קוואמה נקרומה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קוואמה נקרומה (21 בספטמבר 1909 – 27 באפריל 1972), גם קומה אנקרומה, היה מנהיג אפריקאי אנטי-קולוניאלי. מייסדה ונשיאה הראשון של גאנה המודרנית ואישיות בעלת השפעה בפאן-אפריקאיות במאה ה-20.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדות והשכלה
נולד כפרנסיס נוויא-קופי נגונלומה בנקרופול, חוף הזהב דאז, היום גאנה. אחרי לימודים בבית הספר אצ'ימוטה שבאקרה ובסמינר הרומנו-קתולי שבאמיסנו, הוא לימד בבית הספר הקתולי באקסים. בשנת 1935 עזב את אפריקה ועבר לארצות הברית שם למד לתואר שני בפנסילווניה.
במהלך שהותו בארצות הברית ביקר נקרומה בכנסיות פרסבטריאניות שחורות בפילדלפיה ובניו יורק וקרא ספרים על פוליטיקה ותאולוגיה, בהם נתקל, בין השאר, בהגותו של מרקוס גארבי. הוא גם לימד פילוסופיה לסטודנטים אחרים באופן פרטי.
בשנת 1945 הגיע ללונדון כדי ללמוד בבית הספר לכלכלה של לונדון. אך אחרי פגישה עם ג'ורג' פדמור, הוא ויתר על לימודיו ועזר לארגן את הקונגרס הפאן-אפריקאי החמישי במנצ'סטר, אנגליה. אז התחיל נקרומה לפעול למען עצמאות למדינות אפריקה. הוא היה לסגן הנשיא של איחוד הסטודנטים המערב-אפריקאיים.
[עריכה] חזרה לחוף הזהב
בדצמבר, 1947, חזר נקרומה לחוף הזהב כדי לכהן כמזכיר כללי של וועידת חוף הזהב המאוחדת, תחת הנהגת ג'וזף ב' דנקווה, אשר עסקה בבחינת דרכי פעולה לעצמאות המדינה.
עד ל-1949 הוא אירגן קבוצות עובדים וקבוצות נשים כמפלגה חדשה שקרויה ועידת מפלגת העם. מול בית המחוקקים החדש שנשלט על ידי יחידים עשירים הוא כינס את "אספת העם" של עצמו. הממשלה הקולוניאלית סירבה לקבל את המלצות אספת העם. נקרומה פקד על "פעילות חיובית" בינואר 1950. אותה "פעילות חיובית" כללה הפרות סדר אזרחיות, אי-שיתוף פעולה, חרם, ושביתות. בעקבות פעולות אלו נעצר נקרומה ורבים מתומכיו. נקרומה נשפט לשלוש שנות מאסר, בגל האהדה העממית שדבר מאסרו הביא, הצטרפו רבים נוספים למפלגת "אספת העם".
הבריטים שעמדו מול הפגנות ברחבי העולם והתנגדות ברחבי הארץ, החליטו לעזוב את חוף הזהב. בריטניה ערכה את הבחירות הכלליות הראשונות באפריקה עם זכות הצבעה כללית ב-1951. למרות שישב בכלא, נקרומה ניצח בבחירות ברוב מוחלט ומפלגתו זכתה ל-34 מ-38 המושבים באספה המחוקקת. עתה, כמנהיג מפלגת השלטון, הוא שוחרר מכלאו ביום 12 בפברואר, 1951. להצעת המושל הבריטי, צ'ארלס ארדן-קלארק, הסכים נקרומה להנהיג את הממשלה שתוביל את המדינה לעצמאות. בשנת 1952, עם עזיבת המושל הבריטי, התמנה נקרומה לראש הממשלה. נקרומה זכה אף בבחירות בשנת 1960 והיה לנשיאה הראשון של גאנה. הוא זכה בפרס השלום ע"ש לנין.
[עריכה] קו פעולה
נקרומה ניסה להחליף את כלכלת גאנה למערכת יותר תעשיתית. הוא העריך שיציאת גאנה ממערכת המסחר הקולוניאלית באמצעות הקטנת תלותה בהון, טכנולוגיה וטובות חומריות מארצות זרות תאפשר לה להיות לעצמאית באמת. על יומרות התיעוש שילם נקרומה בנזק רב למגזר גידול הקקאו ששגשג עד אז. בסופו של דבר הסכר על נהר הוולטה ותוכניות הכלכליות השונות שלו בדרך כלל לא הצליחו והובילו להוצאות ענקיות. הן לא שמו קץ לתלות של גאנה בייבוא מהמערב. במשך שש שנים גאנה הפכה ממדינה שהייתה בין המדינות העשירות ביותר באפריקה לאחת המדינות העניות ביותר ביבשת.
[עריכה] הגליה, מוות ומורשת
בפברואר 1966, בשעה שנקרומה ביקר בבייג'ינג הופלה ממשלתו בהפיכה צבאית בתמיכת ה-CIA. נקרומה לא חזר לגאנה והמשיך לקדם את חזונו על אחדות אפריקה מהגלות.
הוא מת מסרטן באפריל 1972 ונקבר בעיירת מולדתו נקרופול. גופתו הועברה לגן וקבר ארצי גדול באקרה.
[עריכה] ספר שתורגם לעברית
- אנקרומה, קוואמה. גאנה: אוטוביוגרפיה (תרגום - אהרן אמיר). תל אביב: עם הספר, תשכ"א.
[עריכה] לקריאה נוספת
- גאנה, חקירת מדינה. ספריית הקונגרס, מחלקת מחקר פדרלית. [1] (באנגלית)
