קתדרלת יעקב הקדוש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קתדרלת יעקב הקדוש (סנט ג'יימס) נמצאת ברובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים. הכנסייה נבנתה במאה ה-12 על בסיס שרידים ביזנטיים מהמאה ה-6, כשהאישור לבנייתה נתקבל מסלאח א-דין, הכובש המוסלמי בכבודו ובעצמו.
הכנסייה היא מן המפוארות שקיימות בארץ ישראל, וכך גם תוארה על ידי עולי רגל מזה מאות שנים. האור היחיד בכנסייה מגיע מן השמש שמחוץ לכיפה, ומן הנרות הרבים המפוזרים ברחבי הכנסייה. הכיפה במרכז מסמלת את העולם הנוצרי, והיא בנוייה על ארבע אומנות/עמודים המסמלים את ארבעת האוונגליונים, כותבי ספרי הבשורה שבברית החדשה (מתי, יוחנן, לוקאס ומרקוס). את קירות הכנסייה מקיפים ציורים, כאשר אלה שבחלק התחתון הינם של אנשים מחיי הקהילה המקומית, ואלה שבמעלה הקירות הם של קדושים נוצרים מוכרים יותר.
עבודות שיפוץ נרחבות בוצעו בתחילת המאה ה-18 על ידי הפטריארך הארמני גריגורי "נושא השלשלת", אשר את כינוייו קיבל לאחר ששם על צווארו מרצון שרשרת כבדה כאות לשעבוד עד אשר ישיג כספים להחזרת חובות בהן שקעה הקהילה הארמנית הירושלמית. מסעו ברחבי ארמניה הצליח מעבר לצפוי, עד שנשאר כסף לשיקום הכנסייה ובניית חומות לרובע הארמני. הקיר הצפוני בשיפוצים אלה זכה ליחס רב, כמו דלתות העץ המשובצות צדפות ושריוני צבים בכניסה לקפלת סנט ג'יימס ובציורי עץ אחרים. מיד אחרי קפלה זו דלת לחדר בו שרידים ביזנטיים, וחדר המשמש את הכמרים.
יעקב הקדוש (סנט ג'יימס) שעל שמו נקראה הכנסייה, הוא יעקב בן-זבדי המכונה "יעקב הגדול", אחד משנים עשר השליחים של ישו ואחיו של השליח יוחנן. הוא הוצא להורג על ידי הורדוס אגריפס בשנת 44. על פי המסורת טמון ראשו הערוף בכנסייה זו בקפלה שבקיר הצפוני (משמאל לכניסה), ושאר גופו בסנטיאגו דה קומפוסטלה שבספרד. קפלה זו היא המקום הקדוש בכנסייה.
יעקב אחר, הקטן, אחיו של ישו והבישוף הראשון של ירושלים, טמון בכנסייה זו מתחת למזבח הראשי (אפסיס), שם נקבר לאחר שנסקל וגופתו נזרקה מהר הבית לנחל קדרון בידי יהודים בשלהי תקופת בית שני. מימין לאפסיס המרכזי, המוקדש כאמור ליעקב הקטן אחי ישו, נמצאת קפלה קטנה המוקדשת ליוחנן המטביל, ומשמאל קפלה לכבוד מריה הקדושה, הבתולה, המדונה.
בחצר הכניסה אל הכנסייה נקברו בעבר פטריארכים ונזירים ארמנים. בחלקי הקיר העליונים מגולפים צלבים המכונים "קטשקרים", האופייניים לקירות קברים וכנסיות לרוב. כאן הם מלווים בכתובות בארמנית, ומהווים עבודות אמנות חשובות ונדירות. הכנסייה בנוייה בצורת צלב, וכבר בכניסה מחוץ לכנסייה, מהחצר, ניתן לראות משני צידי הכניסה שני לוחות עץ (מימין) וברזל (משמאל) התלויים על חבלים. אלה הם ה"נאקוס" (בערבית), או מצילתיים. עד אמצע המאה התשע עשרה וסוף ימי שלטונו של מוחמד עלי המצרי, אסרו השלטונות המוסלמים על הנוצרים את השימוש בפעמוני כנסייה (גם על היהודים נאסר השימוש בשופר בתקופות מסוימות). נקישה בפטישי עץ על הנאקוס, קורה מעץ קשה תלויה על חבלים, שימשה תחליף לפעמוני הכנסייה, וגם כיום מידי פעם נקראים הכמרים לתפילה בעזרת הנאקוס. צליל הנאקוס חזק ונעים (כמו קסילופון עם צליל אחד). כיום ניתן למצוא נאקוס בכנסייה זו ברובע הארמני, בכנסיית הקבר ובמנזר סנטה קתרינה.
הכנסייה פתוחה לקהל מידי יום רק מהשעה 15:00, לחצי שעה בלבד.
