שכיר חרב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שכיר חרב הוא חייל אשר נלחם, או מעורב בלוחמה עבור כסף, ללא מניעים אידאולוגים, לאומיים או פוליטיים. כאשר משתמשים במונח ביחס לחייל סדיר בצבא לאומי, זהו בדרך כלל עלבון או זילזול. בסוף המאה העשרים קמו מספר רב של חברות שמשכירות שירותי לחימה בעיקר למדינות במצב של סכסוכים.

צבא שכיר הוא צבא המבוסס על כח אדם שכיר שאינו חייב בגיוס. השכירים מתוגמלים בהתאם לתפקיד, לדרגה ולמידת הסכנה שבה הם נתונים. יתרונו העיקרי של צבא כזה, בניגוד לצבא שמגויס בגיוס חובה, הוא מקצועיות רבה יותר ומיעוט בעיות התאמה ומשמעת. במקרים מסוימים צבא כזה מתבסס על זרים, ואז, על פי ההגדרה דלעיל, זהו צבא של שכירי חרב. לגיון הזרים הצרפתי הוא דוגמה מפורסמת של צבא שכיר שמשך בעבר שכירי חרב רבים.

דוגמה ידועה של חברה פרטית הינה אקזקיוטיב אאוטקאמס (תוצאות ביצועיות), חברה דרום אפריקאית להשכרת שירותי לחימה, שהצליחה להתגבר על המורדים שזרעו הרס בסיירה ליאון ולהשתלט מחדש על מכרות היהלומים. אך לאחר לחץ של ארצות הברית והאו"ם, ב1999 הועבר חוק האוסר שימוש בשכירי חרב, ונשיא סיירה ליאון פיטר את החברה. בזמן הטבח ברואנדה האו"ם שקל להפעיל את החברה בכדי להפסיק את הטבח, אבל הדבר לא יצא אל הפועל בסופו של דבר. המצדדים בהפעלת החברה ברואנדה טענו שגוף של כמה מאות אנשים בעלות של 100 מיליון דולר, מסוגל לבצע מה שכוחות או"ם בהיקף גדול בהרבה של כוח אדם ותקציב איננו מסוגל לעשות.

בארצות הברית פועלות מספר רב של חברות שכאלו. ב-2006 היה ידוע על מספר חברות פרטיות (עובדי קבלן) המשכירות שירותי לחימה לצבא ארצות הברית בעיראק בתשלום, והם מהוות את הכוח השני בגודלו בעירק אחרי צבא ארצות הברית.

[עריכה] שכירי חרב וחוקי המלחמה

לפי הרחבה של פרוטוקול ז'נבה: סעיף 47. שכירי חרב

שכיר חרב הוא אדם אשר:

(א) מגוייס באופן מקומי או בחו"ל במטרה ללחום בסכסוך מזוין;

(ב) אכן לוקח חלק ישיר בעוינות:

(ג) מונע לקחת חלק בעוינות בידי הרצון להפיק רווח, אשר למעשה הובטח לו על ידי צד בסכסוך, פיצוי חומרי העולה באופן ניכר על זה שהובטח או שולם לחייל בדרגה ותפקיד שווים בכוחות המזויינים של אותו צד.

(ד) אינו מתגורר או שייך לאומית לשום צד בסכסוך;

(ה) אינו חבר בכוחות המזויינים של צד בסכסוך;

(ו) לא נשלח על ידי מדינה שאינה צד בסכסוך בשליחות רשמית בתור חבר בכוחות המזויינים של צד בסכסוך.

מדינות רבות, כולל ארצות הברית, לא חתמו על פרוטוקול זה, ולכן ניתן לראות סעיף זה בתור מדריך בלבד ולא הוראה מחייבת. על אף הקשיים שבקבלת הסעיף, בהיעדר הגדרה בינלאומית מוסכמת, סעיף זה הוא הקרוב ביותר שישנו להגדרה כזו.