סניור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סניור (מצרפתית, seigneur) היה אדון פיאודלי, בעל דרג אצולה שלו חזקה על נחלה כלשהי בה עבדו וחיו צמיתים. הצמיתים היו חייבים בשבועת אמונים לאדון, "שומר הלחם". הסניור היה זכאי להוריש את רכושו, אף שלהלכה היה זה עדיין רכושו של המלך, והיו כבולים בשבועת אמונים (הומגיום) למלך.
המונח סניור התגלגל כמורשת של הפיאודליזם ומתייחס היום בדרך כלל לכל סוג של בעל מעלה או פשוט כפנייה של כבוד בין בני אדם, כנהוג בגרמנית (herr), באיטלקית (Signore) ובספרדית (Señor). בשפות אחרות, כמו באנגלית (Lord) מבטא השם עדיין יחסי מעמד או כפיפות.
לסניור היו הכנסות קבועות שהתבססו על יכולתו לחייב את הצמיתים להקדיש חלק מהזמן לעיבוד אדמותיו הוא (הדמסנה), מחלק מיבולם של הצמיתים, מתוצרת טחנת הקמח, בית הבד, בית היין, הנפחיה, וכו', אם אלו פעלו בשטח האחוזה. הכנסות נוספות הגיעו לסניור, בחלק מהמקרים, גם מחכירת משנה של האדמה על–ידי אדונים אחרים או על–ידי וסאלים שלו עצמו.
הזכויות הפיאודליות של הסניור היו, לעתים קרובות, לא רק על רכושם אלא במידה מסוימת גם על גופם של הצמיתים. הסניור היה מבחינה משפטית אפוטרופוס נוסף על הקטינים בשטחו, והייתה לו זכות וטו או התערבות באופן גידולם, מעבר החוצה מהאחוזה, נישואים, וכדומה.
