רבן שמעון בן גמליאל הזקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הנשיאים מזרע הלל הזקן

הלל הזקן שמעון בן הלל רבן גמליאל הזקן רבן שמעון בן גמליאל הזקן (רבן יוחנן בן זכאי) רבן גמליאל דיבנה (רבי אלעזר בן עזריה) רבן שמעון בן גמליאל רבי יהודה הנשיא רבן גמליאל ברבי רבי יהודה נשיאה רבן גמליאל הרביעי רבי יהודה נשיאה השני הלל נשיאה רבן גמליאל החמישי רבי יהודה נשיאה השלישי רבן גמליאל השישי

רבן שמעון בן גמליאל הזקן (רשב"ג הראשון) - תנא בשלהי הדור הראשון של התנאים, נשיא הסנהדרין סמוך לחורבן בית שני. צאצא למשפחת הלל הזקן, ואחד מעשרת הרוגי מלכות. היה מראשי השלטון בירושלים, יחד עם הכהנים הגדולים חנן בן חנן ויהושע בן גמלא.

תוכן עניינים 1 משפחתו 2 המנהיג והתקופה 3 ממעשיו המפורסמים והנהגותיו 3.1 דבריו במסכת אבות 3.2 שמחת החג 3.3 הוזלת מחיר הקינים 4 הריגתו 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] משפחתו

רבן שמעון היה נין של הלל הזקן. הוא מילא את מקומו של אביו, רבן גמליאל הזקן, כנשיא הסנהדרין.

בנו היה רבן גמליאל דיבנה. בתו, אימא שלום, נישאה לרבי אליעזר בן הורקנוס, מגדולי תלמידי רבן יוחנן בן זכאי (בבלי, בבא מציעא נט ע"ב).

שמו - שמעון - זהה לשם סבו, שמעון בן הלל, וגם לשם נכדו, רבן שמעון בן גמליאל (השני). בספרות התורנית נקרא "רבן שמעון בן גמליאל הזקן" או "רשב"ג הנהרג", כדי להבדילו מנכדו. עם זאת, יש שהוא מופיע גם בשם "רבן שמעון בן גמליאל" ללא תוספת, והדבר יוצר בלבול וקושי בהבחנה בינו לבין נכדו.

בתלמוד (סוטה, מט ע"ב) מובאת הפסקה הבאה בשם רבן שמעון: "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי (איכה ג), אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות למדו תורה, וחמש מאות למדו חכמת יוונית, ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא". יש המייחסים פסקה זו לנכדו.

[עריכה] המנהיג והתקופה

נתמנה לנשיא כ-18 שנה לפני החורבן, והיה אחרון הנשיאים בתקופת בית המקדש. התלמוד (בבלי, שבת טו ע"א) מביא ברייתא בזו הלשון: "הלל ושמעון, גמליאל ושמעון (הוא רשב"ג הזקן), נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה".

בתקופתו מקום מושבה של הסנהדרין היה בירושלים, אבל לא במקום הטבעי, לשכת הגזית, אלא ב"גלות" הראשונה של הסנהדרין - חנויות שבהר הבית, לשם נדדה הסנהדרין בימי אביו.

בתקופת נשיאותו היה המרד הגדול נגד הרומאים, ולפי יוספוס תמך במרד - בניגוד לרבן יוחנן בן זכאי, ואף־על־פי שנמנה על מחנה המתונים:

והאנשים נשואי הפנים בקרב העם, גוריון בן יוסף ושמעון בן גמליאל, הקהילו את כל העם לאספה והעתירו עליו דברים וגם חילו את פני כל איש ואיש להחיש נקמה בשונאי החירות ולטהר את בית המקדש משופכי הדם (יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים עם הרומאים {מהד' שמחוני} ד,ג,ט).

רשב"ג נהרג במהלך המרד, כפי שמובא במקורות הגאונים:

רבן גמליאל הזקן, ורבן שמעון בנו שנהרג בחורבן בית שני, ורבן יוחנן בן זכאי, כולן נשיאים (אגרת שנית מרב שרירא גאון {מה' לוין עמ' 125-126}).

[עריכה] ממעשיו המפורסמים והנהגותיו

במקורות נמסרו רק דברים מועטים בשמו של רבן שמעון, אך חלק מתורתו מובא כדברי "בית הלל".

[עריכה] דבריו במסכת אבות

המאמר הבא במסכת אבות מיוחס לרבן שמעון:

"שמעון בנו אומר: כל ימיי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא." (אבות א, משנה טז; משנה יז בחלק מן המהדורות).

זיהוי זה מקורו בפירוש התוספות יום טוב למשנה זו, שמדגיש כי מדובר בבנו של רבן גמליאל הזקן, להבדיל מרבן שמעון בן גמליאל השני. הרב יעקב מדן מזהה את שמעון זה עם שמעון בן הלל.

[עריכה] שמחת החג

מפורסמת השתתפותו של רבן שמעון בשמחת בית השואבה, שנערכה בבית המקדש בחול המועד של חג הסוכות. וכך מסופר בתלמוד (בבלי, סוכה נג ע"א):
אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל, כשהיה שמח שמחת בית השואבה - היה נוטל שמונה אבוקות של אוּר (אש), וזורק אחת ונוטל אחת, ואין נוגעות זו בזו. וכשהוא משתחווה - נועץ שני אגודליו בארץ, ושׁוחה (מתכופף) ונושק את הרצפה, וזוקֵף, ואין כל ברִייה יכולה לעשות כן.

