טלפון סלולרי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במכשיר הנקרא סלולרי. לערך העוסק בספרו של סטיבן קינג, ראו סלולרי (ספר).
טלפון סלולרי הוא טלפון אלחוטי נייד (למעשה מכשיר רדיו דו כיווני המסוגל לשדר ולקלוט בו-זמנית) שניתן להפעילו באזורים נרחבים בטכנולוגיה המתבססת על פרישת תחנות בסיס סלולריות במרחב. המילה סלולרי נובעת מהמילה cell (באנגלית תא). המשמעות היא, שבכל תא כזה יש תחום נתון של תדרים, המאפשרים לנהל מספר שיחות בו זמנית. במידה והמכשיר איננו נמצא בתחום , תהיה ירידה ברמת הקליטה , וכדי שתהיה אפשרות להמשיך בניהול השיחה, תחנת הקליטה הקרובה לתחום תקצה תדר מבין התדרים העומדים לרשותה.
השם הרשמי על פי החוק במדינת ישראל לטלפון הסלולרי הוא רט"ן - רדיו טלפון נייד, אך כמעט ולא נעשה בו שימוש מחוץ לחקיקה ולרגולציה של משרד התקשורת. בישראל נפוץ הכינוי פלאפון עבור מכשיר הטלפון הסלולרי בעקבות שם המותג של חברת פלאפון שהייתה הראשונה ששווקה מכשיר סלולרי בארץ.
הטלפון הסלולרי, שהומצא באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, גרם לאחת המהפכות הגדולות ביותר בתולדות התקשורת, הוא הביא לשינויים מרחיקי לכת . בעיקר במישור החברתי, באשר באמצעותו תיתכן אינטראקציה רחבת היקף במגוון אפשרויות- הודעות sms, גלישה באינטרנט, שיחות טלפון, ותרם תרומה מכרעת להפיכת העולם כולו לכפר גלובלי.
בשנת 2004 נמכרו ברחבי העולם 647 מיליון מכשירים סלולריים; בשנת 2003 נמכרו 520 מיליון; הצפי לשנת 2005: 750 מיליון.
יצרנית המכשירים הסלולריים הגדולה ביותר היא חברת נוקיה (נתח שוק של כ-30 אחוז), ואחריה: מוטורולה, סמסונג, LG, סימנס, וסוני-אריקסון.
נושא קרינת טלפון סלולרי ובריאות נידון בעולם, וכיום אין תשובה מוחלטת לגבי השפעת הקרינה על בריאות האדם.
תוכן עניינים |
[עריכה] עקרונות התקשורת הסלולרית
התקשורת הסלולרית מבוססת על כך, שבניגוד לרשת רדיו רגילה, שני מכשירי טלפון ניידים אינם מדברים ביניהם ישירות, אלא דרך רשת של תחנות בסיס סלולריות שכל אחת מהן מכסה תא שטח קטן יחסית (באנגלית: cell), כל טלפון מתקשר עם תחנת הבסיס הקרובה אליו. תחנות הבסיס מקושרות ברשת קווית או אלחוטית למתג סלולרי הקרוי MSC. המתג אחראי לניתוב השיחות מן התא המתאים ואליו.
כפי שניתן לראות באיור, כאשר הטלפון הסלולרי עובר מתא שטח אחד לשני, מועברת השיחה מתחנת בסיס 1 לתחנת בסיס 2. תהליך ההעברה נקרא העברת שיחה ובאנגלית Handoff או Handover. המתג הסלולרי מקושר מצידו לרשת הטלפון הציבורית (PSTN), וכך מאפשר שיחות מטלפון קוי לסלולרי ולהפך. פריצת הדרך המרכזית שאפשרה את פיתוח הטלפונים הסלולריים, היא זו של השימוש החוזר בתדרים - בתחנות בסיס שונות, המופרדות זו מזו גאוגרפית, כך שמספר מוגבל של תדרי שידור מאפשר כמות כמעט בלתי מוגבלת של שיחות.
[עריכה] היסטוריה וסיווג של המערכות הסלולריות
הרעיון של טלפונים סלולריים אינו חדש. עוד בשנת 1947 נהגה, במעבדות מחקר, הרעיון של תאים שיקושרו לטלפונים ניידים, באמצעות שימוש חוזר בתדרים, אולם הטכנולוגיה של תקופה זו לא אפשרה את מימוש הרעיון. מכשול נוסף היה סירובה של רשות התדרים הפדרלית בארצות הברית FCC, להקצות ספקטרום תדרים למערכות טלפון אלחוטי.
