פרשת פליים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרשת פליים, היא שערורייה פוליטית אמריקאית, הנסובה סביב החשד שבכירים בממשלו של הנשיא בוש חשפו את זהותה של סוכנת ה-CIA ואלרי פליים. וזאת, בכדי להתנקם בבעלה שמתח ביקורת על התנהלות הממשל בתקופה שלפני היציאה למלחמת עיראק.
ההאשמות נובעות מטור שהעיתונאי והפרשן הימני רוברט נובאק פרסם בוושינגטון פוסט ב-14 ביולי 2003. טור זה, דן בבעלה של פליים, השגריר לשעבר ג'וזף וילסון. וילסון, דיפלומט מקצועי בעברו ששירת בתפקידים שונים באפריקה, נשלח בפברואר 2002 על ידי ה-CIA לניז'ר. בכדי לבדוק מידע על ניסיון כביכול של עיראק, להשיג עפרת אורניום מהמדינה. וילסון, הגיע למסקנה כי ככל הנראה המידע לא היה נכון. למרות זאת בוש, בנאום מצב האומה ב-28 בינואר 2003 הזכיר מידע מודיעיני על ניסיון רכישת אורניום במדינה אפריקנית על מנת לשכנע בנחיצות היציאה למלחמה.
במאי ויוני 2003, עם התגברות הויכוח על אי-מציאת נשק להשמדה המונית בעיראק, הוזכרה על ידי כמה עיתונאים משימת הבדיקה בניז'ר של "שגריר לשעבר". ב-6 ביולי 2003 פרסם וילסון מאמר בניו יורק טיימס בו הוא הזדהה כמי שערך את הבדיקה, ותקף את ממשל בוש על השימוש שהוא עשה, בידיעות על ניסיון רכישת האורניום על מנת להצדיק את היציאה למלחמה, למרות מסקנותיו הוא [1].
שמונה ימים אחר כך התפרסם הטור של נובק בו הוא כתב:
- "וילסון מעולם לא עבד ב-CIA, אולם אשתו, ואלרי פליים, היא עובדת הסוכנות בתחום של נשק להשמדה המונית. שני אנשי ממשל בכירים אמרו לי שאשתו של וילסון הציעה לשלוח אותו לניז'ר". [2].
כשהתברר שפליים הייתה סוכנת מוסווית (היא הציגה את עצמה כ"אנליסטית אנרגיה" ועבדה בחברת קש שהקים ה-CIA), התפרצה השערורייה. גם עקב חשיפת שמה, כאשר בהיותה עובדת CIA זה שרף את הכיסוי שלה, וייתכן שגם של סוכנים אחרים. רבים, בהם וילסון, האשימו את אנשי הממשל שהם הדליפו את המידע הזה על מנת לפגוע במתכוון בקריירה של פליים. ובכך לנקום בוילסון על ביקורתו הפומבית, ובעקבות כך, בפעולתם זו, פגעו בבטחון המדינה מסיבות פוליטיות. האצבע המאשימה הופנתה בעיקר כלפי קארל רוב, יועצו הקרוב של בוש.
הפרשה הפכה לפלילית כאשר בסוף ספטמבר דרש ה-CIA ממשרד המשפטים לפתוח בחקירה, כדי לבדוק האם נעברה עבירה על "חוק ההגנה על זהויות מודיעיניות". חוק זה, אוסר על חשיפה ביודעין של מידע על זהות של סוכן מודיעין חסוי על ידי מי שמידע כזה הגיע אליהם בתוקף תפקידם את הסיווג הבטחוני שלהם. חבר מושבעים גדול, שלו הסמכות להחליט על הגשת כתבי אישום, הושבע ב-31 באוקטובר. בשל חשש לניגוד אינטרסים של העומדים בראש משרד המשפטים, ניהול החקירה הועבר בסוף דצמבר לידי התובע המיוחד פטריק פיצג'רלד.
במהלך החקירה הועלו שמותיהם של עיתונאים נוספים מלבד נובאק כמי שקיבלו מידע מאנשי ממשל בנושא פליים. שניים מהם, מאט קופר מהטיים מגזין וג'ודית מילר מהניו יורק טיימס נדרשו להעיד בפני חבר המושבעים, אך סרבו מטעמי חיסיון מקורות. ב-29 ביוני 2005 ניתן לשניים אולטימטום למסור עדות. קופר התרצה אחרי שקיבל אישור מהמקור שלו, ככל הנראה קארל רוב, והעיד. לעומתו מילר, שהמקור שלה היה לואיס ליבי, סירבה להעיד, ונשלחה לכלא זאת למרות שהיא כלל לא פרסמה כתבה בנושא. ב-29 בספטמבר, אחרי שישבה 85 יום בכלא, הסכימה מילר, בעקבות שיחת טלפון עם ליבי ששחרר אותה מהחיסיון, להעיד על שיחותיה עימו, ושוחררה.
ב-28 באוקטובר 2005, עם תום תקופת המינוי של חבר המושבעים הגדול, הודיע התובע פיצג'רלד שחבר המושבעים החליט על הגשת כתב אישום נגד לואיס ליבי, ראש המטה והיועץ לעינייני בטחון לאומי של סגן הנשיא דיק צ'ייני. ליבי לא הואשם בעבירה על "חוק ההגנה על זהויות מודיעיניות", עברה שהסף הדרוש בשביל לבסס אותה גבוה ביותר, אלא בעברות של עדות שקר, ושיבוש הליכי משפט. בכתב האישום נטען שליבי שיקר הן בפני חוקרי ה-FBI והן בעדות בשבועה בפני חבר המושבעים, כשטען שהוא קיבל את המידע על פליים לראשונה בשיחות עם עיתונאים, ולא מגורמי ממשל (טענה שאם הייתה נכונה הייתה מסירה מעליו את החשדות המקוריים). בעקבות הגשת כתב האישום התפטר ליבי מתפקידו.
למרות שערב פרסום החלטת חבר המושבעים הוזכר גם קארל רוב כמי שעשוי להיות מואשם, עם פיזור חבר המושבעים לא הוגש נגדו כתב אישום, והוא נשאר בתפקידו. אולם החקירה לא הסתיימה, וייתכן שבעתיד יוגשו כתבי אישום נוספים.
פרשנים פוליטיים משווים פרשה זו לפרשת איראנגייט מבחינת השפעתה על יכולת תפקוד הנשיא בקדנציה השנייה שלו, ופגיעתה באנשים המקורבים אליו. נזק פוליטי נוסף הינו בכך שבתקופה בה המלחמה בעיראק הולכת ומאבדת את תמיכת הציבור, הפרשה מכוונת זרקור אל התנהלות הממשל לפני היציאה למלחמת עיראק וטענותיו לגבי נשק להשמדה המונית שהיה בידי סדאם חוסין או שהוא ניסה להשיגו - טענות שהתבררו כמפוקפקות.
[עריכה] ראו גם
- לוח הזמנים של פרשת פליים - בוויקיפדיה האנגלית
- נוסח כתב האישום נגד ליבי באתר משרד המשפטים האמריקני (באנגלית, קובץ PDF)
- תמליל מסיבת העיתונאים של התובע פיצג'רלד - באתר הוושינגטון פוסט (באנגלית)