[עריכה] הוזלת מחיר הקינים

מן המפורסמות שבפעולותיו של רבן שמעון, הייתה הוראתו בנושא הקינים. "קן" היא זוג תורים או בני יונה, שנדרשים לקרבן של יולדת, מצורע ועוד.
מספרת המשנה (כריתות א, ז): מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינרי זהב - מחירו של כל קן (זוג עופות) היה דינר זהב, מחיר מופקע במושגים של אותם ימים (שווה ל-25 דינרי כסף).
אמר רבן שמעון בן גמליאל (הזקן): המעון הזה! (לשון שבועה בבית המקדש), לא אלין הלילה עד שיהו בדינרין - לא אלך לישון עד שיהיה המחיר זול ויהיה כל קן נמכר בדינרי כסף, כלומר בזול.
נכנס לבית דין ולימד: האשה שיש עליה חמש לידות ודאות או חמש זיבות ודאות (לא בספק), מביאה קרבן אחד - על לידה אחת או זיבה אחת, קן שהוא עולה וחטאת, ואוכלת בזבחים - נטהרה ויכולה לאכול בבשר קדשים, ואין השאר עליה חובה - אינה חייבת להשלים קרבנותיה של ארבע לידות או זיבות. דבר זה הוא הוראה יוצאת דופן, שכן לפי הדין המקורי (שמביאה המשנה לפני המעשה) חייבת היא להשלים שאר הקרבנות. ואולם רשב"ג הקל בהוראה זו, והסתמך על הכלל - "עת לעשות לה' הפרו תורתך", כדי להביא להוזלת הקינים, וכדי למנוע מצב שבו חייבי הקרבנות יימנעו מהבאת הקרבנות לגמרי, בשל מחירם המופרז.
(קיים פירוש אחר הגורס שלא הייתה כאן כל חריגה מההלכה, אלא הנשים טעו בתחילה בחושבן שאינן טהורות עד להקרבת כל חמשת הקרבנות. ורשב"ג עמד ופירסם את ההלכה, שלעניין טהרה מספיק קרבן אחד, "ואין השאר עליה חובה" לצורך טהרה לאכול בקדשים.)
מסכמת המשנה: ועמדו קינים בו ביום ברִבעתיים - הוזלו הקינים באופן משמעותי, וכל קן נמכר עתה ברבע דינר כסף (הוזלה פי מאה) או - לפירוש אחר - בחצי דינר כסף (הוזלה פי חמישים).

[עריכה] הריגתו

הצרות שפקדו את העם לא פסחוּ על הנשיא.

את האסונות ניבא שמואל הקטן בשעת פטירתו, וכה אמר: "שמעון וישמעאל לחרבא, וחברוהי לקטלא, ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא" (בבלי, סוטה מח ע"ב). בתרגום לעברית, על פי פירוש רש"י: רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול - ייהרגו בחרב, וחבריהם להריגה בשאר מיתות, ושאר העם לביזה, וצרות גדולות עתידות לבוא על העולם.

רבן שמעון הוּצא להורג, על פי המסורת, יחד עם רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, בתאריך כ"ה בסיון.

במסכת שמחות, מן המסכתות הקטנות (פרק ח), מסופר, שלפני הוצאתם להורג בכה האחד. שאל אותו רעהו: מפני מה אתה אתה בוכה? הרי "לשתי פסיעות אתה נתון בחלקם של צדיקים", כלומר: מרחק שתי פסיעות בלבד מבדיל בינך ובין הצדיקים שבגן עדן; ואתה בוכה?! אמר לו: אני בוכה על שאנו נהרגים כעובדי עבודה זרה, כמחללי שבתות, כמגלֵּי עריות וכשופכי דמים. אמר לו: רבי, שמא סועד היית או ישֵן, ובאה אישה לשאול על נידתה ועל טומאתה וטהרתה, ואמרת לה: המתיני עד שאישן; והתורה אמרה "כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו ... והרגתי אתכם בחרב".

השמועה על מותם הגיעה לרבי עקיבא ולרבי יהודה בן בתירא, והם חגרו מתניהם שׂק וקרעו בגדיהם ואמרו: "אחינו ישראל, אילו טובה הייתה לעולם תחילה - לא היו מקבלים (אותה) אלא רבן שמעון ורבי ישמעאל, ועכשיו - גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שסוף פורענות גדול עתיד לבוא לעולם, ולפיכך נסתלקו אלו מן העולם (שלא יראו את הפורענות)".

הרומאים לא הסכימו לאפשר לבנו, רבן גמליאל, לרשת את התפקיד, ואף רצו להורגו. רבן יוחנן בן זכאי ביקש מהם להימנע מכך, ונענה בהסכמה. עם הריגתו של רבן שמעון, תפס רבן יוחנן בן זכאי את תפקיד הנשיא למשך שנים אחדות, שבהן תיקן תקנות והרים מעט את רוח העם לאחר החורבן, תוך שהוא מעביר את בירת התורה מירושלים החרבה ליבנה. לאחר מכן מסר את התפקיד לבנו של רבן שמעון, רבן גמליאל דיבנה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• רבן שמעון בן גמליאל הראשון, באנציקלופדיה יהודית "דעת".

עשרת הרוגי מלכות

רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול | רבן שמעון בן גמליאל הזקן | רבי חנינא בן תרדיון | רבי עקיבא | רבי יהודה בן בבא רבי חוצפית המתורגמן | רבי ישבב הסופר | רבי אלעזר בן שמוע | רבי חנינא בן חכינאי | רבי יהודה בן דמא