בשנת 1968 הציעו מעבדות בל וחברת AT&T ל-FCC את התפיסה שלפיה יוקמו רשתות של רדיו טלפון נייד שיתבססו על פריסה נרחבת של תחנות שידור, שכל אחת מהן תכסה אזור שידור ברדיוס של קילומטרים ספורים, ותפעל רק בחלק מן התדרים המוקצים למערכת כולה. כאשר המשתמשים יעברו מאזור כיסוי של תחנה אחת לאחרת, יתחלפו אוטומטית תדרי השידור והקליטה שלהם, ורציפות התקשורת תישמר.
שני גופים עסקו בפיתוח הרעיון בארצות הברית: מעבדות בל וחברת מוטורולה. בשנת 1973 הדגימה מוטורולה את הטלפון הסלולרי הראשון, אולם היו אלה מעבדות בל שהציגו בשנת 1979 את האבטיפוס הראשון למערכת סלולרית, ופרסו ב1980 את הניסוי הראשון באזור שיקגו, ובו 2000 משתתפים. שנה לאחר מכן הוקמה בטוקיו המערכת הסלולרית המסחרית הראשונה. רק ב1982 אישר ה-FCC להקים מערכת מסחרית בארצות הברית, וזו הוקמה לבסוף בשנת 1983, 36 שנה לאחר העלאת הרעיון בפעם הראשונה.
[עריכה] מערכות אנלוגיות
הטלפונים הסלולריים הראשונים היו אנלוגיים, דהיינו הדיבור הועבר ברשת בצורה אנלוגית, ללא המרה לאות ספרתי. לכל מכשיר היה תדר שידור ותדר קליטה משלו, ושיטת האפנון הייתה אפנון תדר (FM).
בעולם פותחו מספר מערכות סלולריות אנלוגיות:
- IMTS - ראשי תיבות של Improved Mobile Telephone System - המערכות הראשונות האלחוטיות (נקראות גם מערכות סלולריות) היו של הצבא, מערכות אלו היו מערכות הפצה (Broadcast) וכל אחד היה יכול לשמוע את השידור אם האזין לאותו ערוץ. ערוץ השידור היה דו כיווני למחצה (Half-duplex), קרי כל נקודת זמן השידור היה שידור חד-כיווני אל המשדר המרכזי או ממנו. מערכות אלו לא יכלו לספק את הדרישה לנהל שיחות רבות בו-זמנית.המערכות נקראו גם מערכות "לחץ ע"מ לדבר" (push-to-talk system). בשנות ה- 60 מערכת בשם (IMTS (Improved Mobile Telephone System הותקנה. במערכת זו הותקן משדר גדול אבל הפעם עם שני תדרים: אחד לשליחה ואחד לקבלה. במערכת היו 23 ערוצים. לפיכך משתמשים שרצו לדבר היו צריכים לחכות לפעמים זמן רב עד שהיה להם קו לדבר.משום כך, מערכת זו לא הייתה מעשית. בשנות ה- 80 הכול השתנה באמצעות מערכת AMPS
- AMPS - ראשי תיבות של Analog Mobile Phone System - היא מערכת אמריקנית שפותחה על ידי AT&T בשנת 1983. מערכת ה-AMPS הייתה עד שנות ה-90 המערכת הסלולרית הנפוצה ביותר ביבשת אמריקה, ובמדינות נוספות כגון ישראל. המערכת הסלולרית הראשונה שהוקמה בישראל על ידי חברת מוטורולה ובזק, זכתה לשם פלאפון, והייתה מערכת AMPS. מערכת זו נמצאת עדיין בשימוש נרחב, בארצות הברית ובמקומות נוספים. המערכת פועלת בתחום תדרים שבין 800 ל-900 מגה-הרץ, ובמרווח ערוצים של 30 קילו-הרץ.
