יהושע בן חנניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יהושע בן חנניה
דור:	דור שני לתנאים
רבותיו:	רבן יוחנן בן זכאי
חבריו:	רבן גמליאל דיבנה, רבי אליעזר בן הורקנוס
תלמידיו:	רבי עקיבא, רבי ישמעאל
בית מדרש:	בית הלל

רבי יהושע בן חנניה, תנא. ראש ישיבה בפקיעין שבגליל. כל רבי יהושע שמוזכר בגמרא בלי הזכרת שם אביו הוא רבי יהושע בן חנניה.

עוד בהיותו ילד קטן, הובא על ידי אמו לבתי מדרשות, ועל כך שבחו רבו - רבי יוחנן בן זכאי "אשרי יולדתו".

אחרי שגדל התמחה בנגינה ועבד בבית המקדש השני כלוי משורר. היה ידוע כגדול המתווכחים היהודיים עם פילוסופים בדורו.

תלמידו הגדול היה רבי עקיבא.

[עריכה] משנתו החינוכית

רבי יהושע העריך כדבר המשפיע על דרכו של האדם את החברות. להשגת שלימות האדם מבחינת "דרך ישרה שיבור לו האדם" קבע את המדד לפי התחברות עם אדם טוב ואת הדרך שיתרחק ממנה האדם - התחברות עם אדם רע.

[עריכה] מחלוקות מפורסמות

לרבי יהושע בן חנניה היו שלוש מחלוקות עם רבן גמליאל דיבנה בנושאי קדושת בכור, עיבור החודש ותפילת ערבית. מפורסמת מאוד מחלוקתו עם רבי אליעזר בן הורקנוס בעניין תנורו של עכנאי.

[עריכה] המחלוקת בנושא תפילת ערבית

מסופר במסכת ברכות על תלמיד אחד שבא ושאל את רבי יהושע בן חנניה האם תפילת ערבית היא רשות או חובה? רבי יהושע ענה לו: רשות. (התפילות באות להחליף את קורבן התמיד ביום, ואלו הן תפילות שחרית ומנחה. לעומת זאת, תפילת ערבית היא כנגד איכול איברי הקורבן על המזבח במשך הלילה.) אותו תלמיד הלך ושאל את הנשיא, רבן גמליאל: "תפילת ערבית - חובה או רשות?" רבן גמליאל השיב: חובה, והתלמיד ענה לו שרבי יהושע בן חנניה אמר שהתפילה היא רשות. בעקבות זאת התעמת רבן גמליאל עם רבי יהושע למחרת, והכריח אותו לעמוד בזמן הלימוד. רבי יהושע בן חנניה שהיה חכם גדול בתורה ואדם זקן והעמידה במשך הזמן הרב של הלימוד הייתה קשה לו. מעשה זה של רבן גמליאל הרגיז את העם ואלה דרשו מחוצפית המתורגמן, להפסיק בתרגום דבריו של רבן גמליאל, והחליטו להעביר מתפקידו את רבן גמליאל ומינו במקומו לתקופה קצרה את רבי אלעזר בן עזריה שהיה לפי המסורת בן 17 באותו הזמן. עוד מסופר בגמרא שלאחר מכן, פייס רבן גמליאל את ר' יהושע, והושב לנשיאות, כשהוא משמש בתפקיד שני שבועות בכל חדש, ואלעזר בן עזריה שבוע אחד.