פקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פקס (קיצור של פקסימיליה או טלפקסימיליה) היא טכנולוגיה לתקשורת-רחק (טלקומוניקציה) אשר משמשת להעברת העתקי מסמכים, בעיקר על ידי מכשירים מתאימים אשר פועלים דרך רשת הטלפון. פקסים אלה הפכו לנגישים כלכלית ופופולריים מאוד בשנות השמונים. הם מעבירים דף (מודפס או כתוב ביד) אחד או יותר בדקה אחת, בשחור-לבן ברזולוציה של 200 נקודות לאינץ' (200 dpi). קצב ההעברה הוא 14.4 קילו-ביט לשנייה או מהר יותר. תבניות התמונה המועברות נקראות "ITU-T (לשעבר CCITT) קבוצת פקס 3 או 4". הטכניקה עליה הפקס מבוסס הומצאה ב1929 על ידי רודולף הל (Rudolf Hell).

הפקס הבסיסי ביותר מעביר רק מידע רק בשחור-לבן. הדף המקורי נסרק ברזולוציה של 1728 פיקסל לשורה ו1145 שורות לדף (גודל של דף A4). המידע הגולמי המתקבל נדחס על ידי שימוש בקוד הופמן מותאם, היעיל לטקסט כתוב, אשר משיג פקטור דחיסה ממוצע בסביבות ה20. לרוב, דרושות 10 שניות לשדר דף, לעומת 3 דקות שהיה לוקח לשלוח את אותו מידע בצורה לא דחוסה של 1728 על 1145 ביטים במהירות של 9600 ביטים לשניה. שיטת הדחיסה משתמשת בקוד הופמן על רצפי שחור ולבן בשורה אחת של סריקה, ולכן נקראת "חד-ממדית". שיטות דחיסה "דו-ממדיות" משתמשות בעובדה ששתי שורות סרוקות סמוכות לרוב דומות למדי, וכן חוסכות רוחב פס על ידי קידוד של ההבדלים ביניהן בלבד.

ישנן מספר מחלקות פקס שונות, כולל מחלקה 1, מחלקה 2 וCAS של אינטל.

מכונות פקס משתמשות במספר טכניקות אפנון של קווי טלפון. הן נבחרות בזמן "לחיצת היד" של הפקס-מודם (handshake). כיום, רק האפנון המהיר 14400 ביט לשנייה נמצא בשימוש, למרות שרוב המכונות תומכות גם בקצבי תעבורה נמוכים יותר, לצורך "תמיכה-לאחור".

שיטת אפנון 9600 ו 14400 ביט לשנייה מנצלת את אפנון 9600 של trellis.
שיטת אפנון 2400 ו 4800 ביט לשנייה מנצלת את אפנון הPSK.
שיטת אפנון 7200 ו 9600 ביט לשנייה מנצלת את אפנון הQAM.

[עריכה] פקס מחשב אוטונומי

פקס מחשב מודרני יכול להתחבר למדפסת או מכונה רב-תכליתית, על ידי שימוש בשתי יציאות USB, בכדי לשלוח, לקבל ולהדפיס פקסים (ללא צורך במחשב).

[עריכה] חלופות

חלופה מודרנית לשליחת פקסים היא שליחה של דואר אלקטרוני עם קובץ תמונה אחד או יותר כקובץ מצורף. דבר זה מאפשר צבעוניות ויותר גמיש בקשר לרזולוציה.

[עריכה] היסטוריה

הממציא הסקוטי אלכסנדר ביין (Alexander Bain) היה הראשון שהוציא פטנט על הפקס, בשנות ה40 של המאה ה19. הוא השתמש בידע שלו על שעוני מטוטלת חשמליים כדי להפיק מכניזם הסורק שורה אחר שורה קדימה ואחורה.

המכשיר הגיע לצורתו הנוכחית פחות או יותר עוד בשנת 1945 אולם עד אמצע שנות השמונים של המאה העשרים סבל הפקס מבעיית הביצה והתרנגולת, כל עוד לא היו מספיק מכשירי פקס איש לא קנה אחד. המצב הוחמר בגלל העדר סטנדרטים.

הבעיה נפתרה רק כאשר יצא התקן של Group 3 שהתקבל על כל התעשייה והחל את תהליך התפשטות הפקס. תהליך זה היה מהיר מאוד מסוף שנות השמונים עד לאמצע שנות ה-90 אולם לאחר מכן הואט בשל חדירת הדואר אלקטרוני שבמקרים מסוימים משמש תחליף לפקס.