- TACS - ראשי תיבות של Total Access Communication System - הייתה המערכת האנלוגית האירופית. המערכת הושקה ב-1985 על ידי חברת Vodafone בבריטניה. ה-TACS דומה מאוד ל-AMPS, אלא שתחום התדרים שהוקצה לה היה בתחום ה 900 מגה-הרץ. הTACS הייתה בשימוש בבריטניה, איטליה, יפן, ומדינות רבות נוספות. כיום מוחלפת מערכת ה-TACS כמעט בכל מקום על ידי שיטת ה-GSM.
- NMT- ראשי תיבות של Nordic Mobile Telephone היא מערכת מתחרה ל-AMPS ול-TACS. היא נמצאה בשימוש נרחב בארצות סקנדינביה, ובמדינות רבות במזרח אירופה. ה-NMT השתמש בתחומי תדרים של 450 ו-900 מגהרץ. גם מערכת ה-NMT מוצאת משימוש ומוחלפת בעיקר על ידי מערכות GSM אבל גם על ידי מערכות CDMA.
חדירת המערכות הסלולריות הייתה מהירה מהצפוי. חיש קל התברר כי באזורים אורבניים צפופים, המערכות מגיעות תוך שנים ספורות לקצה יכולת הקיבול שלהן. החברות ומכוני המחקר ביפן, ארצות הברית, ואירופה, נוכחו לדעת כי הטכנולוגיות האנלוגיות אינן מספיק טובות, וכי יש צורך בתכנון דור חדש של מערכות סלולריות, שיהיה בעל התכונות הבאות:
- קיבול מערכת גדול יותר.
- יכולת נדידה (Roaming), כלומר שימוש בטלפון הסלולרי בכל מקום, לא רק בשטח הכיסוי של החברה שהיא ספק השרות שלו.
- מתן אפשרות לתקשורת נתונים.
- אימות זהות המשתמש ומניעת הונאה סלולרית.
- פרטיות - מניעה או לפחות עיכוב של ציתות בלתי מורשה לשיחות.
- שיפור איכות הקליטה, איכות הדיבור, וביצועי המערכת.
רוב העוסקים בנושא הגיעו למסקנה כי יש צורך לעבור ממערכות אנלוגיות למערכות דיגיטליות. יוצאת מן הכלל הייתה חברת מוטורולה, שהייתה באמצע שנות ה-80 המובילה בעולם בייצור טלפונים סלולריים. חברת מוטורולה החליטה כי ניתן להאריך את תוחלת החיים של המערכות האנלוגיות על ידי פיתוח דור נוסף, משופר, של טלפונים סלולריים אנלוגיים, ופיתחה את מערכת NAMPS, שפירושו (Narrow AMPS), מערכת שדחסה שלושה ערוצים אנלוגיים לתוך ערוץ אחד של AMPS, תוך כדי מתן יכולות דיגיטליות חלקיות - כגון הודעות קצרות וערוץ בקרה דיגיטלי.
[עריכה] מערכות דיגיטליות מהדור השני
מערכת סלולרית דיגיטלית היא בעלת התכונות הבאות:
- הדיבור מקודד על ידי מקודד דיבור לאות ספרתי, ומועבר ברשת תוך כדי שימוש מסיבי בתיקון שגיאות.
- שיטת האפנון היא ספרתית ומותאמת במיוחד לאופי הערוץ הסלולרי.
- התמסורת ספרתית ומותאמת לתקני תקשורת מקובלים.
- נעשה שימוש בערוצי בקרה ספרתיים בין הטלפון הסלולרי לתחנת הבסיס, לצורך שליטה טובה יותר על המערכת, קבלת דיווחים על עצמת הקליטה, והעברת שיחות סלולריות טובה יותר.
- נעשה שימוש בטכנולוגיות ספרתיות כדי להתגבר על דעיכות.
- יכולת העברת תקשורת נתונים.
- שיטת גישה מרובת משתמשים (Multiple Access) - בעוד במערכות האנלוגיות לכל משתמש תדר משלו, הרי שבמערכות הדיגיטליות נעשה שימוש מתוחכם בגישה לספקטרום, כך שמספר משתמשים חולקים ביניהם את ספקטרום התדרים בו זמנית.
שני גופים עיקריים עסקו באפיון ופיתוח המערכות הדיגיטליות - ארגון התעשיות הסלולריות בארצות הברית CTIA, וארגון התקשורת האירופי CEPT.
