רבי יוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הערך נמצא בשלבי עריכה
הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה.
שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו.

ערך זה עוסק בתנא רבי יוסי בן חלפתא, שנקרא בדרך־כלל בשם הסתמי "רבי יוסי". לערך העוסק בחכמים נוספים בשם זה, ראו רבי יוסי (פירושונים).

רבי יוסי
דור:	דור רביעי לתנאים
רבותיו:	רבי עקיבא, רבי חלפתא אביו, רבי ישמעאל, אבטולמוס
חבריו:	רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון, רבן שמעון בן גמליאל, רבי אלעזר בן שמוע
תלמידיו:	חמשת בניו; רבי יהודה הנשיא, איסי בן יהודה

רבי יוסי - ובשמו המלא: רבי יוסי בן חלפתא^[1] - מראשי התנאים בדור הרביעי. התגורר בציפורי שבגליל. מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, חברם של רבי יהודה ורבי שמעון^[2] ורבו של רבי יהודה הנשיא. נסמך בידי רבי יהודה בן בבא בתקופה שבה הטיל השלטון הרומאי איסור על הסמיכה. לו מיוחס החיבור סדר עולם, שעוסק בסדר הדורות ובמאורעות היסטוריים^[3].

[עריכה] חייו

נולד בציפורי לאביו, רבי חלפתא, שהיה מראשי החכמים בעירו, ואף הספיק לראות את רבן גמליאל הזקן^[4]. משפחתו מיוחסת לצאצאי יונדב בן רכב^[5].

למד תורה אצל רבי עקיבא, שהיה רבו המובהק^[6]. כן למד מאביו, רבי חלפתא, ומחכם בשם אבטולמוס. למד גם אצל רבי יהושע, רבי ישמעאל, רבן גמליאל, רבי יוחנן בן נורי, רבי אליעזר בן יעקב^[7].

רבי יוסי התפרנס מעיבוד עורות^[8].

[עריכה] סמיכתו

רבי יוסי נסמך להוראה בידי רבי יהודה בן בבא, בתקופה שבה גזרו הרומאים ואסרו את הסמיכה. מעשה הסמיכה מסופר בתלמוד^[9]:

"ברם זכור אותו האיש לטוב, ורבי יהודה בן בבא שמו, שאילמלא הוא בטלו דיני קנסות מישראל, שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל, שכל הסומך ייהרג, וכל הנסמך ייהרג, ועיר שסומכין בה תיחרב, ותחומין שסומכין בהן ייעקרו. מה עשה רבי יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמישה זקנים, ואלו הן: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי שמעון, ורבי יוסי, ורבי אלעזר בן שמוע. רב אויא מוסיף: אף רבי נחמיה."

התלמוד מסיים את המעשה בכך שהרומאים הגיעו אליהם. הנסמכים ברחו בהוראת רבי יהודה בן בבא, שנהרג בידי הרומאים.

חבריו של רבי יוסי היו התנאים בני הדור הרביעי, בראשם נשיא הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל, וכן תלמידי רבי עקיבא שנסמכו איתו בידי רבי יהודה בן בבא.

[עריכה] הגלות לאסיא

בתלמוד יש אזכור לבריחה של רבי יוסי ל"אסיא"^[10], פרובינקיה רומית במערב אסיה הקטנה. טיבה של בריחה זו אינו מפורש בתלמוד.

אחת ההשערות היא, שהוטל על רבי יוסי בעל כורחו תפקיד ציבורי, על-ידי השלטון הרומאי, כעין התפקיד שהוטל על בנו, תפיסת גנבים ושודדים^[11]. השערה אחרת מובאת באנציקלופדיה של הרב אהרן היימאן, "תולדות תנאים ואמוראים" (כרך ב), שבריחה זו הייתה עם חורבנה של העיר ציפורי והתחדשות הגזירות מצד השלטון הרומאי.

מאוחר יותר חזר רבי יוסי לארץ ישראל, והשתתף עם החכמים בכינוסים שונים, ביניהם כינוס חשוב לעיבור השנה, שנערך בבקעת רימון^[12].

[עריכה] הגלות לציפורי

התלמוד מספר על שתיקתו של רבי יוסי לנוכח דברי השבח והביקורת שהושמעו בפניו על מלכות רומי, ועל הגלות שנגזרה עליו בשל כך^[13]:

ישבו רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, וישב יהודה בן גרים איתם.

פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו (הרומאים)! תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות! ר' יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמן: תיקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעַדֵּן בהן עצמם, גשרים - ליטול מהן מכס!

הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יִגלֶה לציפורי, שמעון שגינה - ייהרג.

לפי ההשערה שמביא הרב אהרן היימאן^[14], בכך חזר רבי יוסי לעיר מולדתו - ציפורי - והגזירה הייתה שלא ייצא ממנה. יש מי שהעיר שייתכן שנפלה טעות בנוסחת התלמוד, וצריך לקרוא "יגלה מציפורי", והיא הגלות לאסיא שמוזכרת במקום אחר^[15].

[עריכה] בציפורי

בציפורי התקין רבי יוסי כמה תקנות. ^[16]

[עריכה] בניו

את חמשת בניו כינה רבי יוסי "חמישה ארזים"^[17]. הם נולדו לו מאשת אחיו, שאותה ייבם אחר מות אחיו:

רבי ישמעאל ברבי יוסי
רבי אלעזר ברבי יוסי
רבי חלפתא ברבי יוסי
רבי אבטילס ברבי יוסי
רבי מנחם ברבי יוסי, שנקרא גם ורדימס^[18].

[עריכה] שיטתו

רבי יוסי השתדל להימנע ממחלוקות^[19].

[עריכה] מקורות והערות

^ התנא שמופיע למעלה משלוש מאות פעמים במשנה, וכן בתוספתא, בשם הסתמי "רבי יוסי", הוא רבי יוסי בן חלפתא - רש"י לזבחים נח ע"ב, ד"ה "ורב שרביא אמר".
^ בבלי, יבמות סב ע"ב.
^ בבלי, יבמות פב ע"ב.
^ בבלי, תענית טז ע"ב; שבת קטו ע"א.
^ ירושלמי, תענית פ"ד ה"ב. ראו מלכים-ב י, טו; ירמיה לה, ו.
^ בבלי, יבמות סב ע"ב.
^ מקורות: בבלי עירובין לו ע"א; תוספתא קידושין פרק א; בבלי שבת קכה ע"א; בבלי פסחים קג ע"א; בבלי בבא קמא נד ע"ב וזבחים ס ע"ב; תוספתא כלים בבא-קמא פרק ב ז.
^ בבלי, שבת מט ע"ב ורש"י שם.
^ בבלי, סנהדרין יד ע"א; עבודה זרה ח ע"ב.
^ בבלי, בבא מציעא פד ע"א. בנוסחאות אחרות "עסיא", והיא היא.
^ רבי ישמעאל ברבי יוסי, בבלי בבא מציעא פד ע"א. ראו שם במהדורת הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ).
^ ירושלמי חגיגה פ"ג ה"א.
^ בבלי, שבת לג ע"ב.
^ אנציקלופדיה "תולדות תנאים ואמוראים", וראו לעיל.
^ ראו "סדר הדורות", ערך ר' יוסי.
^ סנהדרין יט
^ שבת קיח ע"ב.
^ בבלי, שבת קיח ע"ב. ראו ירושלמי, גיטין פ"ו ה"ז, שם חסר רבי אבטילס, ובמקומו "רבי אבדימוס".
^ 'קובץ יסודות וחקירות', אחיקם קשת, כרך א עמוד 266.