במדינות דיקטטוריות, כמו בתאילנד. ברוב המדינות בהן מתנהלת מונרכיה חוקתית, קיים לחץ לפסול את המוסד ולהקים רפובליקה חוקתית.

[עריכה] ארצות בהן מתנהלת מונרכיה חוקתית

המדינות שבהן מתנהלת מונרכיה חוקתית מוצגות בצבע אדום

להלן רשימת חלק מהמדינות שבהן מתקיימת מונרכיה חוקתית:

מדינות שבהן למלך תפקיד ייצוגי בלבד: ספרד, בלגיה, הולנד, בריטניה, שבדיה, דנמרק, נורבגיה, לוקסמבורג (התואר: דוכס), יפן (התואר: קיסר)
מדינות שבהן למלך יש סמכויות משמעותיות: מרוקו, ירדן, נפאל, ליכטנשטיין (התואר: נסיך)

בנוסף לאלה, חלק ממדינות חבר העמים הבריטי רואות את מלך או מלכת בריטניה כראש המדינה. במדינות אלה מלכת בריטניה ממנה נציג מטעמה המכונה מושל כללי. סמכויות המושל הכללי ייצוגיות בלבד, והוא ממונה מבין תושבי המקום על-פי המלצת ראש הממשלה המקומי. מדינות שבהן קיימת השיטה הזו: קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, ג'מאיקה ועוד.

שיטות ממשל

תחומים קרובים ניתן למצוא
בפורטל מדע המדינה

אנרכיה
דיקטטורה
דמוקרטיה
סוציאל דמוקרטיה
מונרכיה
מונרכיה חוקתית
משטר צבאי
פשיזם
קומוניזם
רפובליקה
רפובליקה איסלאמית

רוב המונרכיות החוקתיות, בפרט באירופה, עברו במהלך העת החדשה, בין המאה ה-15 למאה ה-20, תהליך הדרגתי, שבו התרכזו עוד ועוד סמכויות בפרלמנט (בית הנבחרים) ופחות ופחות במלכיהן. לדוגמה בבריטניה מינוי חברי הממשלה, שבעבר היה בסמכות כמעט בלעדית של המלך, החל במהלך המאות האחרונות להתבצע באישור הפרלמנט. כיום זהו תהליך המתבצע מתחילתו ועד סופו בפרלמנט, כשהמלך מאשר רק באופן סמלי את המינוי, מבלי שתהיה לו סמכות לערער עליו. במדינות אחרות באירופה קרה תהליך דומה.

בבריטניה, ב-1880, מונה לראשונה ראש ממשלה בניגוד לעמדת המלך. היה זה ויליאם גלדסטון שמונה לראש ממשלת בריטניה בניגוד לעמדת המלכה ויקטוריה. כיום, מלך או מלכת בריטניה עדיין מציגים באופן סמלי את "ממשלתם" בפני הפרלמנט, אולם למעשה הם מציגים ממשלה שלא היה להם חלק בהרכבתה, וקוראים נאום שכתב להם ראש הממשלה הנבחר, מבלי שתהיה להם רשות לשנות בו דבר. למרות תפקידו הסמלי של המלך כיום, חלק ניכר מהונו מגיע מכספי משלמי המסים. בבריטניה עלתה טענה שלאור העלות הגבוהה מוטב לבטל את מוסד המלוכה.

בחוקה שהתקבלה ביפן ב-1947 מוגדר קיסר יפן כ"סמל של המדינה ושל אחדות העם". בפועל מעמדו סמלי בלבד, והשלטון ביפן מתנהל בשיטה דומה מאוד לזו של בריטניה. החוקה הנוכחית התקבלה בהשפעה אמריקנית חזקה שמקורה בכיבוש האמריקני של יפן בסוף מלחמת העולם השנייה. אף על-פי-כן, מעמדו של הקיסר ביפן היה מוגבל עוד לפני הכיבוש האמריקני, ושליטיה של יפן בפועל לא היו מחצרו של הקיסר.

בממלכות חוקתיות אחרות, נשמרות סמכויותיו של המלך במידה רבה, אולם קיימת חוקה שמגבילה את כוחו, וקיים פרלמנט נבחר המייעץ לו, ולפעמים אף יכול לטרפד יוזמה של המלך שנראית לחברי הפרלמנט בלתי ראויה. ממלכה חוקתית בדגם כזה קיימת, למשל, בממלכת ירדן.