[עריכה] שיטות גישה מרובות משתמשים - הסבר
לצורך הבנת אופן פעילותן של המערכות הסלולריות החדישות, חשוב להבין טוב יותר את ההבדל בין שיטות הגישה השונות:
- FDMA - Frequency Divison Multiple Access - גישה מרובה בחלוקת תדר - זוהי הגישה המסורתית במערכות אנלוגיות - כל טלפון סלולרי מקבל תדר משלו לשידור ותדר לקליטה בתא בו הוא נמצא, ותדר זה מוחלף כאשר מבוצעת העברת השיחה מתא אחד לשני.
- TDMA - Time Divison Multiple Access - גישה מרובה בחלוקת זמן זוהי הגישה ברוב המערכות הדיגיטליות מהדור השני - כל טלפון סלולרי מקבל תדר לשידור ותדר לקליטה בתא בו הוא נמצא, ובתוך התדר הזה חריץ זמן משלו. התדר וחריץ הזמן מוחלפים כאשר מתבצעת העברת שיחה.
- - CDMA - Code Divison Multiple Access - גישה מרובה בחלוקת קוד. CDMA היא השיטה החדישה ביותר המקובלת בחלק מו המערכות הספרתיות של הדור השני של הטלפונים הסלולריים, ובמערכות החדישות של הדור השלישי. הסבר שיטה זו מורכב מעט יותר. שיטת הCDMA התפתחה ממערכות צבאיות מסווגות שפעלו בשיטת הספקטרום המפוזר. בשיטה זו חולקים ביניהם כל הטלפונים הסלולריים את אותו התדר ומשדרים בו-זמנית, וההפרדה ביניהם נעשית באמצעות קוד פרישה.
[עריכה] מערכות TDMA אמריקניות
ארגון תעשיית הסלולר האמריקני - CTIA, החל בסוף שנות ה80 לתכנן מערכת סלולרית שתחליף את מערכת הAMPS. התוצאה היא מערכת שתוקננה בשנת 1991, שנודעה בכינוי מערכת TDMA, ונודעה גם בשם Digital AMPS.
בשיטת TDMA, כל ערוץ RF של AMPS מחולק ל 3 חריצי זמן. בכל חריץ זמן משדרת תחנת הבסיס דיבור מקודד למשתמש אחר, ובאופן דומה בערוץ העולה משדרים טלפונים סלולריים שונים בחריצי זמן שונים. ככלל, מגדילה מערכת ה TDMA את הקיבול, לעומת מערכת ה AMPS פי 3 בערך.
שני תקנים תוקננו בארצות הברית למערכות TDMA. הראשון נקרא IS-54 והשני, המתקדם יותר, IS-136.
מערכות TDMA זכו לתפוצה נרחבת בארצות הברית, בדרום אמריקה, ובמדינות נוספות. חברת סלקום שהייתה המפעיל הסלולרי השני במדינת ישראל, החלה את פעולתה בשיטת TDMA בתחילת 1995.
בשנים האחרונות דועך השימוש בשיטה זו , מאחר ואינה יכולה לספק שירותי דור שלישי, ורוב המפעילים שהפעילו מערכות מסוג זה עברו להפעלת מערכות GSM.
[עריכה] GSM
- ערך מורחב – GSM
GSM או Global System for Mobile Communications הוא תקן לרשתות של טלפונים סלולריים. רשתות אלו הן הנפוצות ביותר בעולם. נכון לאמצע 2005 יש בעולם מעל מיליארד וחצי מנויי GSM. בישראל מופעלות רשתות כאלו על ידי חברות סלקום ופרטנר (אורנג'). GSM עושה שימוש בטכנולוגית גישה מרובה מבוססת זמן, TDMA (אין הכוונה לתקן ה-TDMA). לכשיצאו היו רשתות ה-GSM הרשתות היחידות בעולם שפעלו בטכנולוגיה דיגיטלית.
[עריכה] CDMA
בעוד ארגון ה CTIA בוחר בתקן ה TDMA כתקן הספרתי של צפון אמריקה, הציעה חברת קוולקום (Qualcomm) בארצות הברית, במהלך חדשני ונועז, פתרון חלופי המבוסס על שיטת ה CDMA. מייסדי החברה אירווין ג'ייקובס ואנדרו ויטרבי טענו כי פיתחו שיטה המסוגלת להגדיל את קיבול המערכת הסלולרית פי 10-20 לעומת מערכת AMPS, וזאת תוך כדי שיפור איכות הקשר, הקטנת מספר הניתוקים, והקטנת צריכת ההספק של יחידות הקצה.
