שפת אם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שפת אם, שפה מקורית או ורנקולר היא השפה שאדם לומד ראשונה. בהתאם, אדם יכול להיות מכונה דובר שפה מסוימת כשפת אם. מקור השם בכך שלרוב לומד ילד את יסודות השפה במשפחתו, פעמים רבות מאמו. גרסה אחרת למקור השם היא שזו שפת המקור או שפת המולדת-האם או שפת הארץ.
שפת אם היא לרוב השפה בה הדובר מיומן יותר מבכל שפה אחרת. לרוב, שפה יכולה להיחשב שפת אם רק אם נרכשה לפני תום גיל העשרה או תפשה את המקום המרכזי בלימודיו ובחינוכו של הדובר. ישנם מקרים בהם אנשים גדלים בסביבה שבה מדוברות שתי שפות ואף יותר. לדוגמה, בניהם של מהגרים עשויים לשלוט ברמה גבוהה גם בשפה המדוברת בביתם וגם בשפה המדוברת בסביבתם. במדינות מסוימות, נהוגות שתי שפות במקביל והלומד עשוי להיחשף לשתיהן בביתו ובלימודיו במקביל.
לרוב, ניתן להגדיר את שפת האם של דובר מן ההיבט הפונקציונלי כשפה שבה הוא מונה (סופר), חושב, חולם ומדבר. לעתים, ישנה הבחנה בין שפת החשיבה והדיבור ושפת הכתיבה. דוגמאות נודעות לכך:
- המשורר חיים נחמן ביאליק, שנהנה משליטה מושלמת בכתיבה בעברית, חשב ואף העדיף לדבר ביידיש, כמוהו כחלק גדול מן הסופרים והמשוררים בעברית בתחילת המאה העשרים;
- הסופר ולדימיר נבוקוב, דוגמה אחרת, שלט באופן מושלם גם ברוסית וגם באנגלית, אך שפת האם האמיתית שלו הייתה כנראה הרוסית;
- אפרים קישון, הומוריסטן ממוצא הונגרי, שהיה כבר בן 25 כאשר פגש לראשונה בשפה העברית, טען באחת ההומורסקות שלו כי הוא מתקשה להאמין כי אפשר לספור בשפה אחרת מלבד הונגרית.
