מרשל סהלינס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרשל סהלינס (נולד ב-1930), אנתרופולוג אמריקאי. את התואר הראשון והשני קיבל באוניברסיטת מישיגן, שם למד אצל לזלי ווייט. את הדוקטורט קיבל באוניברסיטת קולומביה, ב-1954, שם הושפע מקארל פולאני וג'וליאן סטיוארד. הוא חזר ללמד באוניברסיטת מישיגן ובשנות ה-60 החל להיות אקטיביסיט פוליטי ומחה כנגד מלחמת ויאטנם. בסוף שנות ה-60 הוא שהה שנתיים בפאריס, שם נחשף לאינטלקטואליזם הצרפתי (במיוחד, לוי-שטראוס) ולמהומות הסטודנטים ב-1968. ב-1973 עבר לאוניברסיטת שיקאגו, שם הוא מכהן כפרופסור אמריטוס לאנתרופולוגיה.
עבודתו של סהלינס התרכזה בלהראות את יכולתה העצומה של התרבות לעצב את תפיסת המציאות והפרקטיקות של בני האדם. הוא במיוחד ביקש להראות כיצד לתרבות יש כוח להניע את בני האדם שלא דרך הביולוגיה. עבודתו המוקדמת התרכזה בפיתוח הרעיון של "האדם הכלכלי הרציונלי", ובלהראות שמערכת כלכלית מסתגלת לנסיבות מיוחדות באופנים תרבותיים מסוימים. לאחר פרסום הספר "Culture and Practical Reason" ב-1976 הוא עבר להתרכז בקשר שבין היסטוריה ואנתרופולוגיה ובדרכים בהם תרבויות שונות מבינות ועושות היסטוריה. מחקריו התרכזו בתרבויות האוקיינוס השקט, ובאופן ספציפי, בתרבויות שבפיג'י ובהוואי.
בספרו "Evolution and Culture", שיצא ב-1960, הוא עסק באבולוציה תרבותית ובנאו-אבוציונליזם. הוא חילק את האבולוציה של החברות השונות ל"כללי" ו"מסוים". אבולוציה כללית היא הנטייה של המערכות התרבותיות והחברתיות להגביר את המורכבות, את רמת הארגון ואת ההסתגלות לסביבה שלהן. אולם מאחר והתרבויות השונות אינן מבודדות, ישנן אינטראקציות ופעפוע (דיפוזיה) של התכונות שלהן (למשל, המצאות טכנולוגיות). זה מוביל את התרבויות לפתח דרכים שונות (אבולוציה מסוימת), כתוצאה מכך שהתרבויות נחשפות לאלמנטים תרבותיים שונים בצירופים שונים ובשלב אבולוציוני שונה.
בסוף שנות ה-90 סהלינס לקח חלק בעימות חריף ומתוקשר עם גנאנאת אובייסקר בנוגע לנסיבות מותו של קפטן ג'יימס קוק באיי הוואי, ב-1779. סהלינס היה בין הסוברים שבתחילה ראו הילידים את קוק כאל לונו, משום שהופיע בזמן הנכון מבחינת המחזור הפולחני. כששב לאי בפעם השניה, כבר לא תאם העיתוי את האמונות המסורתיות. אובייסקר, עורר פולמוס כשגינה כ"שטות אימפריאליסטית" את ההסבר הזה. לדעתו הבינו תושבי הוואי היטב, שהקפטן האנגלי לא היה אל. הוא סבור שניתן לנמק את התנהגותם בטעמים רציונליים וכתגובה לאופן שבו נהג בהם קוק עצמו. בבסיסו של העימות עמדה השאלה כיצד ניתן להבין את ההיגיון של הילידים. אובייסקר טען שההיגיון של הילידים הוא זהה להיגיון המערבי וחשש שטענה הפוכה תתייג אותם כאנשים בלתי רציונלים או לא מתורבתים. סהלינס, לעומת זאת, טען שתרבות הילידים הייתה שונה אך שווה לתרבות המערבית.