טכנולוגיית ה-CDMA מבוססת על עקרונות דחיסה וקידוד בהם השתמש הצבא האמריקאי במהלך מלחמת ויטנאם. החידוש בשיטה הוא בכך שהשיחות השונות מופרדות זו מזו באמצעות קידוד, ולא באמצעות חלוקה בזמן (כפי שנוקטת טכנולוגיית ה-TDMA/GSM) או באמצעות חלוקת תדרים צפופה (כפי שנוקטת טכנולוגיית ה-NAMPS). שיטה זו מאפשרת קיום של מספר גדול של שיחות (כמספר הקודים האפשרי) על גבי אותו תחום תדרים ובו-זמנית, מבלי שהשיחות תפרענה אחת לשניה.
הטכנולוגיה שפיתחה קוולקום הייתה מורכבת למדי וחייבה שימוש באלמנטים חדשניים כגון קידוד דיבור בקצב משתנה והעברה רכה של שיחות - טכנולוגיה שבה מכשיר סלולרי קולט מידע ממספר תחנות בסיס בו זמנית, מה שמבטיח שהשיחה לא תתנתק במהלך מעבר בין תאים סלולריים. מאפיין נוסף של טכנולוגית הCDMA הינו בקרת ההספק ההדוקה שבה מכשיר סלולרי משנה את הספקו באופן דינמי בכל רגע.
הופעת הCDMA יצרה מחלוקות קשות ופיצול בעולם הסלולרי, שלא תם עד היום הזה. מצד אחד, טענו חסידי ה TDMA ובראשם חברות נוקיה ואריקסון כי טכנולוגיית הCDMA מורכבת מדי, אינה עומדת בדרישות, ויקרה ליישום, ומצד שני, חברת קוולקום, מוטורולה ויצרנים קוריאניים ובראשם סמסונג, טענו לעדיפות של הCDMA. בצפון אמריקה הופעלו ב 1995 מערכות בשיטת CDMA, בתקן שנקרא IS-95 או בשם המסחרי cdmaOne, והמפעילים בעולם נחלקו לשתי קבוצות - הרוב שהלך עם מערכות GSM וה TDMA האמריקני, והמיעוט שהפעיל מערכות CDMA, וזאת למרות שקיבול ה CDMA אכן הוכח כגדול יותר.
כיום מופעלות מערכות CDMA בקנה מידה גדול ביבשת אמריקה, באוסטרליה, סין, הודו, יפן, קוריאה, ובמדינות נוספות ביניהן ישראל, שבה עברה חברת פלאפון לשימוש בטכנולגיית CDMA. בעולם יש כיום (תחילת 2004) כ200 מיליון משתמשי CDMA.
[עריכה] המערכות היפניות
גם ביפן פותחו תקנים למערכות דיגיטליות, שהיו שונים הן מאלה שפותחו בארצות הברית והן מאלה שפותחו באירופה. המערכות היפניות כוללות, מלבד מפעיל הפועל ב CDMA שני תקנים נוספים : PDC ראשי תיבות של Personal Digital Cellular, ו PHS - ראשי תיבות של Personal Handyphone System שהיא בעצם מערכת אלחוטית ביתית שהיא גם מערכת סלולרית ספרתית עם ניידות נמוכה. חברת NTT DoCoMo, השייכת לחברת האם NTT, היא המפעיל הסלולרי הגדול ביותר ביפן, מצטיינת בחדשנות טכנולוגית רבה והייתה הראשונה להשיק רשת דור שלישי בתקן FOMA באוקטובר 2001. DoCoMo גם אחראית לשירות ה-i-mode שבניגוד לשאר התקנים היפנים, הופץ בעולם.
[עריכה] תקשורת נתונים
בתקני ה GSM הוכנסה אפשרות להעברת נתונים בקצב אופייני של 2400 סל"ש ועד קצב מירבי של 9600 סל"ש. התפיסה היתה, שניתן יהיה להעביר נתונים ממחשב למחשב דרך מודם ספרתי בתוך הטלפון הסלולרי. מתקנני ה-GSM לא חזו כלל את התפתחותה המהירה של רשת האינטרנט, ובאמצע שנות ה90 מצאו עצמם ספקי השירותים הסלולריים ללא כל יכולת לאספקת שירותי נתונים אטרקטיביים.
