שמעון בר יוחאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שמעון בר יוחאי
דור:	דור רביעי לתנאים
רבותיו:	רבי עקיבא
תלמידיו:	בנו - רבי אלעזר בן רבי שמעון, רבי יהודה הנשיא
בית מדרש:	בית הלל, בֵּי רבי עקיבא

רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) - תנא בן הדור הרביעי. למד תורה 13 שנים מפי רבי עקיבא, בישיבתו שבבני ברק. אף למד תורה הרבה מפיו בהיות רבי עקיבא בבית הסוהר, והיה מגדולי תלמידיו.

רשב"י נמנה עם החוגים שהתנגדו לשלטון הרומאים בארץ ישראל לאחר מרד בר כוכבא. בשל גזירות אדריאנוס ומות הקדושים של רבי עקיבא הגיע אל שנאה עזה אל הגויים בכלל והרומאים בפרט. הטיף נגד השלמה עם השלטון הזר. בשעה שדנו בהם ובמעשיהם אמר: "כל מה שתיקנו (הרומאים) לא תיקנו אלא לצורך עצמם, תיקנו שווקים - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס" (שבת לג ע"ב).
רשב"י התפלל וייחל לנפילת רומא בידי ממלכת הפרתים (באזור פרס), שהיו האויב העיקרי של רומא וכך אמר: "אם ראית סוס פרסי קשור בארץ ישראל - צפה לרגליו של משיח" (מדרש איכה רבה לא,יג).
עקב הלשנה נידון למיתה, וירד למחתרת והוא קובל על הדילטוריא (=מלשינות): ש"אין העולם יכול לעמוד בה". לפי המסורת התחבא עם אלעזר בנו 13 שנים במערה בפקיעין. לאחר שיצא ממחבואו, לא צורף לסנהדרין שבאושא, ככל הנראה בשל הסיכון הפוליטי. הוא הלך במשלחת של חכמי ישראל לרומא, ובהשתדלותו שם בוטל האיסור על השבת והמילה.

בניגוד לסברתו של רבי ישמעאל בן אלישע, הוא פעל להנהגת לימוד תורה אינטנסיבי בקרב יראי שמים, והורה להם על זניחת עיסוק הפרנסה. דוגמה לויכוח בין רבי ישמעאל כהן גדול לבין רשב"י בנושא תורה ועבודה אפשר למצוא במסכת ברכות: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. יכול דברים ככתבן? ת"ל ואספת דגנך. הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי ר' ישמעאל. ר"ש בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנא' (ישעיהו סא) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנא' (דברים יא) ואספת דגנך" (ברכות לה ע"ב).

לעומת זאת, להמון העם הורה לחבב את המלאכה ואפילו אם היא בזויה כגון נשיאת צנון וכדו': "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה" (נדרים מט ע"ב). בלימוד התורה גרס פשטות, בהירות, היגיון וחיפוש אחר טעמיהן המעשיים של המצוות והתקנות הישנות.

חתנו של רשב"י היה רבי פנחס בן יאיר, אף הוא מחוג הקנאים. דווקא בנו, רבי אלעזר בן רבי שמעון, נמנה על חוג המתונים ואף נאמר כי היה מוסר יהודים לשלטונות הרומיים ועליו אמר ר' יהושע בן קרחה "חומץ בן יין, שמוסר עמו של אלוהינו להריגה" (בבא מציעא פג,ב).

העם ראה בו "מלומד בניסים" שתפילתו נשמעת. סיפרו עליו, כי היה עולה לרקיע ולומד שם רזי אלוהים ובמיוחד את גאולת ישראל העתידה. יוחסו לו החיבורים האפוקליפטים "נסתרות דרבי שמעון בר יוחאי" ו"תפילת רשב"י", חזונות גאולה שמתייחסים לתקופה הערבית הקדומה ולתקופת מסעי הצלב השלישי (1191) ונפילת עכו בשנת 1291. ספר הזוהר הספר העיקרי של הקבלה, שנתפרסם בשלהי המאה ה-13, בשעה שגדלה הציפייה לגאולה קרובה, יוחס אף הוא לרשב"י. כן יוחס לו קובץ המדרשים "מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי". על רבי שמעון בר יוחאי נתחבר הפיוט "בר יוחאי נמשחת, אשריך" על ידי שמעון לביא, כנראה ממגורשי ספרד אשר התיישב בטריפולי בלוב. פיוט זה מושר בקרב עדות המזרח בליל שבת.

[עריכה] קבר רשב"י

קברו המסורתי במירון, בקרבת צפת, משך אליו את המקובלים במאה ה-16 וגרם לכך שמירון תעשה למרכזם. מאז נהוגה חגיגה גדולה "הילולא דרבי שמעון בר יוחאי" על קברו בל"ג בעומר, יום פטירתו המסורתי. מאות אלפים פוקדים את קבר הציון ביום "יוחאי". מקובל להביא ילדים בני שלוש למירון ולספר אותם שם את התספורת הראשונה בחייהם בטקס המכונה חאלקה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הפיוט בר יוחאי, נמשחת

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: שמעון בר יוחאי