חנינא בן דוסא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חנינא בן דוסא
דור:	דור ראשון לתנאים
חבריו:	רבן יוחנן בן זכאי

רבי חנינא בן דוסא היה תנא מן הדור הראשון. מתורתו נשתמרו בגמרא ובמשנה אמרות המייחסות חשיבות רבה ליחסים שבין אדם לחברו ומדגישות את חשיבות המעשה על פני הלימוד.

רבי חנינא גר בעיר ערב, ולמד עם רבן יוחנן בן זכאי שגר אף הוא באותה העיר.

בגמרא מופיע חנינא בן דוסא בעיקר בהקשרים ניסיים: בתפילתו היה האל מרפא את החולים, ברכתו גרמה לקורות עץ קצרות מדי של אישה עניה להספיק לבניית בית שלם ולחומץ בו הודלקו נרות השבת של בתו להפוך לשמן.

בכמה אגדות מוזכר עוניו של חנינא בן דוסא. חנינא בן דוסא ואשתו מובאים כדוגמה לבני אדם שיקבלו שכר על מעשיהם רק בעולם הבא. אגדה אחת מספרת על חכמים שנסעו בים ומצאו תיבה של אבנים יקרות המונחת במעמקי הים וכרישים שומרים עליה. לאחר שהם לא הצליחו לקחת את התיבה, יצאה בת קול מן השמיים ואמרה להם לעזוב את התיבה של אשת רבי חנינא, תיבה שבעולם הבא אשת רבי חנינא תשים בה את התכלת של הצדיקים. באגדה אחרת, הממחישה את אפשרות השכר בעולם הזה אל מול השכר בעולם הבא, ירדה מן השמים רגל של שולחן זהב וכשחנינא בן דוסא ואשתו הבינו שלעתיד לבוא ישבו כל הצדיקים בגן עדן על שולחנות בעלי שלוש רגלים והם ישבו על שולחן של שתי רגלים, החזירו את המתנה לשמים למרות עניים.

עוניו של חנינא בן דוסא מוזכר גם בהקשר החברתי, מלבד ההקשר התאולוגי: הוא ואשתו העמידו פנים כאילו יש להם מה לאכול כדי לא לקבל צדקה מידי אנשים אחרים.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: חנינא בן דוסא

רבי חנינא הוזכר בגמרא כמי שכל העולם מתקיים בזכותו.

נאמר שאחרי מותו לא היו עוד אנשי מעשה, והכוונה יכולה להיות אנשים שעושים מעשים טובים ברמה כזו או אנשים שעושים מעשי ניסים.