הבעיות שבפניהן עמדו היו (ועדיין קיימות בחלק גדול מן השווקים):
- זמן הקמת קשר נתונים ארוך מאד
- גודל מסך קטן
- משאבי חישוב איטיים
- מסך אלפא-נומרי זעיר ללא צבע וגרפיקה
- עלויות גבוהות - מערכות תקשורת הנתונים הסלולריות פועלות במיתוג מעגלים, דהיינו - הטלפון הסלולרי מקושר לרשת הנתונים דרך קו חיוג ומודם ספרתי, כך שגם כאשר הוא אינו מעביר נתונים, מחויב המנוי עבור זמן אוויר. החיוב עבור תקשורת נתונים יכול להגיע לסכומים גבוהים מאד, אף כאשר כמות המידע המועברת קטנה יחסית.
מספר התפתחויות טכנולוגיות החל מסוף שנות ה90 , באו לתקן מצב זה.
[עריכה] EDGE
- ערך מורחב – EDGE
EDGE או Enhanced Data for Global Evolution היא טכנולוגיה להעלאת קצבי העברת הנתונים ברשתות טלפוניה סלולרית מסוג GSM. היא מביאה רשתות אלו לניצול כמעט מירבי של המערכות הקיימות. טכנולוגיה זו מאפשרת לתת שירותים רבים שנחשבים כשרותי "דור שלישי" כגון צפייה בוידאו. בישראל מופעלת רשת כזו על ידי חברת סלקום שממצבת אותה כרשת "דור שלישי".
[עריכה] מערכות דיגיטליות מהדור השלישי
החדירה העמוקה של הטלפונים הסלולריים הדיגיטליים מהדור השני הייתה חסרת תקדים. בחלק מהמדינות הגיע שיעור החדירה ל100% ואף למעלה מזה (יותר מטלפון סלולרי אחד לכל אדם). שיעורי ההכנסה והרווח של המפעילים הסלולריים היו גם הם חסרי תקדים. באמצע שנת 2004 היו בעולם יותר ממיליארד מנויים.
יצרני הציוד הסלולרי, גופי התקינה, והמפעילים, החלו עוד בסוף שנות ה80 בתהליך ארוך של איפיון מערכות סלולריות דיגיטליות מתקדמות, שיתווספו אל מערכות הדור השני ובעתיד יחליפו אותן. הגוף שהחל לרכז את אפיון מערכות הדור השלישי היה ארגון הטלקומוניקציה העולמי - ה ITU.
תהליך התקינה של מערכת סלולרית הינו ארוך ומסורבל ביותר. הוא כולל:
- - מציאת תדרי הפעלה שיהיו מקובלים על כל מדינות העולם ופינוי התדרים האלה
- - הגדרת דרישות לשירותים החדשים
- - הסכמה על תקנים טכניים למערכות הסלולריות ותרגומם למפרטים
- - הסכמה על תהליכי רישוי והפעלה של המערכות
הדרישות ממערכות הדור השלישי היו:
- טיפול בקצבי העברת נתונים גדולים הרבה יותר
- שירותי נדידה כלל עולמיים
- כיסוי כלל עולמי, כולל באזורים שאינם ניתנים לכיסוי על ידי תחנות בסיס סלולריות
- קיבול גדול בהרבה מהמערכות הקיימות
- עלויות הקמה ותפעול נמוכות
- מגוון שירותים מתקדמים כגון שירותי מולטימדיה, שרותי נתונים מהירים, וכיוצא באלה.
ה ITU אפיין מסגרת לתקינת שירותי הדור השלישי שנקראת IMT-2000.
[עריכה] UMTS
UMTS, ראשי תיבות של מערכת טלפוניה ניידת עולמית, היא אחד התקנים הבולטים בדור השלישי. התקן מנוהל על ידי הארגון 3GPP.
