סינדרום ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק במצב פסיכוטי. לערך העוסק בסרטים ומחזות בשם זה, ראו סינדרום ירושלים (פירושונים).

סינדרום ירושלים (תסמונת ירושלים) הוא סוג של מגלומניה בה האדם מדמיין וחש שיש לו כוחות אלוהיים ומשיחיים וביכולתו לגאול את העולם. תופעה זו נחשבת לפסיכוזה שמובילה לעתים לאישפוז כפוי של האדם השרוי בה בבתי חולים לבריאות הנפש.

תופעה זו קרויה על שם ירושלים, מכיוון שהתגלה שירושלים העתיקה "מושכת אליה משוגעי רוח משיחיים מכל העולם כמו מגנט" (מדברי הסופר אלי ויזל). בין אלו הסובלים מתסמונת זו, ישנם נוצרים שהמפגש עם המקומות ההיסטוריים בהם שהה ישו, גורם להם לתסמונת זו.

הביטוי החריף ביותר לסינדרום ירושלים היה הניסיון להצית את המסגדים בהר הבית שהתרחש ב־1969.

במחקר מאת אליעזר ויצטום ומשה קליאן על סינדרום ירושלים, הם כותבים:

"ספרות עולי הרגל שופעת תיאורים על תיירים ומבקרים בעלי רקע דתי אשר בהגיעם לירושלים התערער שיווי משקלם הנפשי והם ראו עצמם לפתע כדמויות היסטוריות או דתיות חשובות...

התייר האופייני שהגיע אלינו לטיפול היה ברוב המקרים בסביבות גיל שלושים, חי בגפו, ביקר בעיר לבד, והיה תושב מדינה מערבית...

רוב התיירים המאושפזים (89.6%) היו דתיים או דתיים מאוד. 55% אובחנו כסכיזופרנים... מצאנו ש-82% מהתיירים היו בטיפולים נפשיים לפני הגיעם לאשפוז בירושלים.

...27% היו משוכנעים שהם המשיח בכבודו ובעצמו, ארבעה האמינו שהם התגלמות האלוהים עלי אדמות, שלושה סברו שהם התגלמות השטן, ושבעה ראו עצמם כדמויות תנ"כיות או דמויות מהברית החדשה..."

[עריכה] לקריאה נוספת

שני המלומדים הישראלים , הפרופ' אליעזר ויצטום והדוקטור משה קליאן, נחשבים למניחי היסוד לחקר המודרני של סינדרום ירושלים. ראו גם את פרסומיהם בעברית, בכתבי העת המדעיים.