UMTS היא מערכת דור המשך ל- GSM שנועדה לשפר את ביצועי GPRS (הנחשב לעיתים דור 2.5). מערכת ה-UMTS מושתת על טכנולוגיית CDMA בפס רחב (W-CDMA). יש לה שני יתרונות בולטים על-פני GPRS. הראשון הוא היכולת להעביר פס קול בקטעי מולטימדיה שונים כגון וידאו. השני הוא שהשרות הוא כלל עולמי. קצב העברת המידע, כמקובל בדור השלישי, הוא 384kbps בתנועה ו-2mbps במנוחה, כשהמשתמש מחובר באופן רציף לרשת. ספקיות דור שלישי עיקריות בסוף 2004 הן דוקומו, שהחלה לשתף פעולה עם חברות סלולר מחוץ ליפן, האצ'יסון וודפון.
[עריכה] CDMA 2000
זהו תקן נוסף בדור השלישי וחשוב לשים לב לא לבלבל בינו לבין שיטת האפנון CDMA. התקן מהווה התפתחות של תקן הדור השני IS-95. התקן מנוהל על ידי הארגון 3GPP2. בין המערכות הנשענות על תקן זה נמצאות 1xRTT, 1xEV-DO, 1xEV-DV. הקצבים המתקבלים במערכות אלה נעים בתחום שבין 144kbps ל-3mbps.
[עריכה] TD-SCDMA
זהו תקן פחות מוכר המפותח בסין על־ידי החברות דטנג וסימנס והאקדמיה הסינית לטכנולוגיות תקשורת (CATT).
[עריכה] UMTS-TDD
תקן נוסף המוכר גם בשמות (TDD (Time Division Duplexing ו-TD-CDMA. אחד היתרונות ששיטה זו מקנה היא אסימטריה משתנה של יחסי העלאה-הורדה.
[עריכה] שירותי ערך מוסף
שירותי ערך מוסף הם שירותים שמספקת רשת סלולרית מלבד השירות הבסיסי של שיחות טלפון.
[עריכה] תיבות קוליות
הרעיון בתיבה קולית הינו שלכל מנוי יש הגדרות מגוונות ברשת הסלולרית. הגדרות אלו כוללות גם הפניות שיחה, כלומר לאן המנוי מעוניין להפנות את השיחה במידה ואינו עונה, אינו זמין, תפוס וכו' (נקרא גם עקוב אחרי). אם למנוי יש הגדרת העברה לתא קולי והוא לא עונה, או אינו זמין, הרי שהרשת הסלולרית תנסה לאפשר למנוי לענות. אם לא ענה אחרי זמן מסוים שהוגדר מראש (יכול להיות על ידי המנוי או על ידי הרשת, תלוי בטכנולוגיה) תעביר הרשת הסלולרית את השיחה למכונת התאים הקוליים. מכונת התאים הקוליים הינה סדרה של מחשבים, שמשמשים לאגירת ההודעות, ו"מעליהם" מכונה שיודעת להפוך את השיחה הקולית לקובץ. גודל הקבצים הינו מצומצם מאוד ע"מ לאפשר למנויים קיבולת גדולה ככל האפשר, או לחילופין לאפשר למפעיל הסלולרי מספר מנויים גדול יותר על אותה מכונת תאים קוליים. מכונת תאים קוליים אחת תכלול בדרך כלל בין 10 ל-20 מחשבים שונים. חלקם הגדול ישמש לאגירת הודעות, ואילו השאר משמשים כמקשרים שונים לתכונות שונות (תרגום הודעה לקובץ, שליחת SMS אם התקבלה הודעה וכו'). חברת קומברס הישראלית היא הספקית המובילה בשוק התאים הקוליים.
[עריכה] מסרון - SMS
- ערך מורחב – מסרון
אחד השירותים החדשניים שהוכנסו לתקן הGSM היה שרות הSMS (מסרון בעברית) - שירות הודעות קצרות - Short Message Service. מערכת הSMS תוכננה להעביר הודעות טקסט קצרות (עד 160 תווים) בין טלפונים סלולריים. כדי להעביר SMS יש צורך בהתקנת SMSC - מרכז מסרים שהוא שרת המאפשר שיגור הודעות בשיטת Store and Forward על גבי ערוץ האיתותים. הSMS לא תוכנן בכלל כשירות צרכני מאחר שכתיבת הודעה באמצעות לוח המקשים המוגבל של טלפון סלולרי היא ענין מסובך יחסית, גודל ההודעה קצר ביותר, ושילוב סימנים כגון סימן שאלה, נקודה או פסיק הוא מורכב למדי. הSMS נתפס יותר כאמצעי להעברת הודעות בקרה.
באופן בלתי צפוי לחלוטין הפך ה SMS להצלחה אדירה מבחינת שיעורי החדירה והשימוש, ומאוחר יותר גם כמקור הכנסה לא מבוטל למפעילים הסלולריים. דווקא הקושי בשימוש בשירות היווה אתגר למשתמשים צעירים שראו בSMS שירות שאינו נגיש להורים, מורים, ושאר בעלי סמכות, מצד אחד, ומחירו נמוך מאידך. גידול תעבורת הSMS החל משנת 1999 היה מסחרר והסתכם במאות אחוזים בשנה. כיום מסתכמת תעבורת הSMS בעשרות מיליארדי הודעות בחודש.
[עריכה] אינטרנט סלולרי - WAP
- ערך מורחב – WAP
WAP הינה טכנולוגיה שמאפשרת גלישה באתרי אינטרנט מיוחדים מתוך טלפון סלולרי. השם המוכר בקרב המשתמשים הוא אינטרנט סלולרי. WAP הוא אחד הפיתוחים הטכניים שהוצגו בסוף שנות ה-90 כפריצת דרך משמעותית שתביא לשימוש נרחב בנתונים סלולריים. WAP הוא ראשי תיבות של Wireless Application Protocol.
[עריכה] הודעות תמונה ומולטימדיה - MMS
- ערך מורחב – MMS
MMS - Multimedia Messaging System - הינה טכנולוגיה להעברת הודעות הכוללות תוכן בעל מדיה עשירה ברשתות של טלפונים סלולריים. ההודעות הללו כוללות בדרך כלל תמונות, וידאו, הקלטות קול ושילוב ביניהם. ה-MMS אמור להחליף את טכנולוגית ה-SMS שמוגבלת להעברת הודעות טקסט קצרות.
[עריכה] חברות הסלולר בישראל
אחוז החדירה (יחס המכשירים לאוכלוסייה) של הטלפונים הסלולריים בישראל הוא מהגבוהים בעולם: בשנת 2004 היחס היה 105 אחוז, כלומר יותר מכשירים מתושבים.
במדינת ישראל פועלות ארבע חברות סלולריות:
- פלאפון - משנת 1986, בבעלות חברת בזק, כ-2 מיליון מנויים* (רשת CDMA כיום, עד שנת 98 רשת AMPS/NAMPS)
- סלקום - משנת 1994, בשליטת חברת בל-סאות' וקבוצת ספרא, כ-2.5 מיליון מנויים* (רשת TDMA/GSM)
- פרטנר תקשורת (אורנג') - משנת 1999, בשליטת חברת הצ'יסון ומפואה, כ-2.5 מיליון מנויים* (רשת GSM)
- מירס - משנת 2001, בשליטת חברת מוטורולה תקשורת (רשת IDEN)
- *מספר המנויים נכון לשנת 2005
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טלפונים סלולאריים |
[עריכה] ועדות תקינה
- ארגון ה-ITU - גוף התקשורת שפועל מטעם האו"ם
- OMA התאגדות הניידת הפתוחה - ארגון העוסק באפיון של שירותים חדישים על גבי טלפונים סלולריים.
- 3GPP - הארגון המתקנן את הטלפונים הסלולריים בשיטת GSM ו UMTS
- 3GPP2 - הארגון המתקנן את הטלפונים הסלולריים בשיטת cdma2000
[עריכה] ארגוני מפעילים
- ארגון ה-GSM - ארגון המאגד בתוכו את המפעילים בשיטת GSM ו UMTS
- ארגון הפיתוח של CDMA - ארגון המאגד בתוכו את מפעילי הרשתות בשיטת CDMA , ואת היצרנים הראשיים.
- פורום UMTS - ארגון המאגד בתוכו מפעילים סלולריים המפעילים מערכות UMTS]
[עריכה] יצרני ציוד תשתית
[עריכה] יצרני יחידות קצה
[עריכה] יצרני שבבים
- טקסס אינסטרומנטס TI היצרנית המובילה של שבבים לטכנולוגיות GSM, UMTS
- קוולקום היצרנית המבילה של שבבים לטכנולוגיות 3G וCDMA.
| ערך מומלץ |
